סקס, תנועות מלוכלכות ופטריק סוויזי: "ריקוד מושחת" חוגג 30

הסצינות שבהן ג'וני ובייבי מתאמנים על שיווי משקל בקורת עץ ועל ההרמה המפורסמת באגם הפכו לנכסי צאן ברזל של הקולנוע של שנות ה–80. ומעבר לריקודים - בזכות סיפור האהבה שלה עם ג'וני, הופכת בייבי מברווזונת יהודייה לברבור מרקד. והיא גם לומדת לא מעט על עצמאות, על חשיבות הלחימה במה שהיא מאמינה בו ועל עצמה. וגם על מין.

השילוב בין השרירים, הכריזמה וכישרון הריקוד של סווייזי לבין קסם הבת–של–השכן האותנטי של גריי, בעלת האף היהודי המפואר, כבש את לבבות הצופים.

מעלה בולטת נוספת של הסרט היא הפסקול שלו, שגם הוא נמכר כמו לחמניות חמות. זה כלל, בין היתר, להיטי סיקסטיז כמו "Be My Baby" של הרונטס, "Big Girls Don't Cry" של פרנקי ואלי וה–Four Seasons וקלאסיקות סול של אוטיס רדינג. היו בו גם כמה שירים חדשים שנהיו להיטים. איך אפשר לשכוח את בלדת הרוק "She's Like the Wind" ששר סווייזי בעצמו (השחקן גם היה שותף לכתיבת הטקסט, ולטענתו, אשתו הייתה מקור ההשראה שלו), וכמובן שיר הנושא "(I've Had) The Time of My "Life - דואט של ביל מדלי, מחצית צמד הסול הלבן ה–Righteous Brothers, ושל ג'ניפר וורנס. השיר הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי, זכה באוסקר ובגלובוס הזהב לשיר המקורי הטוב ביותר מסרט, ובגראמי לדואט הטוב ביותר. אף אחד לא הניד עפעף לנוכח העובדה שבסרט שעלילתו מתרחשת בסיקסטיז שומעים מוזיקת אייטיז, והפסקול הוליד גם את הלהיט "Hungry Eyes" ששר אריק כרמן, לשעבר סולן להקת ה–Raspberries.



יש המאמינים שסוד הקסם של "ריקוד מושחת" טמון בריקודים, במוזיקה ובכימיה בין השחקנים. אך ישנה גם טענה שהסיבה היא במה שמכונה "כל כך רע שזה טוב" - תת–סוגה של סרטים גרועים, עם דיאלוגים מביכים, שהופכים לסרטי קאלט ונחשבים ל"גילטי פלז'ר" דווקא בגלל הקסם החמקמק של היותם מחורבנים. אחרי הכל, מדובר כאן בסרט שמשפט המפתח שלו הוא "אף אחד לא שם את בייבי בפינה".

בין שהוא סרט טוב ובין שהוא סרט כל כך רע שהוא טוב, להצלחה יש גורם נוסף: הטכנולוגיה. "ריקוד מושחת" יצא בעידן הווידיאו - התקופה הראשונה שבה אפשר היה לראות סרט שאוהבים בבית, שוב ושוב. האפשרות לצפות באותו סרט מיליון פעם הייתה חדשה, ואשכרה עשו את זה. "ריקוד מושחת" הפך כל כך פמיליארי, עד שאנשים עדיין מאוהבים בו לאו דווקא בגלל האיכויות האובייקטיביות שלו אלא בשל הערך הנוסטלגי. הסרט מזכיר לדור שלם את ילדותו ונעוריו, שבהם בכל ערב שבו לא היה משהו טוב יותר לעשות, קלטת הווידאו נשלפה מהמדף והוכנסה למכשיר.

אבל לקח זמן עד ש"ריקוד מושחת" נהיה להיט. הוא היה מה שנקרא Sleeper hit - לא שובר קופות מיידי, ההצלחה נצברת לאורך זמן, בזכות אהבת הקהל, וכל זה בלי תקציב יחסי ציבור גדול.

"ריקוד מושחת" היה סרט דל תקציב. הוא הופק ב–6 מיליון דולר בלבד, על ידי חברת הפקה חדשה וללא כוכבים גדולים. השחקן הכי מוכר בקאסט היה כוכב ברודווי ג'רי אורבך, שגילם את אביה של בייבי. סווייזי, שהיה כבר בן 35 כשהסרט יצא, נחשב שחקן מדשדש בהוליווד כבר קרוב לעשור, ואפילו השתתף ב"נערי הכרך" של פרנסיס פורד קופולה, לצד שלל חתיכי אייטיז אחרים כמו מאט דילון, רוב לאו, ראלף מאצ'יו וטום קרוז.

הסטטוס של סווייזי כסמל סקס התקבע ב–1985, כשכיכב במיני–סדרה ההיסטורית "צפון ודרום", המתרחשת בימי מלחמת האזרחים האמריקאית, אבל הוא עדיין לא היה כוכב. ל"ריקוד מושחת" לוהק בין היתר בזכות ההכשרה שלו כרקדן בלט קלאסי.

אחריו צוותה שחקנית צעירה ועוד יותר אלמונית. גריי הייתה בת 27 כשהסרט יצא, מבוגרת בעשור מבייבי. לפני "ריקוד מושחת" היא שיחקה את אחותו הקטנה של מתיו ברודריק בסרט הנעורים האייטיזי המכונן של ג'ון יוז, "שמתי ברז למורה". גריי אף שיחקה לצד סווייזי בסרטו של ג'ון מיליוס, "שחר אדום", שהיה יכול לצאת רק בזמן המלחמה הקרה: חבורת תיכוניסטים אמריקאית מקימה תא גרילה כדי להתנגד לפלישה של צבא רוסיה לארצות הברית.
בשורה התחתונה, גם סווייזי וגם גריי, שאביה, השחקן ג'ואל גריי, זכה באוסקר על תפקידו ב"קברט" וכיכב לא מעט בברודוויי, נבחרו לככב ב"ריקוד מושחת" כי ידעו לרקוד.

הבמאי אמיל ארדולינו, שזה היה סרט המיינסטרים הראשון שלו, התמחה בבימוי סרטים תיעודיים על ריקוד. סרטו התיעודי "He Makes Me Feel Like Dancin'" מ–1983, על רקדן הבלט והכוריאוגרף ז'אק דה אמבואז, זכה באוסקר. את התסריט ל"ריקוד מושחת" כתבה אלינור ברגשטיין, שביססה את הסיפור על זיכרונותיה האישיים מחופשות משפחתיות בהרי הקטסקיל במדינת ניו יורק. הקטסקילס היו ידועים אז בתור "האלפים היהודיים", בהיותם אתר נופש פופולרי למשפחות יהודיות.

כסרט קטן, הכוונה המקורית הייתה להציג את "ריקוד מושחת" בבתי הקולנוע למשך סוף שבוע אחד ואז לשחרר אותו לווידיאו. אף אחד מהנוגעים בעשייה לא ציפה שהקהל יתאהב בו וימשיך לזרום לבתי הקולנוע לאורך זמן. "ריקוד מושחת" המשיך להיות מוצג בבתי הקולנוע עד ינואר 1988 וגרף 63 מיליון דולר בארצות הברית בלבד.

במקביל הוא נהיה גם להיט בווידיאו ונרשם כסרט הראשון שנמכר ביותר ממיליון עותקים בפורמט VHS. בפעם האחרונה שמישהו בדק, לפני עשור בערך, הסרט הכניס כ–214 מיליון דולר ברחבי העולם - סכום מדהים ביחס לתקציב הזעום שבו הופק. וגם המבקרים אהבו אותו, לא רק הקהל. הסרט עצמו, כמו גם שני שחקניו הראשיים, היו מועמדים לפרס גלובוס הזהב.

סוף טרגי
הקריירה של סווייזי נסקה אחרי "ריקוד מושחת". היא כללה הצלחות קופתיות כמו סרט הפעולה "שומר הברים", שבו כיכב כסלקטור בעל עבר מסתורי שעובד בבר במיזורי, ו"רוח רפאים", מותחן פנטזיה רומנטי מקושקש עם וופי גולדברג ודמי מור. אחר כך הגיע סרט הגלישה "נקודת פריצה", שהפך עם השנים לקאלט, שבו גילם סווייזי מנהיג חבורת גולשים שהמוטו שלו הוא "100 אחוז אדרנלין טהור", ולצדו מגלם קיאנו ריבס סוכן FBI שחוקר סדרת מעשי שוד של בנקים. כשעולה חשד שהשודדים, הנוהגים להסתתר מאחורי מסיכות של נשיאי ארצות הברית, הם חבורת הגולשים, מסתנן ריבס לשורותיהם.
באותה שנה, 1991, הוכתר סווייזי בתור "הגבר הסקסי ביותר בעולם" על ידי המגזין "פיפל". זה, פחות או יותר, היה השיא שלו, אף על פי שהמשיך לשחק בסרטים עד יומו האחרון, שהגיע בטרם עת.

כשהשחקן נפטר ב–2009, העולם הוכה בהלם. על אף שהיה מעשן כבד, אף אחד לא ציפה שהכוכב האתלטי ימות בגיל 57. בסיום צילומי העונה הראשונה של סדרת דרמת פשע בכיכובו בשם "The Beast", הוא אובחן כחולה בסרטן הלבלב ולבסוף המחלה הכניעה אותו.

לעומת סווייזי, גריי לא הצליחה למנף את ההצלחה של "ריקוד מושחת" לקריירה הוליוודית ראויה. כמה שבועות אחרי צאת הסרט היא הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה באירלנד. ברכב נהג ברודריק, שלצדו כיכבה ב"שמתי ברז למורה". הרומן הסודי בין השניים התגלה כשהאירוע עלה לכותרות - שתי נשים מקומיות, אם ובתה, שנסעו במכונית שבה ברודריק התנגש, נהרגו במקום.

התאונה הכניסה את גריי לדיכאון קשה, שמנע ממנה ליהנות מהצלחת "ריקוד מושחת" וגרם לה לפרוש זמנית ממשחק. כשחזרה להוליווד, הקריירה שלה לא ממש התרוממה. היא האשימה בכך את שני ניתוחי האף שעברה בתחילת שנות ה–90. הניתוח השני נועד לתקן טעויות שנעשו בראשון, והוא שינה את המראה שלה בצורה כל כך דרמטית, עד שאפילו חבריה הקרובים לא זיהו אותה. "נכנסתי לחדר הניתוחים סלבריטי ויצאתי אלמונית", אמרה גריי.
השחקנית המשיכה לקבל תפקידים קטנים, סרטי טלוויזיה והופעות אורח בסדרות. בסוף שנות ה–90 השתתפה בתפקיד עצמה בסיטקום "It's Like, You Know", שבו צחקה על ניתוחי האף שלה.

גריי בת ה–57 מגלמת היום את תפקיד האמא של הגיבור בסיטקום אינטרנטי של חברת אמזון בשם "Red Oaks", על משפחה יהודית בפרבר של ניו ג'רזי בשנות ה–80. אפשר להגיד ששיא הקריירה שלה אחרי "ריקוד מושחת" היה בניצחון בעונה ה–11 של "רוקדים עם כוכבים" האמריקאית.

הבמאי ארדולינו זכה לביים עוד כמה סרטי מיינסטרים, ביניהם הקומדיות "שלושה גברים וליידי" ו"הנזירות בלוז". הוא מת מאיידס ב–1993 ולא זכה לשמוע שמתייחסים ל"ריקוד מושחת" בסדרות טלוויזיה פופולריות או לחגוג את ימי ההולדת העגולים של הסרט, שבדרך כלל כוללים הוצאות מחודשות שלו בפורמטים טכנולוגיים מתקדמים.



איפה הקסם?
חגיגות ה–30 הולידו, בין היתר, רימייק טלוויזיוני חדש, ששודר בחודש מאי ברשת ABC האמריקאית. סרט הטלוויזיה החדש, שארוך כאורך הגלות, נקרא אף הוא "ריקוד מושחת", אבל אין בו קמצוץ מהקסם של המקור. ברימייק מגלמת את בייבי השחקנית אביגייל ברסלין, שהייתה מועמדת לאוסקר כילדה מ"מיס סנשיין הקטנה". לנעלי הריקוד של סווייזי נכנס שחקן אלמוני בשם קולט פראטס. משתתפים בו גם כוכבי טלוויזיה כמו שרה היילנד מ"משפחה מודרנית" כאחותה של בייבי, ודברה מסינג מ"וויל וגרייס" בתפקיד אמה.

מזל ש–6.61 מיליון הצופים שראו את הרימייק מחזיקים חשבון טוויטר, אחרת הם היו יוצאים לרחובות. בציוצים הזועמים שלהם, לאחר שידור הסרט, חלקם דרשו בחזרה את שלוש השעות שהלכו לאיבוד וגם את ילדותם. אחרים הכתירו את הסרט כאירוע הטראומטי ביותר מאז הבחירות האחרונות בארצות הברית.

ואכן, הגרסה החדשה של "ריקוד מושחת" היא אחד הסרטים הגרועים ביותר שהופקו מעולם. כשהוא לא נראה כמו פרודיה, יש תחושה שמדובר בהפקת מסיבת סוף שנה של חטיבת ביניים. השחקנים הראשיים, שאמורים להתאהב במהלך הסרט, נראים כאילו הם מדקלמים את השורות שלהם מתוך שינה. הם מאוד מתאמצים להסתכל זה על זה, אף על פי שהיו מעדיפים להסתכל על משהו אחר, נגיד על הטלפון הסלולרי שלהם. במקום לשגר זה לזה מבטים מאוהבים, הסצינה מזכירה בדיקת ראייה.

ומה שמפתיע עוד יותר: דווקא בעידן "רוקדים עם כוכבים", שבו כל סלב נדרש לבצע את הג'ייב, הטנגו והרומבה, גם אחרי הטרנספורמציה לריקוד ברסלין עדיין מתנועעת כמו גורת היפופוטם בחנות חרסינה.

זה לא הרימייק הראשון שעשו ל"ריקוד מושחת". שנה לאחר צאת הסרט המקורי, הפיקה רשת CBS האמריקאית סדרת טלוויזיה המבוססת עליו, עם שחקנים אחרים, ששרדה במשך 11 פרקים.



ב–2004 יצא "ריקוד מושחת 2: לילות הוואנה". בניגוד לסרט המקורי, המתרחש באפסטייט ניו יורק בתחילת שנות ה–60, "לילות הוואנה" מתרחש בקובה בשלהי שנות ה–50, בזמן המהפכה הקובנית, ומחליף את ניחוחות הגפילטע פיש באווירה לטינית לוהטת.

בגרסה הזו כיכבו דייגו לונה המקסיקני כמלצר מרקד ורומולה גראי הבריטית כנערה אמריקאית עשירה שמשילה מעצמה את החנוניות באמצעות הריקוד והאהבה. סווייזי הגיח בהופעת אורח כמורה לריקוד, והיה ההיילייט של הסרט. לונה וגראי אולי לא הגיעו לקרסוליים של סווייזי וגריי, אך לעומת כוכבי הרימייק החדש הם נדמים כשחקנים שייקספיריים שרוקדים כמו ברישניקוב.

"ריקוד מושחת" זכה כמובן גם לשלל גרסאות בימתיות. דווקא סרט המשך ממשי, שמספר מה עלה בגורלם של בייבי וג'וני, עוד לא היה (אף על פי שברימייק החדש ישנו סיפור מסגרת שמתיימר להציץ אל עתיד הדמויות). לאחרונה התראיינה התסריטאית של הסרט המקורי, אלינור ברגשטיין, ל–BBC ואמרה שהיא מרגישה מוכנה לכתוב סרט המשך. אנחנו מחזיקים אצבעות לקאמבק של ג'וני ובייבי ולילדים חמודים שמניפים זה את זה באוויר באמצע הסלון.