“לאדוני, באהבה", 1967
אחד מסרטי הסיקסטיז הבריטים הזכורים ביותר, ששמו לפני התרגום הוא To Sir, with Love. בדרמת התיכון הזאת, בבימויו של ג’יימס קלאוול, מככב סידני פואטייה בתפקיד מהנדס מגיאנה, שהיתה מושבה בריטית בתקופה שבה נכתב ספרו האוטוביוגרפי של אי. ר. בריית’וייט עליו מבוסס הסרט, שמוצא את עצמו מלמד בתיכון באיסט אנד של לונדון. בתחילה פואטייה לא יודע מה לעשות כשהוא מוצא את עצמו מול חבורה של פרחחים לונדונים פרועים וחצופים ממעמד סוציו־אקונומי כה נמוך שלא אפשר להם מעולם לבקר במוזיאון, אך אט־אט הוא מוצא את הדרך אל לבם. מומלץ במיוחד לחובבי סווינגינג לונדון וחצאיות מיני. כולל התפקיד הקולנועי הראשון של כוכבת הפופ הסקוטית לולו, שגם שרה את שיר הנושא, שהיה בזמנו להיט מצעדים ענק משני צדי האוקיינוס.
“סיכון מחושב", 1995
אם אתם אוהבים את ז’אנר סרטי ה”מורה קשוח אך מלא אמפתיה מגיע לבית ספר בשכונה קשה ומצליח לשבות את לבם של התלמידים על אף הבדלי הגזע ביניהם”, נסו את “סיכון מחושב” של ג’ון סמית’, בו מגלמת מישל פייפר חיילת מארינס לשעבר שעשתה הסבה להוראה ומוצאת את עצמה מלמדת נוער שחור והיספני במצוקה מתיכון בשכונה גרועה במיוחד בקליפורניה. גם הסרט הזה מבוסס על ספר אוטוביוגרפי - My Posse Don’t Do Homework של לואן ג’ונסון. “סיכון מחושב” הוא סרט כל כך גרוע שהוא פשוט טוב. ואי אפשר לשכוח כמובן את הלהיט מהפסקול, Gangsta’s Paradise של כוכב הגנגסטא ראפ קוליו, עם מישל פייפר הקשוחה בקליפ, יושבת הפוך על כיסא, כשהיא לובשת מעיל עור ועושה פרצוף מפחיד.
“בחינת בגרות", 1983
סרט ההתבגרות הישראלי הקלאסי של אסי דיין המבוסס על ספרה של גלילה רון פדר, המספר את סיפור אהבתם של שני תלמידים הלומדים באותה כיתה, רוני (דן תורן בימיו כסמל מין) ואורנה (עירית פרנק). הרומן מתחיל בטרמפ על האופנוע אחרי משחק כדורסל, ממשיך בדייט לעיבוד הקולנועי ל”אנה קרנינה” במוזיאון ונגמר בשני תיכוניסטים בהריון לא מתוכנן.
"נעורים בקצב מהיר", 1982
לפני שהפך לבמאי קולנוע, קמרון קרואו (“סינגלס”, “ג’רי מגווייר”, “כמעט מפורסמים”), חזר לתיכון במסווה של תלמיד מהשורה כדי לכתוב ספר על החוויה התיכונית. הספר הפך בהמשך לסרט, אותו ביימה איימי הקרלינג, שחושף שלל חוויות נעורים בנאליות, שכוללות בעיקר חרמונים, התמסטלויות ואכילת פיצה. שון פן מפליא בתפקיד הגולש הסטלן המחומצן, ומלבדו ניתן לראות את אריק סטולץ בשיער ארוך, ג’ניפר ג’ייסון לי בבייבי פייס ופיבי קייטס בבגד ים.
“קלולס", 1995
יותר מעשור אחרי "נעורים בקצב מהיר", חזרה איימי הקרלינג לתיכון עם קומדיית הנעורים הניינטיזית המכוננת קלולס, שמלמדת את צופיה את הסלנג והאופנה המקובלים בתיכון האמריקאי של התקופה עד הפרט האחרון. אלישיה סילברסטון, בתפקיד הפריצה הגדול שלה, גילמה נערה מהאליטה הכלכלית של בוורלי הילס, אשר מייצגת דור חדש של מלכות כיתה שבאייטיז לא היינו יכולים להעלות על הדעת: מלכות כיתה טובות לב. מושא המייקאובר שלה בקלולס, אגב, היא בריטני מרפי המנוחה.
“גריז", 1978
ג’ון טרבולטה ואוליביה ניוטון־ג’ון בעיבוד הקולנועי למיוזיקל המצליח “גריז” של רנדל קלייזר, שהפך ללהיט ענק בסוף הסבנטיז. כולם זוכרים את סיפור אהבת הקיץ של דני הגריזר המקובל וסנדי ילדה טובה אוסטרליה בתיכון אמריקאי בסוף הפיפטיז, שהוליד אינספור להיטים נצחיים ואת המייקאובר המפורסם של ניוטון־ג’ון, שהפכה בשביל האהבה מילדה טובה בסוודר, קוקו וחצאית, לילדה רעה בבגדי עור, סיגריה, עקבים ותלתלים.
“טריפ נעורים", 1993
סרט נעורים כיפי, שביים ריצ’רד לינקלייטר, שנקרא על שם שיר של לד זפלין - Dazed and Confused - ומספר על היום האחרון ללימודים של חבורת תיכוניסטים סטלנים באוסטין, טקסס, באמצע הסבנטיז. הסרט כולל קאסט של כוכבים בעלייה, בהם מתיו מקונוהיי, בן אפלק, רנה זלווגר ומילה יובוביץ’, ופסקול הבי מטאל מפציץ.
“בחירות או לא להיות", 1999
ריס וויתרספון בתפקיד תיכוניסטית אמביציוזית, מעין שפנפנת אנרג’ייזר מהגיהינום ששום דבר לא יעמוד בדרכה אל ראשות מועצת התלמידים בתיכון שלה, בפרוורי אומהה, נברסקה. בדרך היא הורסת את חייו של מתיו ברודריק, שהתבגר קצת מאז “שמתי ברז למורה” ומגלם כאן מורה שמנסה לעצור את ההתקדמות המטאורית של תלמידת התיכון המפלצתית. “בחירות או לא להיות”, שביים אלכסנדר פיין, נכשל בקופות אך הלהיב את המבקרים. הוא היה מועמד לאוסקר לתסריט הטוב ביותר וווית’רספון היתה מועמדת לגלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר.
“משיכה קטלנית", 1989
וינונה ריידר וכריסטיאן סלייטר בפסגת סרטי הנעורים מהזן הציני והמורבידי, בקומדיה שחורה מופלאה שיכולה לשנות לך את החיים לנצח אם אתה רואה אותה בגיל הנכון. ב”משיכה קטלנית” (Heathers) של מייקל להמן מגלמת ריידר את אחת הבנות המקובלות בתיכון שמאסה במעמד שלה, ובעזרת סלייטר הפסיכופט לקחה את המרד שלה לקיצוניות מוגזמת. כולל שאנן דוהרטי לפני “בוורלי הילס 90210”.
“קארי", 1976
הסרט הראשון אי פעם שהתבסס על ספר של סופר האימה סטיבן קינג מספר על נערת תיכון ביישנית (סיסי ספייסק בתפקיד שהפך אותה לכוכבת), שאמה הנוצריה הפונדמנטליסטית המשוגעת מתעללת בה בבית, בעוד שחבריה לכיתה מתעללים בה בבית הספר. סצינה קשה במיוחד ב”קארי” של בריאן דה פאלמה, מראה את הנערה מקבלת את המחזור הראשון שלה במקלחת המשותפת אחרי שיעור התעמלות. אבל קארי מחזיקה בכוחות על טבעיים, וכשההתעללות בה מגיעה לשיאה במסיבת הפרום, קארי נוקמת את נקמתה. ג’ון טרבולטה הצעיר מגיח בתפקיד הקולנועי השני שלו. וברשותכם נתעלם מכל סרטי ההמשך והרימייקים הנוראיים של “קארי” החד־פעמי.
“סופרבאד - חרמן על הזמן", 2007
יצירת מופת מבית מדרשו של ג’אד אפאטו, שכתבו סת’ רוגן ואוון גולדברג, על זיכרונותיהם מימי בית הספר. ב"סופרבאד - חרמן על הזמן", שביים גרג מוטולה, מגלמים מייקל סרה וג’ונה היל חברים הכי טובים, שרק רוצים לאבד את בתוליהם ולשפר את מעמדם החברתי לפני סיום התיכון. זה סרט מהתקופה שהיל עדיין היה שמן, סרה עדיין היה חמוד, ושמו של אפאטו עדיין הבטיח קומדיית שפיך ופלוצים אמריקאית במיטבה.
“אמריקן פאי", 1999
הניינטיז הסתיימו בקומדיית התיכון האהובה הזו, שהולידה שלושה סרטי המשך. סוד הקסם של “אמריקן פאי” של פול וכריס וייץ היה טמון בשילוב שבין נרטיב סרטי התיכון האמריקאים הקלאסי – “הם בסך הכל רצו לאבד את בתוליהם לפני סוף התיכון” – הומור וולגרי נוסח “משתגעים על מרי” ודרמת נעורים רגישה על חברות אמת בין בנים.
“בלוז לחופש הגדול", 1987
“בתעלה נמשכת מלחמת ההתשה. אנחנו מתגייסים לצבא בתחושה שזה החופש הגדול האחרון שלנו. קיץ אחרון של שמש וים, קיץ אחרון שכולנו עדיין יחד וצריך לעשות דברים. להספיק. הזמן: קיץ 1970. המקום: תל אביב”. כי סרטי תיכון ישראלים לעולם אינם שמחים ונטולי דאגות כמו אחיהם מעבר לים. סרט הנעורים הישראלי הקאלטי של הבמאי רנן שור והתסריטאי דורון נשר עוקב אחרי חבורת תיכוניסטים תל אביביים בחופש שבין בחינות הבגרות לגיוס לצה”ל.
“מועדון ארוחת הבוקר", 1985
שנות ה־80 היו תור הזהב של סרטי הנעורים, וג’ון יוז היה הבמאי שהצליח טוב יותר מכל אחד אחר להיכנס למוחו של הנער המתבגר ולייצג עולם בו מלחמת המעמדות התיכונית היא שדה קרב ועולם המבוגרים הוא תמיד חלול ורקוב. יוז ביים את “בת 16 הייתי”, את “חלומות צעירים”, את “שמתי ברז למורה”, את “יפה בורוד” וכמובן את סרט התיכון הגדול בהיסטוריה: “מועדון ארוחת הבוקר” בכיכובה של מלכת סרטי הנעורים האייטיזיים - מולי רינגוולד.
עלילת הסרט מספרת על חמישה תלמידי תיכון מרקע חברתי שונה שבעקבות עונש שעליהם לרצות נאלצים להכיר זה את זה טוב יותר ממה שהמבנה החברתי שהם חיים בו מאפשר. בהתחלה נדמה שאין שום סיכוי שמלכת הכיתה, הספורטאי, החנון, הדפוקה והמורד יצליחו לקיים ביניהם דיאלוג ראוי, אך בהמשך מתברר שהשנאה שלהם כלפי עולם המבוגרים והפחד שלהם להפוך להיות כמו הוריהם מצליחים לאחד אותם.