שעתיים ו־50 דקות של קטעי וידיאו שונים: זה הזמן המצטבר של העבודות השונות המשתתפות בתערוכה חדשה, "הוליווד ומיתוסים אחרים", שתיפתח מחר (26 באפריל) במוזיאון תל אביב, ועוסקות כולן בזיקה המתחזקת בין אמנות הווידיאו לקולנוע. "אם לנקוט בהאנשה פרוידיאנית, הווידיאו נמצא בשלב שבו הוא מאמץ לו הורה אחר, זוהר יותר, זה שאליו התכחש בתחילת דרכו: הוליווד", מוסיפה, כאנלוגיה על אחת העבודות, אוצרת התערוכה רותי דירקטור.
התערוכה כולה מתמקדת ב"רומן" המורכב בין הקולנוע לווידיאו, שהחל כמדיום רדיקלי בשנות ה־60 מתוך האמנות הפלסטית והקולנוע הניסיוני, תוך הפניית עורף לקולנוע הפופולרי. בשנות ה־90 החל הווידיאו לפתח יחסי משיכה־דחייה, היקסמות, ביקורתיות והתבוננות מחדש בקולנוע המיינסטרים, כחלק ממערך כלכלי זוהר. עבודות הווידיאו המוצגות בתערוכה מ־2002 ועד היום, מנהלות סוג של דיאלוג עם הוליווד ומציגות צדדים שונים בהיסטוריה של הקולנוע כגיבורים או כמיתוסים.
התערוכה נפתחת ב"משהו לאהוב": עבודה בת ארבע דקות של האמן הדני יספר יוסט, המציגה, על רקע מוזיקה סנטימנטלית שוברת לב, גבר מבוגר רוקד ברחבה עירונית מול בחור צעיר, ומשרה לכל אורכה מתח הומו־ארוטי, או מתח בלתי מפוענח בין אב לבנו. גם עבודת הווידיאו האחרת של יוסט המוצגת בתערוכה עוסקת במערכת יחסים לא ברורה בין איש מריר ומבוגר לצעיר מסתורי, מתחילה בתוך מגרש חניה שומם ומסתיימת בנשיקה עם אישה.
בעבודה של האמן הישראלי היחיד המשתתף בתערוכה, תום פניני, שחי בניו יורק, משתתף אביו, השחקן אבי פניני, שנקבר בעבודה המוקרנת תחת תל ענק של נייר גרוס, הזולג מתקרת החדר ומייצגת, בין היתר, את כוחה של אמנות הווידיאו (של פניני הבן) על אמנות התיאטרון של האב.
בתערוכה, שתוצג עד סוף ספטמבר 2018, מוצגות עבודות של רבים מהדמויות המרכזיות בתחום הווידיאו הקולנועי באירופה, כמו פייר ביסמוט הצרפתי ("איפה רוקי 2?") האמנית ההולנדית אוקייה דקר, האמן האיטלקי פרנצ'סקו וצולי ועוד.