"אלו החיים שלנו זו המציאות שלנו במדינת ישראל", אומרת סבאח אבו מדעים, אמא לשש ילדים מאל ערקיב, יישוב בפזורה הבדואית שנהרס לדבריה כל עשרים יום. "אין מים חשמל או שירותים. הסרט מציג את החיים היומיומיים שלנו, הילדים שלנו רוצים מה שכל ילד רוצה. אני והמשפחה כולה כולל הסבתא חיים בחדר אחד. אנחנו מבקשים מהמדינה שיתנו לנו לחיות במדינה שלנו, לא גנבנו, מגיע לנו לחיות בה. אני מציעה למירי רגב לבוא לראות את הסרט לפני שהיא מותחת ביקורת ולבדוק אם היא יכולה לגור יום אחד כמונו. תראי את הסרטים ואז תדברי".
מציאות מורכבת וקשה זו של הריסת הכפרים, מוצגת במסגרת פסטיבל קולנוע דרום - "מוכרות", פרויקט דו קיום בשיתוף נשים בדואיות. מקבץ הסרטים המתארח בפסטיבל קולנוע דרום, לא היה מקבל כלל תשומת לב אלמלא שרת התרבות מירי רגב החליטה להחרימו, כמו שקרה בסרט שזכה בפרס אופיר "פוקסטרוט", עוד לפני שראתה אותו. בסרטה של סבאח "חיינו", מתוארת הריסה באל ערקיב, כאשר שיירה עצומה של שוטרים ופקחים שמצלמים בעצמם את הקהילה ואת ההתמרדות שלה נגד ההריסה, מגיעה למקום.
"זו מציאות החיים שלהם, למעלה מ-60 אחוז מהאנשים מעדיפים להרוס את הבתים שלהם בעצמם ולא לחכות למשטרה", אומרת הלן ינובסקי במאית דוקו ואחת המדריכות בפרויקט בפאנל שהתמלא מעל למצופה, כשהתקיים לאחר הקרנת הסרט, הודות לשרה רגב. "הסרטים נועדו כדי לתעד את החיים תחת האפליה, הגזענות והפגיעה בזכויות של הבדואים בארץ, ואת ההתנגדות הבדואית להפרות אלה". לשאלה האם לא היה מקום לעמדת המדינה בסרטים, ענו מייסדי הפרויקט כי המטרה היתה להביא את המציאות, וכי עמדת המדינה היא ככל הנראה להעביר אותם ליישובי קבע.
אחת מהצופות בסרט אמרה: "אני מתביישת במדינה שלי כשאני רואה את זה". הלן הסכימה, "זה היה אחד הפרויקטים הכי מרגשים שהיו לנו בחיים, מדובר בדרך מאוד ארוכה בה כל הנשים קיבלו מצלמות ותיעדו וביימו את מה שהן נתקלות בו. התהליך עצמו היה חשוב לא פחות מהתוצאה הסופית".
בין הנשים היה נער אחד, בילל אבו בניה בן 17 וחצי שגם הוא השתתף בפרויקט. "התחלתי לצלם, אבא שלי אמר שאולי זה יעזור לשנות מה חושבים עלינו ויתנו לנו לחיות. אין לנו חשמל ולמרות זאת אנחנו צוחקים ושמחים. בסך הכל רוצים שהמדינה תתן לנו לחיות כמו לכל ילד אחר".