סקנדל שכזה. בתו של הרב הזקן ואשתו של הרב הצעיר אוחזות זו בבשרה של זו. למעשה, השתיים נהגו כך עוד מימי נעוריהן המוקדמים ועד לאותו יום מר ונמהר שבו הרב הזקן, הרב קרושקה בשבילכם, פתח בטעות דלת אסורה ומראה מפלצתי של שתי נקבות עירומות ששוכבות יחד במיטה הכה בפרצופו כמכת ברק קטלנית. על האחת, בתו רונית, הוא גזר הרחקה מהקהילה. באחרת, אסתי שמה, הוא טיפל באופן מורכב הרבה יותר: שידך אותה לדוביד קופרמן, התלמיד העילוי שלו, זה המיועד להחליף אותו בהנהגת הקהילה.
המקרה המצער הנ"ל אירע בשכונה החרדית שבצפון לונדון, ורונית (רייצ'ל וייז) המגורשת מהבית הרחיקה עד ניו יורק, על מנת לפתח שם קריירה נאה של צלמת. ובינתיים אהובתה אסתי (רייצ'ל מקאדמס) ובעלה הטרי דוביד (אלסנדרו ניבולה) טרחו לשווא על הבאת ילד לעולם. רוצה ריבון העולמים והרב קרושקה מסתלק לעולם שכולו טוב, ובתו שבה מבירת החטא אל הקהילה שממנה נודתה, על מנת להשתתף בטקסי האבלות על אביה המנוח כמיטב מסורת ישראל סבא.
פה מילה, שם מילה, והופ, רונית ואסתי מחדשות מסורות מקדם. כעת צפה ועולה השאלה מה יעשה הרב הצעיר קופרמן? האם ינהג כמנהג מורו ורבו קרושקה, או שמא יפשפש בש"ס ובפוסקים, ויתקין פתרון גמיש יותר לשביעות רצון הנשים וגם רצון הקהילה החשדנית כולה.
הצ'יליאני סבסטיאן לליו, שביים את “שאהבה נפשי", ממשיך לדבוק בנוסחה המנצחת שלו - חקר המיניות הנשית הבלתי בורגנית והלא קונבנציונלית. בסרטו הנודע “גלוריה" הוא הריץ אישה בת 50 ומשהו אל מועדוני היכרויות של צעירים וגועשים, ובסרטו זוכה האוסקר “אישה פנטסטית" מיקם במרכז העניינים סיפור אהבה פטאלית בין טרנסג'נדרית לבעל משפחה קשיש. למעשה גם בסרט הביכורים שלו, “המשפחה הקדושה" (2005), הוא עשה משהו דומה, כשקטינה בעלת תיאבון מיני מפותח הובילה בו את העלילה.
אין ספק שהמיניות הנשית מתגמלת היטב את לליו, שמעמדו בקרב מבקרי הסרטים ומכתיבי הטעם הטוב בעולם הקולנוע רק הולך וגואה. הבעיה העיקרית בכל הקשור לסרטיו נעוצה בנטייתו למסחר עד כדי קיטש מרתיע את אותן הסצינות הכאילו סנסציוניות שסביבן נבנות עלילות סרטיו. הפעם, למשל, הוא מסתייע במלחין מאתיו הרברט שהתקין עבור “שאהבה נפשי" פסקול מעיק ושמנוני של רומנטיזם מאוחר בנוסח גוסטב מאהלר (כאילו), שאמור לרומם את הסיפור השטוח כל כך עד למעלה של וידוי שמיימי.
עם צילום כהה, מהורהר, קלסטרופובי במידה רבה, של דני כהן (“נאום המלך", “חדר") המיומן, ועם שתי הרחלות המיופייפות שאוחזות בתפקידים הראשיים, לליו דווקא מטביע את “שאהבה נפשי" בשלולית עכורה של התחזות אומנותית עאלק. רייצ'ל וייז ורייצ'ל מקאדמס מתחרות ביניהן מי מגישה על הבד משחק מזויף יותר. ההצלחה שמורה לשתיהן.