סיפור אגדה מבטיח בדרך כלל בדיה נלבבת רצופה תפניות חדות שסופה מבטיח אהבה וגאולה, ואת זה יש בשפע ב"המסע המופלא של הפקיר". סרט מסע מבטיח טלטלות אינספור במחוזות אקזוטיים, ו"המסע המופלא", איך לא, מספק המון מההיצע הזה. סאגה של פנטזיה ודמיון מספקת תמיד טלטלות בין חירות לעבדות, וסבכי עלילה המפגישה בין בני המעמדות העליונים למסכנים של תחתיות החברה. וגם את זה קל למצוא ב"מסע המופלא". ואם הכל כה טוב, אז למה לכל הרוחות "המסע המופלא של הפקיר" הוא סרט לא טוב? בעיקר משום שהסיפור מסורבל מדי, אינו זורם בטבעיות של צ'יזבט הנלחש ליד מדורת השבט, ומוגש ביד כבדה של במאי מהוסס, שאין לו מושג איך להתחנף לקהל הצופים.
החנופה לצופים, כך נדמה, היא בעייתו העיקרית של סרט זה, שהוא הפקה משותפת לצרפת, ארצות הברית, קנדה וגם הודו. במרכזו צעיר (דהאנוש, כוכב סרטים הודי) שילדותו עברה עליו בביבים של מומבאי. עם מות אמו החד–הורית הוא מתפנה לצאת למסע נועז עד פריז, על מנת לאתר שם את אביו האבוד.
המסע לעיר האורות עולה בטוב, ומיד לאחר מכן ברע, ושוב בטוב וברע וכך הלאה והלאה. מפריז מטולטל גיבורנו לחופי אנגליה, ומשם לברצלונה ולרומא ולמחנה פליטים בלוב, ושוב לפריז ועוד ועוד. הבעיה היא שבשום מקום לא קורה לו או לאנשים החגים סביבו שום דבר מקורי שלא שופשף קודם לכן באלפי סרטים וספרים. אלא אם אתם קוראים להתאהבות פתע באיזו בלונדה אמריקאית אבודה בכרך הגדול (ארין מוריארטי) אירוע מפתיע במיוחד.
במאי הקומדיות קן סקוט משתדל להריק אל הבד את עיקרי הדברים שמסופרים ברב המכר "המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה", שאותו חיבר הצרפתי רומיין פוארטולס. מתוך רצון נחוש לייצר קומדיה מצליחה המתאימה לימי הקיץ, מוותר סקוט על מבע של פיוט, שדומה כי הוא הכרחי בסיפור המשתדל להפגיש אמריקאית מפונקת עם הודי סגפני דווקא בפריז הפתיינית. אין בו, בסרט של סקוט, קמצוץ מאותו מבט מלא הומור, שיכול היה להקל על עיכול התפניות התכופות בעלילה. אפילו שיתופה של כוכבת הקולנוע הצרפתי ברניס ביז'ו בתפקיד משנה בולט - אינו עולה בטוב. בעיקר משום שהיא לא ממש שחקנית איכותית.