לינה מחול קצת מיואשת, אבל עדיין מאמינה: "ברדיו לא רצו שיר בערבית"

חשבתם שקשה להיות זמר צעיר בישראל. תחשבו מה צריכה לעבור לינה מחול כזמרת ערבייה צעירה בישראל. "לא משנה כמה יאהבו אותי או יעודדו אותי וירצו לשמוע שירים שלי, העובדה שאני ערבייה תמיד תלך לפני", היא אומרת. "הרגשתי את זה בשיא העוצמה בזמן המלחמה בקיץ. פתאום, במשך יותר מחודשיים, לא הייתה לי עבודה. כל ההופעות שלי התבטלו, כי מי רוצה לשמוע ערבייה בזמן שערבים יורים עלינו. גם הפרויקטים שרציתי להוציא נדחו בגלל המלחמה. הוצאתי באוקטובר 2014 שיר בערבית, 'אנתה' (אתה), וזה לא היה זמן טוב מהבחינה הזו. אלו דברים שאמן לא אמור לעבור".
 

"למרות שהוא הצליח, יחסית לשיר בערבית, היו גם תגובות פחות טובות. היו תחנות רדיו שלא היו מוכנות להשמיע את השיר, בגלל שהוא בערבית. הם לא היו מוכנים להפסיד מאזינים או לקבל טלפונים ממאזינים כועסים לגלגלצ, שישאלו למה הם משדרים שיר בערבית. אז כן, לא ציפיתי שהשיר יתקבל כל כך יפה, ועדיין זה מבאס".

כמי שזכתה במקום הראשון בעונה השנייה של "דה וויס", השתתפה בשני פסטיגלים ושרה עם שלומי שבת בקיסריה, נדמה היה שמחול מועמדת להיות הלפיד שלפני המחנה. סמל כניסת הערבים לציוויליזציה הישראלית. היא עדיין לא בטוחה שככה הייתה רוצה להיזכר בתודעה.

"בתחילת הדרך אמרתי שאני לא רוצה להיות סמל של כלום, ולא רוצה להיות נציגה של אף אחד", היא מספרת. "אבל בדרך הבנתי שגם אם אני לא רוצה, אני מייצגת את העם שלי ואת הערכים שעליהם חונכתי. ראיתי שאפשר לשנות דעות קדומות ולשבור את החומות, למשל של גלגלצ. הבנתי שאני המראה של העם שלי. ברגע שאני עושה הכל כדי להצליח, ולא חושבת שלא נותנים לי בגלל שאני ערבייה, אני פותחת את הדרך לאחרים להגיד שגם הם יכולים".
 

"אני חיה במדינה הזאת 22 שנה, ובשבילי להוציא שיר זה הכי נורמלי שיש. להוציא שיר בערבית זאת הבחירה הטבעית שלי, אבל מצד שני זה יכול לבלבל את האנשים בחוץ. שואלים אותי למה הוצאתי שיר בערבית? אומרים שהייתי צריכה לזה הרבה אומץ ושיש בזה סיכון. אבל אני ערבייה. על הערכים והמנהגים האלה חונכתי. זאת שפת האם שלי והשיר הראשון שלי צריך להיות בערבית. אם יש בזה סיכון, אז זה סיכון בכלל להיות ערבייה בישראל".
 

"את יודעת שהילדים שראו אותי בפסטיגל לא ידעו שאני ערבייה עד שהוצאתי שיר בערבית. זה מראה שלהם פחות אכפת. הם אוהבים אותי בזכות מי שאני, אבל אצל המבוגרים זה יותר מסובך. השינוי יקרה אם נתחיל לעבוד עם הגיל הקטן, שילדים ילמדו שיש ערבים במדינה הזאת, שיפגשו ערבים, שיראו ערבים בטלוויזיה".
 

"לפני שהתפרסמתי, היו שואלים אותי: 'יש לכם חשמל בבית? יש לך חברים בנים ולא הורגים אותך על זה?'. ואת זה עוד אמרו תושבים מעכו, שהיא עיר מעורבת. תחשבי מה חושבים עלינו אנשים ממקומות אחרים בארץ. כשאת פוגשת ערבי, אפילו בטלוויזיה, את מבינה שהוא לא שונה ממך".

סיפרת לי בעבר על מחשבות לשיר בחו"ל. עדיין זוממת על זה?
 

"לפעמים. כי עם כמה שאנחנו מפותחים, בחו"ל הרבה יותר מפותחים. הם עברו את הבדלי המוצא, הצבע והדת, ולא אכפת להם מאיפה אני באה. בחו"ל יודעים להבדיל בין תרבות לפוליטיקה, דבר שבארץ לא יכולים לעשות. כאן מקשרים הכל לפוליטיקה. אני לא מבינה למה לעשות מוזיקה זה לא מספיק. למה צריך להוסיף לזה את הקטע הפוליטי? למה זה אמור להיות חשוב?"
 

"יש חששות שאם אוציא אלבום שלם בערבית, לא בטוח שהוא יתקבל בארצות ערב, שם מכירים אותי כערבייה שהשתתפה בריאליטי ישראלי. בארץ ערבית פחות מדברת לאנשים, כמו שאנגלית פחות מדברת אליהם. אז כרגע אני עומדת בפני החלטות מהותיות. בגלל זה חו"ל נראה כרגע קרוב יותר מתמיד. אם אוציא אלבום באנגלית, לאף אחד לא יהיה משנה מי אני".
 

"מצד אחד זאת באמת מציאות מייאשת. מצד שני, יש בי מוטיבציה לשנות. העובדה ששיניתי קצת, אומרת שאפשר להמשיך לשנות. 62% הצביעו לי ב'דה וויס'. ברור שלא כולם ערבים. אז למה בריאליטי אפשר לתת לערבי לנצח, ובבחירות הימין כל הזמן מנצח? 60 שנה עושים אותו דבר. אז יאללה, צריך לשנות. כמי שגדלה על טלנובלות, אני חייבת לומר שאני נאיבית, ומאמינה בכוח האהבה והשלום. ולמרות שזה התפוצץ לי בפנים, אני עדיין מקווה".

בסוף החודש תעלה מחול את המופע "פיירוזינה", שבו תבצע שירים של הזמרת הלבנונית פיירוז בעיבודים חדשים לקלאסיקות הגדולות, עם מגוון תלבושות, תפאורה מרהיבה ותזמורת בת 18 נגנים. "בעקבות הביצוע שלי ב'דה וויס' ל'עלי שלכת' של פיירוז, והתגובות הטובות שקיבלתי, חשבתי לצאת במופע שלם משיריה", מספרת מחול. "גדלתי על השירים שלה, והם ההשפעה המוזיקלית הגדולה ביותר עלי. השירים שלה נחשבים קדושים, ולא הרבה מעזים לגעת בהם. אבל עבדתי עם המפיק המוזיקלי, אכרם חדאד, בזהירות ועם הרבה מחשבה והשקעה.
 

"היה לי חשוב שמי שבא למופע, במיוחד מהחברה הערבית, יעריך את המוזיקה ואת ההשקעה, כי אצלנו אין תקציב גדול, ואין תרבות של יציאה למופעים מסוג כזה. התרגלנו בחברה שלנו להוריד מחירים, אחרת אנשים לא יבואו, אבל אז מקבלים מופע פחות מושקע. גם מוזיקלית. לכן הרגשתי שאני חייבת להוציא מופע מושקע, גם אם אני מפסידה. אני רוצה שאנשים יבואו, ולמשך שעתיים ישכחו את כל הבעיות והצרות שיש במדינה, את הקשיים והסיבוכים, ופשוט ייהנו".