שוברט ואני: נגן הצ'לו רז כהן מספר על פסטיבל השוברטיאדה

למה שוברט? אני שואל את ד"ר רז כהן, נגן הצ'לו של התזמורת הסימפונית ראשון לציון, מייסדה ומנהלה המוזיקלי של "השוברטיאדה הישראלית", שתיפתח הערב ונערכת זו השנה התשיעית במרכז למוזיקה קאמרית בקונסרבטוריון "שטריקר" בתל אביב. 

"זה לא שהמוזיקה של שוברט נשגבה יותר מהמוזיקה של בטהובן או של מלחינים אחרים ברמה הגבוהה ביותר, אלא שיש סיפור מאחוריו", משיב כהן. "עוד בימי חייו, היו מתכנסים חבריו של שוברט, שלא הייתה לו משפחה, ביום הולדתו ומנגנים איתו את המוזיקה שלו, דבר שהונצח בציור מפורסם מאז. את המסורת הזאת החיו במאה העשרים, תחילה באוסטריה ולאחר מכן בהרבה מקומות אחרים.

"במוזיקה של שוברט יש איזו השפעה על אדם שרגיש למוזיקה ואוהב מוזיקה. היצירות שלו אפופות באנושיות ובעדינות שנכנסות לנימי הנפש. גם אם יש בהן דרמה, אז היא מעודנת, בלי ניצוצות ובלי ברק, דבר שמתבטא בעיקר ב-676 השירים שהלחין. בכך לא היו לו מתחרים. שוברט, המלודיסט המופלא, היה רב אמן הלידרים, תחום שלא היה מפותח לפניו, כשבביצועם הפסנתרן מקבל תפקיד שווה בחשיבותו לזמר".

כאן שולף כהן את הדובדבן שעל הקצפת באירוע השנה. "בהמשך השוברטיאדה יגיע הפסנתרן גרהאם ג'ונסון, גדול נגני הלידר בעולם, שינגן בקונצרטים בימק"א בירושלים ובעין השופט", הוא שמח להודיע. "ג'ונסון נחשב לסמכות הגדולה ביותר בתחום. אשתקד הופיע מחקר שערך במשך 25 שנה על הלידרים של שוברט ונחשב כמפעל חייו".

יצירות אפופות באונשיות ובאדישות. שוברט
 

בשוברטיאדה הישראלית יש השנה שמונה קונצרטים. לאחר שניים שכבר נערכו בקיסריה ובכפר בלום, יתקיים הערב בתל אביב הקונצרט המרכזי, שבין משתתפיו הפסנתרן דניאל גורטלר, הכנר סרגיי אוסטרובסקי, רביעיית כלי הקשת "ראשונים" וזוכי תחרות "ויגמור הול" לזמרה בלונדון – זמר הטנור טימוטי פאלון והפסנתרן עמיאל בושקביץ. 

בהמשך, ייערכו קונצרטים גם בראשון לציון ובחיפה. בין היצירות שינוגנו: רביעיית כלי הקשת "המוות והעלמה" וסונטה לכינור ולפסנתר, המכונה "גרנד דואו". ואלו המתגעגעים לחמישיית "דג השמך" הפופולרית של שוברט מוזמנים לחכות להזדמנות אחרת. 

"קודם כל, צריך להיות ברור שגם אם שוברט כתב הרבה יצירות חשובות לתזמורת, ולצידן תשע אופרות שכמעט אינן מבוצעות בגלל שאינן מחזיקות מבחינה דרמטית, השוברטיאדה מתרכזת ביצירות הקאמריות שלו. מתוכן אנחנו בוחרים מה שמתאים לאירוע".

זה לא שכיח שקם נגן מהשורה בתזמורת ומארגן בעצמו פסטיבל. כהן מסביר את התהליך שהוביל אותו לייסוד השוברטיאדה הישראלית. "הקמתי את האירוע ב-2007, מתוך הרגשה שאני רוצה למלא שליחות מסוימת, זה היה בגדר ניסיון שהצליח. יצאתי לדרך, במהלך לא שגרתי, הודות לכך שמכתחילה הצטרפו אלי כאלה שסייעו לי בצד הארגוני, בהם עמותת פליציה בלומנטל, שמנהלת את העניינים הלוגיסטיים, לצד עזרה משגרירות אוסטריה בישראל".

כהן, 53, הוא מקיבוץ אפיקים. כילד ניגן בחליליות, שר וניגן בפסנתר עד שבגיל 9 התחבר לצ'לו וחתם עליו קבע לכל החיים. בהיותו ב 15 החל לעשות את הדרך הארוכה מעמק הירדן לתל אביב כדי ללמוד אצל המורה מס' 1 לצ'לו עוזי ויזל. "כבר אז התחום של המוזיקה הקאמרית ריתק אותי", הוא מעיד. מזה שנים הוא מנגן ברביעיית "ראשונים".

"זה מסתדר מצוין, כי הם משלימים זה את זה, מה גם שהתזמורת שלי, הסימפונית ראשון לציון, מנגנת בקביעות באופרות של האופרה הישראלית. הנגינה בכל מסגרת היא קצת שונה. אם בתזמורת, בתור נגן כלי קשת, אתה לא תמיד שומע מה שיוצא מתוך כל הרעש הזה, ברביעייה יש לנגן אפשרות לשמוע כל צליל וצליל. בהרכב שלנו אני זה שמסדר את הקונצרטים. זאת, לצד עריכת הסדרה הקאמרית 'צהרי שישי' לתזמורת שלנו".

"כאן אני משתדל לעשות כמיטב יכולתי. בפתיחת העונה ביצענו מחזור שירים שהלחינה אלה שריף למצו סופרן ולרביעייה. לקהל שלנו זהו עניין לא פשוט. אם אשים יצירה ישראלית בכל תוכנית, לא יהיה לנו קהל ופשוט לא יקנו מנוי. עם זאת, חשוב שלמלחינים המקומיים תהיה במה אצלנו".