אני מוצא את דורון מזר בדירתו בגבעתיים, עיניו נעוצות במקלט הטלוויזיה והוא עוקב בדריכות אחר דו־קרב חצי הגמר אליפות אוסטרליה בטניס בין הסרבי נובאק ג׳וקוביץ', האלוף המיועד, ובין השווייצ-רי סטניסלס וורינקה, שקורא עליו תיגר. מזר לבוש ספורטיבית בשובו מאימון טניס של בוקר ונראה מצוין ל־57 שנותיו. הוא מדבר איתי על טניס, אבל אני מבחין שמחשבותיו נושאות אותו למקום אחר.
כלומר, אם לשאול מושג מתחביבו הספורטיבי, מזר הולך להרים שוב להנחתה לקריירה ההפכפכה שלו. במוצאי השבת הבאה, 14.2, הוא יתניע מחדש את ספינת הזמר שלו במופע ההשקה ל״רוצה לרקוד״, אלבומו ה־11. זאת, אגב, לאחר שחלף קצת יותר מעשור מאז אלבומו העשירי ״את החברה שלי״. ואם השקה, אצלו זה כרגיל ייערך בסטייל, במופע מושקע בתיאטרון חולון, ש״בו אני פותח קופה בפעם הראשונה בקריירה״. הזמרת האורחת בו תהיה מרינה פיינגולד, בעברה תגלית פסטיבל שירי הילדים.
באלבומו החדש מפתיע מזר, מי שפעם כמעט לקח את קדם האירוויזיון עם שיר כמו ״נגני לי בללייקה״, כשמחצית מהשירים בו הם גרסאות עבריות לשירי פופ רוסיים. מזר מספר שבהיותו בברלין שיתף פעולה עם עולה מרוסיה, שירדה לשם. לדבריו, היא אמרה לו שאם ברצונו להתפרנס שם כזמר, עליו ללמוד שירים ברוסית, ״כי מטורף כמה יהודים יוצאי רוסיה יש שם״. והתוצאה? ״תוך כדי זה התאהבתי במנגינות״. כשחזר איתן ארצה, חיפש דרך להעבירן לעברית ומצא את שירי שמר, ״צעירה יפהפייה״, שנרתמה לכתיבת הגרסאות העבריות לשירים.
הימרת על מחברת לא מוכרת. ״לגמרי לא מוכרת והצלחתי איתה בגדול. כל כך התלהבתי ממה שהיא כתבה, שאמרתי לה: 'אם להגיד לך את האמת, את שמרית אור החדשה בשבילי; את פיצוץ!' חבל על הזמן איזה טקסטים יצאו לה. במה שהיא כתבה לי רואים שהיא הרגישה אותי מבפנים, כאילו שהיא חיה איתי. זהו דבר שלא קורה עם כל כותב״.
אם בעבר ניסית את כוחך גם בהלחנת שירים, הפעם תרומתך בהקשר זה מזערית והתבססת על יוצרים אחרים.
״אני לא מתכנן איך להתנהל וזורם איך שזה יוצא. לא מחפש לכתוב בכל מחיר את השירים שאני שר. הכי חשוב לי שהם יהיו טובים. עד קריית גת נסעתי כדי לעבוד עם שי רביזדה, יוצא 'כוכב נולד', על הלחן שכתב ל׳שדרות האהבה', שכתבה לי עינת הולנדר. איתם בין הכותבים חמוטל בן זאב, אורי קריב, ארלט ספדיה וברוך פרידלנד״.
את שיחתנו קוטעת שיחת טלפון בנושא הפצת האלבום הטרי. קל להבחין שמזר מדבר ביזנס ובניגוד לזמרים רבים אחרים מפיק לגמרי את עצמו. ״אני עושה הכל לבד״, הוא מצהיר. ״שנים הכל זה אני, בלי שמישהו יגיד לי כן או לא, מה גם שבסוף ההשקעה חוזרת אלי. מזמן אני בלי חברת תקליטים. רק נעזר באביבה רוזנפלד שמסדרת לי את ההופעות״.
מייק ברנט הבא
מזר לבית מזרחי נולד למשפחה ששורשיה בעיראק וברוסיה. במשפחתו מספרים שהיה מתנועע לצלילי המוזיקה מאז שבא לאוויר העולם. הוא סיים את תיכון תלמה ילין במגמה המוזיקלית וזכה ב״פזמונתיכון״ לצד היותו כדורגלן נוער מצטיין בהפועל רמת גן. אם התלבט בין מוזיקה לבין כדורגל, התלבטותו הסתיימה בשירותו הצבאי בצוות הווי פיקוד דרום, שם שר עם נתן דטנר, נתן נתנזון ואהוד בוכמן המנוח משירי האחים ז'אק. בעקבות שירים אלה הגיע מהר מהצפוי לארץ מוצאם של ה״אחים״.
״אמרגן מצרפת שמע אותי שר בפיאנו בר של מלון דן בתל אביב והתלהב מהשירה שלי״, משחזר מזר. 'אני לוקח אותך לפריז; אתה תהיה מייק ברנט הבא!' הוא הבטיח. טוב, זה לא בדיוק קרה ככה. הוא הביא אותי להופעות בצרפת עם להקת מחול מנתניה. באחת ההופעות שם שמע אותי אמרגן אחר, והחודשים הפכו לשנים״.
הזמר הצעיר מגבעתיים עלה בעיר האורות על מסלול של המראה, כולל הופעות במועדוני לילה, בעיקר ב״פולי ברז'ר״, וגיחות לתוכניות רדיו וטלוויזיה. ״אפילו מועדון מעריצים הקימו לי שם, ובכתבה ב׳פיגארו׳ תיארו אותי כיהלום שרק צריך ללטש אותו״, הוא מציין. ״כעבור זמן, ריקה זראי ובעלה, המפיק ז׳אן פייר מאנייה, לקחו אותי תחת חסותם. ראיתי את עצמי הולך על קריירה עולמית״.
אבל תוכניותיו של מזר השתנו. הגעגועים אל משפחתו עשו את שלהם ודחקו הצדה את החלום על ״קריירה עולמית״. כשמזר הגיע ב-84' לחופשת מולדת, יצא לו האוויר מהבלון הפריזאי. כשעשוע הוא החליט להקליט כאן שיר, ואגב כך הגיע אל ננסי ברנדס כדי שיעבד לו גרסה עברית של ״ל'איטליאנו״, הלהיט שעמו זכה שנה קודם לכן טוטו קוטוניו צרוד הקול בפסטיבל סן רמו. שמרית אור, מחברת ״הללויה״ עם קובי אשרת, שגויסה למשימת הכתיבה, שמעה ממזר את סיפורו האישי וכתבה לו על בסיס הלחן האיטלקי את ״אני חוזר הביתה״.
השיר הפך ללהיט ענק וכל היתר היסטוריה. מזר נשאר בארץ, הפך לאחד מנותני הטון בין זמרי אמצע הדרך וכמעט-כמעט הגיע לאירוויזיון. בעשרת אלבומיו, כולל שניים שהוקדשו לשירי טלנובלות, הניף מזר ברמה את נס הרומנטיקה, שהביאה לו תהילה, ובמידה מסוימת גם סיבכה לו את החיים. הוא המיס מעריצות בבריטון החם והמלטף שלו, אבל לא נחפז לחופה עד שנלכד ברשת בעקבות הופעתו במועדון בכרמיאל.
תלמידת י״ב שמלצרה שם הגישה לכוכב סודה מהולה במיץ אשכוליות. מרוב התרגשות, היא שפכה עליו קצת מהמשקה. מזר נעץ בה מבט ושאל באבירות: ״את רוצה להתחתן איתי?״ חמש שנים החזיקו מעמד נישואיו עם קרן, בתו של קצין משטרה מכרמיאל. פער 13 השנים ביניהם הביא לגירושיהם המתוקשרים לאחר חמש שנים.
״המשבר המשפחתי פגע בקריירה שלי והביא אותה לשפל״, מזר מספר. ״הקטע הקשה ביותר היה בפעם הראשונה שבה הסעתי את דניאל, הבן שלנו, לאמו. הוא ירד מהמכונית וכמה פעמים התקדם אליה וחזר אלי. זה היה מחזה קורע לב שגמר אותי לגמרי. מצאתי את עצמי יורד לנתיבי איילון ונוסע לאורכם הלוך ושוב ללא מטרה ועם דמעות בעיניים״.
"אבא, כדור"
הקשר של מזר עם דניאל, כיום בן 23, התהדק דרך הכדורגל. מביקור בבית מזר לפני שנים אני זוכר את העולל מכדרר בלול. ״הילד הזה נולד עם אהבה לספורט״, מעיד מזר. ״'אבא, כדור!' היה אחד המשפטים הראשונים שהוא השמיע. כשהיה רואה בעיתון צילום של כדור, הוא היה מנשק את הדף. מזה צמח כדורגלן ברמה לא רגילה. בהתאם לכך רשמתי אותו באגודת בית״ר נס טוברוק, שבה מטפחים ילדים כישרוניים. כך הפכתי לנהג הפרטי שלו ונהגתי להסיע אותו למגרש בנתניה״.
כשמזר ג'וניור הוזמן למבחנים בקבוצת הנוער של הרטה ברלין, מהמועדונים הנחשבים בגרמניה, אביו האוהב לא החמיץ את ההזדמנות. ״כשהם בחנו את דניאל ורצו אותו על המקום, היה לי ברור שאשאר איתו״, משחזר מזר. ״אני לא יודע אם זמר אחר היה שם ככה ברקס על הקריירה שלו כדי לקדם את בנו, אבל כמי שלפני שהוא זמר, הוא אבא, הרגשתי שבשביל דניאל אני חייב לעשות את זה. כאדם מאמין, שמניח כל בוקר תפילין, סמכתי שמי שמשגיח עלינו מלמעלה ידאג שהקהל בארץ לא ישכח אותי״.
לבנו יקירו לא ציפה שם פיקניק. ״גרמניה ארץ קשה״, מציין מזר. ״לא רק שמדובר בשפה זרה, אלא גם במנטליות שונה לגמרי מאשר בארץ. מדהים כמה שהגרמנים זוללים, בעוד שאני ודניאל הקפדנו גם שם על כשרות. האווירה במגרשים שם בלתי ניתנת להשוואה למה שקורה במגרשים בארץ. לפני משחקים הם משמיעים מוזיקה קלאסית; היית מאמין? אין צעקות. אין קללות. בטח לא חזיזים. אופרה אחרת. כששחקן שם גול, מוחאים לו כפיים כמו בקונצרט״.
מה עשית אתה, הכדורגלן לשעבר, בזמן שהוא שיחק?
״זה לא היה פשוט. לא זזתי ממנו. לא משנה אם משחק או אימון, גם בקור כלבים של מינוס 15 מעלות הייתי עוקב אחריו מהיציע״.
בהגיע בנו לגיל 17, העבירו מזר לקבוצת דינמו דרזדן, ש״הציעה תנאים טובים יותר לשנה האחרונה שלו בנוער״. מזר הבן לא הרחיק שם לכת. הוא עלה עם קבוצת הבוגרים של דרזדן לליגה השנייה ולאחר שאביו חזר ארצה ב-2010, לחידוש הקריירה שלו הרחק מהזרקורים, הוא המשיך לשחק שם עם כאבים עד שפציעה בגיד אכילס השביתה אותו כליל. כיום לומד דניאל באוניברסיטה בארץ כלכלה וניהול עסקים, לאחר ששב לישראל עם אמו קרן. הוריו נשארו בקשר טוב.
דומה שמזר היה זקוק לפסק הזמן הגרמני המתמשך שלו כדי להגיע לתובנה בלתי נמנעת: ״רק כשחידשתי את ההופעות בישראל קלטתי כמה שהקהל כאן אוהב אותי, לאחר שהגעגועים עשו את שלהם. גם בי חל שינוי ונעשיתי יותר פתוח לקהל״.
משהו השתנה כאן בהיעדרך?
״הריאליטי השתלט כאן על הכל, אבל אני מבחירה מחוץ למשחק. כמה שהזמינו אותי לתוכניות כאלה, דחיתי את כל ההצעות. כזמר לא מתאימים לי הדברים האלה״.
לא קרה לך ששאלת את עצמך מה לך שם ולגרמנים סביבך?
״לא היו לי התחבטויות כאלה. באתי לגרמניה במטרה מסוימת, כמלווה של הבן שלי ובידיעה ברורה שאיך שזה לא יהיה, אחרי ככלות הכל אחזור לישראל וכך זה קרה. למעשה, מכל השנים שלי שם לקחתי איתי רגע בלתי נשכח אחד. זה היה כששרתי את 'אדון עולם' בהדלקת נרות של חנוכה שארגנו אנשי חב״ד בשער ברנדנבורג בקור מקפיא עצמות. רעדתי כולי, אבל הייתה לי תחושת ניצחון״.