30 שנה ל"מחכים למשיח": רלוונטי להפליא גם בשנת 2015

״מחכים למשיח״ הופיע בישראל שאחרי מלחמת לבנון הראשונה, לאחר משבר כלכלי גדול ונפילת הבורסה. אנשים התאבדו. משפחות איבדו רכוש ובתים ותקווה. התקליט נוצר בתקציב מצומצם. חברת CBS, מאוכזבת מכישלון התקליט ״על פני האדמה״ (1983), הידקה את החגורה, וביחד עם משה לוי, נכנס שלום חנוך ליצור את האלבום באולפן סינטרון, שהיה עדיין בתהליכי בנייה ולכן היה זול מאוד. חנוך לא התפשר על הסאונד והביא לישראל את טכנאי הקול האנגלי ג׳ון מקסוול. חוץ מאלון הלל (תופים) ואהד אינגר (בס), נעשה שימוש רב במכונות תופים ובסינתיסייזרים. ״הצלחתי לשכנע את שלום ללכת על קו יותר מסחרי מאשר בתקליטים קודמים, להיות מודרני, מעודכן, וזה עבד״, מספר היום משה לוי.

השיר ״מחכים למשיח״ משך את כל תשומת הלב, ולכן נוטים לשכוח שבאלבום ״מחכים למשיח״ יש גם שירים נוספים, כמו ״דז'ה וו״, פרודיה על הסגנון הלטיני המרוח ששלט אז ברדיו, או ״קרן שמש מאוחרת״ המקסים והרומנטי, ״נסחף עם הזרם״ המהורהר ורווי הגעגוע ו״בלי לומר מילה״ הכואב.

האלבום מחזיק עשרה שירים שרובם שרדו את הזמן שחלף. ״זה לא נח״, ״אין מחלוקת" (בין עמי לתמי) ו״לא עוצר באדום״ הם שירים לא פחות משמעותיים משיר הנושא, אבל ״מחכים למשיח״ - חמש דקות ו־47 שניות - היה בו זמנית ללהיט רדיו ענקי ולהמנון מחאה מודרני, שהיה נכון לזמנו ולא איבד מתוקפו עד עצם היום הזה (ולכן גם ברי סחרוף, מוקי ואביב גפן ביצעו וחידשו אותו, מלבד שלום חנוך שממשיך לשיר אותו בכל הופעה), והוא עדיין רלוונטי ומכאיב גם ב־2015.

חנוך סיפר ליוסי חרסונסקי (״מעריב לנוער״, אוקטובר 1985) על הנסיבות ליצירת התקליט. ״המצב בארץ הלך והחמיר, במיוחד כשהתחלתי לעבוד על התקליט. נראה לי מאוד טבעי לגעת בדברים שהרגיזו אותי, שהציקו לי. עקרונית, את הפרונקל פוצצה מלחמת לבנון והאנשים ששלטו פה בזמנה. יותר מדי עצבנו אותי. הדמגוגיה שעפה כאן נראתה לי ממש מסוכנת. הרגשתי שהעסק במדינה הזאת מתחיל ללכת אחורה, שמתחיל להיווצר הרם, שהדיכאון מתחיל לשלוט בכל מקום. העם הזה מנווט על ידי אנשים שמוליכים אותו שולל. ב׳לא עוצר באדום׳ אני מדבר על זה״.

שלום חנוך האישי של ״חתונה לבנה״ ו״אדם בתוך עצמו״ יצא אל החזית וניסח כתב האשמה חריף. ״משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן״ ו״הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם״ הפכו בעצמם למשפטים שאנו משתמשים בהם, בשיח וגם בכותרות עיתונים.

מעטים יודעים, אבל ״מחכים למשיח״ היה אמור להיות שיר איטי במקור. רצף של טעויות הוליד את הגרסה שהפכה לקלאסיקה. הקלידן־ המפיק משה לוי הכפיל בטעות את הקצב של השיר. גם ערוץ השירה של חנוך הוקלט במקרה. ״הוא (חנוך) בחר לשיר לפני הקצב ולא עליו״, מספר לוי. ״טייק שלם הוא עשה ככה, כדי ללמוד וללכוד ניואנסים, שאולי חלק מהם יכניס לגרסה הסופית. בסוף הקשבנו לטייק וקלטנו שזה זה. זה שלנו. זה מה שנכנס לתקליט״.

למה התכוון המשורר?

שיר הנושא הוא גם הצופן הגנטי של האלבום כולו. בשיר ״מחכים למשיח״ פועלות עשר נפשות - ירוחם, יהודה, ארציאלי היועץ, ארציאלי הבן, ירדנה, עזרא דהאן הקבלן, השוטר, המספר, שר האוצר, וכמובן משיח שלא בא ולא מטלפן. חמש מתוך עשר הדמויות נמצאות זמן ממושך במשרד מסוים, בצפון, הם יושבים שעות במשרד היועצים ״ארציאלי בע״מ״, ומחכים (כמו כולנו) למשיח.

הדובר־המספר־המזמר טוען שמשיח הוא ״איש מפתח״, וגם מדגיש ומטעים: ״ידו בכל ויד כל בו״. חנוך לקח את הדימוי מספר בראשית. מלאך האלוהים מסביר להגר על בנה ישמעאל: ״והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל, ויד כל בו; ועל פני כל אחיו, ישבכן (בראשית, פרק טז, פסוק יב). 

 הפרשנים הקלאסיים מסבירים ש״פרא אדם״ הוא עניין חיובי. רש״י מבאר: ״אוהב מדבריות״. רבי אברהם אבן־עזרא מוסיף: ״חופשי בין האדם...הטעם שלא ימשול בו זר״, ו״ידו בכל״ פירושו שהוא יזכה הן בכוח ובעוצמה, והן בשטח, עד ש״יד כל בו״.

בינתיים יהודה מסתכל בשעון ומפלבל בעיניו, כמו יהודי גלותי חרד, הממתין ללא הרף לביאת המשיח ולא עושה דבר. עזרא דהאן הקבלן מעשן. מתח. עצבנות. או כמו שמתואר בשיר: 

שתיקה כללית 

חמישה אנשים מתוחים 

הדלת נפתחת 

וירדנה כולה חיוכים 

הקפה השחור ליהודה מירדנה היפה, ואילו ארציאלי הבן מקבל כוס תה. בשורות האלו והבאות אחריהן שלום חנוך מעמת את דור הבנים עם דור ההורים, המייסדים, מקימי המדינה. דור הבנים שותה תה וממתין. דור ההורים הזועם, הטרוד והפרגמטי - כלומר, ארציאלי האב - יודע שהוא לא טעה ופשוט ״מרעים בקולו על הבן״. הוא אומר לו מפורשות: ״משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן״.

ארציאלי האב לא יושב ומחכה, כמו שדור ההורים שלנו מעולם לא ישב וחיכה לשום דבר. הם ייבשו ביצות, נטעו פרדסים, חירפו נפשם בשמירות ובמלחמות, ויישבו את ארץ ישראל כדי לממש את המפעל הציוני. הם לא חיכו לשלום ולא המתינו למשיח. הם עשו.

אבל נקודת הזמן הזאת, אמצע שנות ה־80, היא נקודה שבירה. יש תחושה שהמפעל עומד לקרוס. כולם מכונסים במשרדו של ארציאלי. כל השנים הם בטחו בעצותיו של האיש הזקן והחכם, הנחוש והקשוח, אבל עכשיו תחושה של כאוס. והאווירה במשרד היא של קרקע רועדת. קרח דק. הכל עומד להישבר. וגם ארציאלי הבן מביט באביו הנערץ מהצד, בדאגה.

השתיקה המתוחה בחדר נקטעת על ידי הגעתו הפתאומית של איש הבשורות הרשמי: שוטר וכובעו בידו. ירוחם ממהר להגיב, הן לצלצול פעמון הכניסה והן להבעת החרדה של יהודה, ואומר ״משהו בטח קרה״. על רקע דבריהם, מהדהדת שתיקתו של ארציאלי האב. מאז שהרעים בקולו על הבן לא נשמעה ממנו מילה אחת.

השאלה העניינית היחידה יוצאת מפיו של ארציאלי הבן, בעקבות הודעת השוטר על התאונה שהייתה: ״תאונה למי?״. הוא התופס את המושכות, באיחור משווע, נוכח אוזלת ידו של השוטר ושתיקת דור האבות.

השוטר מודיע על נפילת הבורסה ומותו של משיח, בשורה הממוטטת את עזרא דהאן הקבלן. משיח בשמיים ו״אנחנו בלי הכסף כאן״, וירדנה היפה ממלמלת ״זה לא ייתכן״, אבל זה מה שקורה. ״משיח לא יבוא, משיח גם לא יטלפן״.

אולי השיר הקודר והפסימי ביותר שנכתב בישראל(והפך ללהיט). זה לא שיר קינה, לא שיר אבל על מות חפים מפשע, אלא שיר זעם, שיר תוכחה חד כתער. עזרא דהאן הקבלן המיואש מעשן בשרשרת ובסוף פורץ בבכי. גם ירדנה מתמוטטת. 

״דצמבר המר״ 
זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן במבט ראיון 

חלפו 30 שנה, ואין מדויק יותר מהמשפט שמגיע אחרי השורות האלו, שניסח שלום חנוך אז, ב-1985:

הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם 
מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם
האורה הקטן נאלץ לשלם בגדול

וכשאין תקווה ואין עתיד, מתמקדים בהווה. בבריחה מהמציאות. בנחמה. ״ואותי מעניינת ירדנה יותר מהכל״, שר המספר בשיר. אהבה ותאווה הן התשובה בעתות מצוקה. וחוץ מזה, האזרח הקטן ״הולך למילואים וסופר את הכסף שאין״. כלום לא השתנה.

ב-22 בפברואר, במלאת 30 לאלבום, יתקיים במרכז תרבות בבית אריאלה בתל אביב מפגש מיוחד בשם ״(עדיין) מחכים למשיח״. 30 שנה אחרי, המאפרה העולה על גדותיה שנמצאת על עטיפת התקליט המיתולוגי ממשיכה להתמלא באפר ובבדלים, הציבור עדיין ממשיך לשלם בגדול, הזמן קפא. 

המציאות ההיא של 1985 הפכה לשגרת חיינו. באירוע שאותו ינחה דני סידס, ישתתפו דפנה ארמוני, השותפה ליצירה (ואז גם לחיים) של שלום חנוך; האמן והמעצב דוד טרטקובר שידבר על עיצוב עטיפת האלבום האייקונית; העיתונאי והפרשן שאול אמסטרדמסקי שיספר על המשבר הכלכלי בשנות ה־80, אשר היווה רקע לכתיבת האלבום. אני אנסה לתת את חלקי ולהסביר מדוע לא נולד שלום חנוך חדש מאז ״מחכים למשיח״, ומה קרה לרוק הישראלי.

״מחכים למשיח״, השיר והאלבום, ראו אור בתקופה של קיפאון מדיני, בריחה של הממשלה מאחריות בנוגע למצב, שר אוצר שהרים ידיים ואמר ״זה לא אני״, שר ביטחון שהתנער מכישלון מלחמת לבנון וסירב לקחת אחריות, שר חוץ שלא התמודד כראוי עם הביקורת הבינלאומית על התנהלותה של ישראל במלחמה - דומה שכולם חיכו לאיזשהו משיח, ישמעאלי, יהודי או אמריקאי, אבל משיח לא בא ולא טלפן עד עצם היום הזה.