הפסנתרן הישראלי המצליח חוזר לארץ: "מרגיש נווד"

"מדינת ישראל מדינה קטנה למוזיקאים", אמר בעבר הפסנתרן הבינלאומי אמיר כץ. שיקיים את הקונצרט השנתי שלו בישראל במוצאי שבת, בתל-אביב, קונצרט שלמענו הוא משתחרר מהתחייבויותיו הרבות בחו"ל. מדינה קטנה, אבל אינך פוסח עליה – אני שואל אותו תחילה.
 

"אני שמח שאתה פותח בשאלה הזאת", משיב כץ ממקום שבתו בברלין. "אמנם המדינה קטנה במימדיה, אבל מספר המוזיקאים בה יחסית למספר תושביה הוא הגדול בעולם, אולי חוץ מפינלנד. מדינת ישראל מלאה בכישרונות, אבל האפשרויות שלהם להוכיח את עצמם בה ולהתפרנס הן מוגבלות. לכן, רבים מהמוזיקאים בארץ עוזבים. אני מתפרנס בחוץ, אבל חשוב לי לחזור לישראל שוב ושוב, כי אני מאוד מתגעגע וחשוב לי לשמור על קשר עם המשפחה ועם המדינה. לכן, לא מכבר ניגנתי בפסטיבל אילת למוזיקה קאמרית".
 

לדברי כץ, 42, מבכירי הפסנתרנים הישראלים ומי שזכה בשורה של תחרויות בינלאומיות לפסנתר, הרסיטל שלו הוא חלק מסיבוב הופעות באירופה עם אותו רפרטואר. כדרכו, הוא חוזר אל אהבתו הגדולה, שופן ומצרף הפעם יצירות של באך, שבשבת מציינים 330 שנה ליום הולדתו.
 

"בשנים האחרונות התחלתי להתקרב למוזיקה של באך ולהבין את החשיבות שלה," אומר כץ. "האנשים לא כל כך מקשרים את שופן הרומנטי עם באך, אבל באך היה מהמלחינים שהשפיעו על שופן הכי הרבה. לדעתי, להבנת המוזיקה של שופן, חשוב לנגן את באך. יש לי עוד סיבה לשילובו של באך ברסיטל הזה, כולל הסוויטה האנגלית שלו ופוגה במי מינור. לבוא עם ידיים קרות ולנגן כבר על ההתחלה את האטיודים של שופן, זה לא דבר שעובד טוב ומוטב להתחמם עם באך".
 

"נסיונות לחדש את נגינת באך גרמו להיעלמותו מאולמות הקונצרטים לכמה שנים טובות, בעיקר מצד הפסנתרנים," מוסיף כץ. "רובם העדיפו להתרכז ביצירות מהתקופה הרומנטית ולא מתקופת הבארוק. עכשיו פסנתרנים מגלים יותר ויותר אומץ כדי לחזור אל המלחין החשוב הזה. אני מתכוון להתחיל גם את הקונצרטים העתידיים שלי עם היצירות שלו".
 

האמת היא, מגלה כץ, שהוא בא עכשיו בגלל הבחירות. "כמי שמאוד מעורה במה שקורה בארץ, חשוב לי להצביע ולהשפיע," הוא מעיד על עצמו. "בשבועיים שאהיה בארץ לא יהיה לי הרבה זמן לנוח. עלי להתאמן שוב ושוב על האטיודים של שופן, שאותם אני מתכונן להקליט בקרוב וגם על יצירה גדולה של ינאצ'ק, שאני עומד לבצע בחו"ל".
 

"אני צפוי להופיע באולם 'וויגמור', בלונדון; בפסטיבל הפסנתר בטולוז ובפסטיבל מינכן, אחד מהפסטיבלים החשובים בעולם ללידרים, שבו אופיע, כמנהגנו בשנים האחרונות, עם זמר הטנור פאבל ברסליק".
 

"כנראה שנופיע כאן בנובמבר עם התזמורת הקאמרית הישראלית, אבל זה לא סגור באופן סופי. מישראל אצא לפסטיבל מיאמי. בקיצור, לא חסר לי מה לעשות".
 

"אני אכן חי חיים של צועני".
 

"מאוד. אנחנו, המוזיקאים, באיזשהו מקום נוודים. אם זכור לי נכון, חוה אלברשטיין, הזמרת האהובה עלי, אמרה משהו דומה על עצמה".
 

"מעט. אני מתרכז בעיקר במוזיקה הקלאסית. שירים עבריים ישנים, בהם של וילנסקי, ארגוב ומתי כספי, אהובים עלי ביותר ומרגשים אותי. כשאני שומע אותם בחו"ל, זה מאוד צובט לי בלב. כמי שלא חי בארץ, יש לי קשר רופף לזמר הישראלי העכשווי".
 

"ניגנתי באחרונה את הסונטה השלישית של אבנר דורמן, שהוא מלחין נהדר בעיניי. זו יצירה שמאוד נהניתי לעבוד עליה והיא מאתגרת ובהחלט לא קלה. אני מצפה ליצירות נוספות ממלחינים ישראלים. זה לא מפריע לי לחפש יעדים אחרים, כמו הקונצ'רטו לפסנתר מאת המלחין הסיני שאו גאנג ייה, שאותו ביצעתי לא מכבר בבכורה עולמית במינכן".