קונצ'רטו יהודי: המלחין החב"דניק שמשלב ג'אז ויידישקייט

טויסטר, המשמש ביום-יום כצ'לן הראשון בתזמורת המבצעת, מבטל לחלוטין את האפשרות הזאת. "בכל מה שאני מלחין יש יידישקייט", הוא אומר. "גם ביצירה החדשה הכנסתי בין ההרמוניות הג'אזיות שאני אוהב ניגון יהודי שאני אוהב לא פחות".
 

לדבריו, הוא קיבל את ההשראה ליצירה הבלתי שגרתית הנוכחית מאנשי "רסטרלי" היושבים בגרמניה, כשהיו אורחי התזמורת שלו לפני כשלוש שנים. "נגינתם המופלאה הציתה בי את הרצון לכתוב להם את היצירה, שבמבנה שלה אין לה  תקדים. כשהעליתי בפניהם את הרעיון, הם הגיבו בהתלהבות", הוא מספר. 

"זה נותן ליצירה עוצמה מסוימת. אם ברביעיות מקבילות, נאמר של חלילים, קלרניתות או כינורות, חובה לצרף אליהם כלי נוסף שייתן את הבאסים, לא כן כלי הצ'לו, שעם העושר הצלילי שלהם יכולים לתמרן בין הקונטרבס ובין הכינור".
 

"האמת? לאחר שנים רבות של נגינה, בתקופה האחרונה מרתק אותי יותר להלחין. השנים עשו את שלהן ואני סומך על הרביעייה. לא רק אני איעדר מהבמה בעת ביצוע היצירה, אלא כל סקציית הצ'לו והוויולה, כדי שלא יהיה ערבול של צלילים ב'נמוכים'. לעומתנו, נתתי תפקיד משמעותי לכלי ההקשה, המיוצגים על ידי מספר רב של כלים, ביניהם בונגוס, קונגס, ויברפון, קסילופון, גונג, גלוקנשפיל ועוד. אם לא תהיה התנגדות מצד המנצח טבקוב, אבקש להעביר במיוחד לביצוע היצירה את הנגנים האלה ממקומם הטבעי בירכתי הבמה אל החזית שלה".
 

"את מה שאני אוהב לשמוע. לעומת רוב המלחינים, שמחפשים להיות מודרנים, אני מעדיף מוזיקה נעימה לאוזן. בינינו, נגני התזמורת ורוב הקהל לא כל כך מסתדרים עם מוזיקה סופר מודרנית".

טויסטר 58 , שיש לו הפעם הכבוד שיצירתו תבוצע בין "פר גינט", סוויטה מספר 1 מאת אדוורד גריג, לבין "שחרזדה", יצירת הלהיט של ניקולאי רימסקי-קורסקוב, הוא סיפור מרתק בפני עצמו. חזותו מושכת תשומת לב בשעה שהוא מנגן עם עמיתיו לתזמורת. על ראשו כיפה שחורה גדולה, הוא עבדקן, מגודל פאות וציציותיו בולטות.
 

הוא גדל במשפחה חילונית ברמת גן. בהיותו בן 5 החלה אמו, מורה לפסנתר, ללמד אותו לנגן בכלי שלה. כעבור שנה היא הביאה אותו לעוזי ויזל, אז גדול הצ'לנים בארץ, וביקשה ממנו שילמד את התכשיט. כשהנ"ל טען שאיננו מלמד ילדים קטנים, האם הציעה שישמע את בנה מנגן בפסנתר סונטה של בטהובן ואז יחליט. ויזל שמע, התפעל, התרצה ובמשך 17 שנה היה מורו של טויסטר, בוגר "תלמה ילין", עד לאחר שירותו של זה ברביעייה הקאמרית של צה"ל.
 

טויסטר הילך תמיד בגדולות. לאחר ויזל, היה ארבע שנים באוניברסיטת בלומינגטון באינדיאנה שבארצות הברית, תלמידו ועוזר ההוראה של הצ'לן היהודי-הונגרי הדגול יאנוש שטארקר, מענקי הוראת הצ'לו. "חיפשתי מורה טוב, לאו דווקא צ'לן בעלשם", מספר טויסטר. "בדרך אל שטארקר עברתי כיתות אמן של צ'לנים נודעים, כמו פייר פורנייה, שחוץ מלשמוע אותם אותם לנגן, אתה לא מקבל מהם כלום".
 

"הפרסים לא סנוורו אותי. חיי משפחה היו תמיד חשובים לי יותר מהכל. הבנתי שקריירה בחוץ וזה לא הולכים ביחד".
 

כשחזר ארצה, התקבל כצ'לן הראשון של הסינפונייטה הישראלית באר שבע. אז התעצם המפנה הדרמטי בחייו, כשעבר תהליך ממושך של חזרה בתשובה עם רעייתו הגר (שעם החזרה בתשובה הוסיפה לעצמה את השם תפארת), בת קיבוץ גלאון וכמוהו בוגרת "תלמה ילין", שאותה הכיר בשירות ברביעייה הצה"לית. בניגוד לחוזרים בתשובה רבים אחרים, הנעקרים מחייהם הקודמים, דבק טויסטר במוזיקה.
 

"קיבלנו את מצוות הרבי מליובאוויטש, שהיה אומר לחסידיו – 'היכן שאתה נמצא, זה תפקידך בחיים'", הוא מעיד. "הייתה לי הזכות לבקר אצלו יותר מפעם ולקבל ממנו דולרים. כשראיתי אותו לראשונה, לקחתי שלושה צעדים לאחור מרוב פחד מהמבט החודר שלו. לא ראיתי דבר כזה בחיים".
 

טויסטר, המשמש כצ'לן הראשון של התזמורת בראשון כמעט מראשיתה ב-1988 , וזכה לפני שנתיים בפרס שרת התרבות ליצירה ציונית בתחום המוזיקה, מתגורר ברחובות. לו ולזוגתו שמונה ילדים ובשבוע שעבר נולד נכדם החמישי.
 

"הבעיה היחידה היא כשקונצרט נקבע לעיתוי המאיים בחילול השבת. אם רוצים, מסתדרים גם כאשר חיים בשני עולמות. בשביל זה יש רוטציות בתזמורת. בסך הכל אני רואה את הנגינה בה כשליחות. אם יש דתיים, הדוגלים בהסתגרות בגטו, זאת לא הגישה של חב"ד".