"לא בסיפור של מישהו אחר": הדוגמנית שיצאה בקריירה מוזיקלית

גם אז היו כמה שהרימו גבה, אבל די מהר חובקה בחום על ידי ציבור אוהבי המוזיקה בארץ. בעקבות זאת, אזרה יאני אומץ לחשוף עוד צד באישיותה ברוכת הכישרונות - יוצרת ומוזיקאית.
 

בחודשים האחרונים, לצד תיקלוטים עם חברתה גילי סער (סולנית  "טרי פוייז'ן"), היא שוקדת על חומר מקורי באנגלית, כשאת הטקסטים כתבה בשת"פ עם רוני קידר ואת הלחנים הלחינה בעצמה
 

ההופעה הקרובה תתרגש היום ב-Radio E.P.G.B התל אביבי, כשלצידה המוזיקאי אביעד סינמנס, שסייע לה עם אורי רוסו, לעבד מוזיקלית את השירים.

"השנה שבה הופעתי במסגרת 'המחשפות', פתחה אצלי תעוזה להיכנס יותר לעולם המוזיקה ולחפש שם את עצמי", משתפת יאני ומוסיפה: "החלטתי לקחת קורס הפקה מוזיקלית במכללת BPM כדי שאוכל לצאת להרפתקה הזאת, וגיליתי שיש לי המון מה לתת דרך התחום האלקטרוני, למרות שהגעתי בכלל מסקיצות ביתיות על גיטרה וקלידים, וההשפעות שלי היו תמיד מתחום הרוק: פי ג'יי הארווי וטום יורק".

"החלטתי ללכת הפוך: להופיע מתחת לרדאר בתל אביב, כדי לבדוק את החומרים בפני קהל, ורק אחר כך להוציא את השירים החוצה".

מה הוביל אותך ואת גילי סער לעבוד יחד, במקביל לכל זה?

"זה נכון שבקרוב אולי נוציא יחד חומרים משותפים, אבל עדיין הכל בעבודה. בניגוד לשירים החדשים שלי. השירים שלי ושל גילי יותר שמחים ופחות מלנכוליים: משהו בכיוון ניו דיסקו, בווייב של מה שאנחנו מתקלטות יחד. אנחנו מכירות מגיל 17, נפגשנו בתקופה שדיגמנו, באודישן מתחת לבניין בלונדון, ועל ההתחלה היה לנו חיבור טוב, רק שלא ממש עשינו אתו משהו". 

בשנתיים האחרונות ניקזת את כל כולך למוזיקה. איך זה קרה?

"כבר תקופה ארוכה אני משחקת ב'וריאציות גולדברג' בתיאטרון 'תמונע', ולאחרונה השתתפתי גם בסרט קולנוע גרמני, אבל בדרך כלל התפקידים שמציעים לי כשחקנית, די מוגדרים לכיוון מסוים. פתאום גיליתי שיש לי המון זמן פנוי להתעסק במוזיקה, ויחד עם הטריגר שקיבלתי במסגרת 'המחשפות', דבר הוביל לדבר. הרגשתי שאני חייבת ליצור מוזיקה, כי זה משהו שתמיד בער בי, גם כשעשיתי דברים אחרים".

"המטרה הראשונית והעיקרית של ההרכב הייתה להיות מופע מחווה ל'מכשפות': להופיע עם השירים המוכרים לכל מי שמתגעגע. מצד שני להחזיר את החומרים המוכרים של הלהקה לתודעה הכללית, עבור מי שלא מכיר. אחר כך כבר ניסינו להכניס חומרים חדשים, אבל הרגשנו שיש מגבלה לעשות את זה תחת המסגרת הזאת. אני אישית הרגשתי שזו עדיין הלהקה של ענבל (ענבל פרלמוטר ז"ל, סולנית "המכשפות". ח"ל), ולא נראה לי נכון להמציא בתוך כל זה משהו חדש. לכולנו היה כיף חיים לעבוד ביחד, כמובן תחת ניצוחה של קורין אלאל, שכל כך הקדישה את עצמה ללהקה, אבל עדיין, אם יקראו לנו במיוחד להופיע, נעשה את זה". 
 

"תמיד חלמתי לשיר, אבל היה בזה משהו שמאוד התביישתי לעשות. היה בי פחד, מאחר שמבחינתי זה הדבר הכי אינטימי, מרגש, וחשוף שיש. שלא תבין לא נכון, אני אוהבת כמובן לגלם דמויות שונות כשחקנית. זה סיפור חיי. אבל תמיד התארחתי, ובאהבה, בסיפור של מישהו אחר. עכשיו אני עומדת על הבמה עם יצירה מקורית משלי, וזה מרגיש לי הכי בבית".