אחרי "סוכר", השיר היחיד שנקשר בשמו, והשנים הארוכות שבהן נעלם מהתודעה של צרכני הווקליזציה הישראלים, החליט הזמר שאול צירלין לצאת עם סטארט־אפ מוזיקלי ייחודי.

הסטארט-אפ נועד להעמיד אותו שוב בפרונט: הוא בחר לחדש את הופעותיו בפני קהל עם רפרטואר חדש וישן, אך לא במועדונים או באולמות רחבי ידיים, אלא במוסך, בגלריה לאמנות ומחר (חמישי), תתקיים ההופעה השלישית בסדרה, בסטודיו של הצלם איציק קנטי, ברחוב אברבנאל 57 בתל אביב. צירלין, שהקליט שירים מצליחים כמו "דייגים", "החיים הם יין", או "מולדת 87", התפרסם דווקא בזכות "סוכר" ההומוריסטי, שהושמע באייטיז יותר פעמים ממה ש"דרך השלום" מושמע כיום.
צירלין (56) החל להופיע כסולן ישר אחרי שחרורו מצה"ל. ב־1987, אחרי חניית ביניים במופע "חופים" בניצוחו של נחצ'ה היימן, הקליט את אלבומו הראשון, שיצא לאור ב־1987, וזכה להצלחה חלקית. אחרי שנתיים הקליט את "סוכר", שהיה חריג בקרב שיריו, אך הפך להיט ענק ומזוהה אתו עד עצם היום הזה. מאז עבד צירלין על עוד ארבעה אלבומים ושני אוספים. האחרון יצא ב־2011. את הופעותיו המחודשות עושה צירלין בליווי המוזיקאי אורי מיילס, זמרת הליווי מיכל לב ארי, והזמרת האורחת קרן קורקוס.
איך עלה הרעיון להופיע במקומות כל כך לא שגרתיים?

"כשיקול כלכלי בלבד. לא יכולתי לממן הופעה במקומות גדולים יותר. הצעתי לחבר, בעל מוסך מעין חפר, שאבוא להופיע אצלו, למרות שידעתי שמדובר ברעיון מטורף, והוא הסכים. עשרות אנשים הגיעו להופעה, ונוצרה במקום אווירה מיוחדת ואינטימיות. ההופעה השנייה הייתה בגלריה חדשה בשדרות בן צבי ביפו. גם כאן הייתה היענות רבה".

כיצד הקהל מגיב למקום ההופעה?
"לפי התגובות הם די נדלקים. עדיין לא פגשתי מישהו שהלך בגלל המקום". 

מתוכננת לך הופעה רביעית אחרי הסטודיו לצילום?
"כן. היא תתקיים באורווה של תחנת המשטרה הישנה בנהלל, ששופצה והפכה לחדר הרצאות. בהמשך אני מתכנן הופעות בנגריות, מאפיות ובתי מלאכה שונים".
ביום חמישי תיאלץ להתמודד מול אירוע השנה בתל אביב: פיצוץ גשר מעריב. לא חושש מאובדן קהל?
"לא נראה לי שמדובר באותו קהל יעד".