מלכי הביצה: הסיבה האמיתית לשמות המוזרים של הסלבס שלנו

כן, אז זה הטרנד הלוהט של הביצה, פרט לעצם העניין של הבאת ילדים לעולם: להדביק להם שמות ייחודיים וביזאריים. רשימה לא מחייבת: לבת של נינט טייב ויוסי מזרחי קראו אמיליה שרה; בנה של אסתי גינזבורג הוא רפאל יהונתן; בנם של אייל גולן ורוסלנה רודינה נקרא יאן; הבת הטרייה של מיכל אמדורסקי היא ארייה; בנם של שלומי שבן ויובל שרף הוא נורי; הבת של יעל פוליאקוב היא רפאלה; קרן פלס קראה לבתה לונה; בנה של אפרת גוש נקרא ג׳וליאן ג׳אגר; בנו הצעיר של רמי קליינשטיין נקרא תיאודור, מה שהופך את משי לשם כמעט בנאלי; ועוד ועוד. ותודה לגוגל, שאפשרו לי לשחק אותה גיא פינס.

מהצד, כל המצעד הזה נראה מגוחך לחלוטין. הרי שם של ילד הוא בחירה כל כך מהותית, כל כך אינטימית, אז איך ייתכן שאנשים - חלקם אינטליגנטיים ומודעים לעצמם מאוד - מדביקים לילדיהם שמות שהם לעתים על גבול הביזאר?

תשובה הגיונית אחת היא שכמו כל דבר שכרוך בתרבות הסלבס, מדובר פשוט בטרנד. ברגע שבו סלב נחשב מדביק לילדו הטרי שם יוצא דופן, הסלבית ההרה הבאה כבר שוברת את הראש על קונטרה ראויה. מה עוד שכל העניין הזה גם זוכה לליבוי רציני מצד התקשורת, שעוקבת בצמוד אחרי הבייבי־בום של סצינת הסלבס, ומס-

תערת בהתלהבות על כל שם חדש. בקיצור, עוד טרנד. פעם זה היה קעקועים, היום שמות משונים.

אבל יש עוד הסבר, והוא עמוק ומטריד הרבה יותר. הסלבס, חלקם לפחות, קוראים לילדיהם בשמות יוצאי דופן, כי הם מאמינים באמת ובתמים שהם עצמם יצורים ייחודיים. מתת אל חריגה, נדירה מסוגה, המתהלכת בקרב בני התמותה בפשטות וענווה, אך יודעת בסתר לבה שנועדה לגדולות. ולכן, טבעי שגם ילדי הסלבס יסומנו ויובדלו מראש. אפשר כבר לדמיין את גן הילדים התל אביבי, שבו הגננת קוראת לאורי, נועה, תמר וג׳וליאן ג׳אגר. הילד נמשח לכוכבות עוד לפני שלמד לזחול.

האמת היא שקשה להאשים את הסלבס. במשך שנים אני מסקר אותם, ובשנים האחרונות גם יצא לי לעבוד עם לא מעט מהם. והמסקנה שלי היא שעוצמת הסגידה לתרבות הסלבס שהשתרשה פה היא כל כך חזקה, עד שאתה צריך אישיות יוצאת דופן באמת כדי להיות כוכב ועדיין לשמור על פרופורציות.

אנשים שעוד לא חצו את גיל 30 מתהלכים באופן יומיומי כשהם מוקפים במנהלים אישיים ובפמליות של מלחכי פנכה. תמונות שלהם מפארות את שערי העיתונים ואת העמודים הראשיים של אתרי האינטרנט. ילדים מביטים בהם בהערצה ומתחננים לתמונה משותפת. שתי מהדורות טלוויזיה יומיות עוקבות אחרי כל צעד שלהם. כל מסיבת יום הולדת זניחה של אחד מהם הופכת לאירוע מתוקשר. ביום שבו בכירת הסלבס, נינט, מודיעה על פרידה או על הריון, המדינה עוצרת את נשימתה. מילולית.

וזה עוד כלום. הסלב הממוצע בישראל הוא אדם שכולם רוצים בקרבתו. מפצירים בו להגיע לפתיחות. מפתים אותו במתנות חינם. מציעים לו מוצרים יוקרתיים רק תמורת החשיפה שלהם בחשבון האינסטגרם הפרטי שלו. מתחננים בפניו להשתתף בסדרות/סרטים/תוכניות טלוויזיה שונות. והוא נמצא בעמדה מתמדת של חיזור מהול בחנופה.

כשאתה מצוי בעמדה כזו, קשה עד בלתי אפשרי לא להאמין בכך שאתה באמת אדם יוצא דופן. ואדם יוצא דופן גם מביא לעולם ילדים לא רגילים, עם שמות מקוריים. הבעיה היא שהתהילה עלולה לחלוף. ואפילו מהר. אבל השם המוזר לנצח יישאר.

על הסכין
 

01 המציאות המוזיקלית בישראל כופה על לא מעט אמנים לחבור יחד להופעות משותפות. בדרך כלל מדובר בסידור שהוא עסקי פרופר. לעתים נדירות מתרחש נס, שהופך את החיבור גם לבעל ערך מוסף אמנותי. וזה המקרה של שלמה גרוניך ודני רובס, שנשמעים פשוט מצוין יחד. ״עכשיו זה שנינו״, אלבום חדש המתעד את סיבוב ההופעות המצליח שלהם, יוכיח היטב את הטענה האחרונה.

02 ״פלא״ הוא אלבום חדש לילדים של עלמה זהר, שכתבה והלחינה את מרבית שיריו. והוא פשוט ותמים ויפה עד מאוד. מזכיר לי קצת את אלבומי הילדים הישנים של חוה אלברשטיין, שהתבססו כמעט רק על ליווי של גיטרה. הפשטות היפה הזו נשמעת כמעט מחוץ להקשר בעולם הילדים הצעקני של היום, אבל היי, אולי שם האלבום יצדיק את עצמו.

03 רוזא הוא צמד המורכב מוורד דקל, מורה למוזיקה וזמרת ג׳אז ותיקה, ומזיו מורן, גיטריסט בוגר רימון. אלבום הבכורה שלהם מורכב משבעה שירים, יפים אחד-אחד, שדקל כתבה והלחינה. הם נהנים מטקסטים מיוחדים ואישיים, לחנים מורכבים והפקה מוזיקלית עשירה של דורון פלסקוב. דקל היא זמרת מצוינת, והתוצאה היא פנינה קטנה שממש כדאי להכיר.