רגע לפני יציאת אלבום הבכורה שלה, "סיפורים לטוטו", ישבתי לקפה עם הזמרת והיוצרת מלי שלום. בדרך לראיון איתה הקשבתי לאלבום. מדובר בשילוב של רוקנרול ופופ, ונשמע כמו מסע מוזיקלי אוטוביוגרפי. הטקסטים האישיים עטופים בלחנים נגישים ובקולה החם, העמוק, הצרוד והבשל של שלום. קול שמצליח לשדר חספוס ועוצמה לצד עדינות.
כששיתפתי את שלום בתובנותי היא הנהנה בהסכמה. "השירים באלבום מרכיבים סיפור יומיומי, רב־שנתי. סיפור על הימים שלי", היא מספרת.
מתברר שחיידק היצירה קינן בשלום (32) עוד בנעוריה, אז הופיעה בלהקות צעירות. בהמשך השתתפה בעונה התשיעית של "כוכב נולד", ומיד אחר כך נכנסה לנעליה הגדולות של ענבל פרלמוטר ז"ל כסולנית בהופעות האיחוד של "המחשפות".
זוכרת את היום שבו גילית את המוזיקה?
"את המוזיקה גיליתי קודם דרך המילים, אחר כך הגיעו המנגינות. זה התחיל בגיל 13 בערך. באחת מחופשות הקיץ עבדתי בגלידרייה, ועם הכסף הראשון נסעתי לקנות גיטרה. התחלתי ללמוד לנגן לבד. משם גם באו השירים, שאותם אני כותבת ומלחינה לבד".
מה יש באלבום הבכורה?
"באלבום הבכורה שלי, 'סיפורים לטוטו', אפשר להאזין לתשעה שירים שכתבתי, ושיר אחד שכתב אודל נמרודי. גם הלחנים ברובם שלי, עם הפקה מוזיקלית של ארז רוסו מה'ג'ירפות', שגם היה שותף ללחנים".
מאיפה הקול העמוק הזה?
"ייתכן שהוא מגיע מעומק הלב, מהצורך לספר את הסיפור. או שפשוט צרכתי יותר מדי וינסטון אדום בנעורי ופחות מים. תמיד אהבתי להאזין לזמרות ששרות ב'שברים'. זה מעניין, צרידותם של החלומות".
כששומעים את שירייך מרגישים שיש לך סיפור חיים מעניין.
"אני בת בין שלושה בנים. איפשהו באמצע. בילדותי ביליתי עם אחי והורי במסעות נדודים ברחבי יבשת אמריקה, ולאחר מכן בישראל. לימים נולדו אחי הקטנים והפסקנו לנדוד. הורי התגרשו ואני כבר הייתי מספיק גדולה לצאת למסע משל עצמי".
נראה לי ש"כוכב נולד" זה לא בדיוק הטייפ־קאסט שלך.
"דווקא היה מעניין להיות, לאיזה רגע בחיים, חלק מתוך פס היצור הזה. זאת הייתה חוויה מתוקה והכרתי שם אנשים מקסימים. לא הגעתי לעונה ההיא עם איזה רעל בעין, אחוזה ולוחצת. הייתי קול, נהניתי כשהיה, וכשנגמר הבנתי שזה חלק מהדיל. אני לא מהמתמכרות, אלא מאלה שמדפדפות קדימה. לפעמים הכיוון למטה. לפעמים למעלה. אבל הכיוון הוא הלאה. אולי כאן זה מתחבר לילדות שלי: לא להיתקע, להמשיך וללכת. הרי גדלתי בתזוזה תמידית".
לא היה לך קשה להיכנס לנעליה הגדולות של ענבל פרלמוטר ז"ל ב"המחשפות"?
"קורין אלאל ובנות הלהקה המקורית ('המכשפות') החליטו שהן יוצאות ב־"20 שנים לאלבום - עד העונג הבא", והן חיפשו סולנית ובחנו זמרות. כשפרצתי ליעל כהן (המתופפת) הביתה מבעד המסך ב'כוכב נולד', היא בדיוק עשתה ספונג'ה, ועצרה הכל. משם הן יצרו איתי קשר וסיפרו לי על הרצון לאיחוד מחודש. ברגע שקיבלתי את הטקסטים של ענבל, היה לי ברור שאני אומרת לזה כן. וכך היה".
בהתחלה היה קצת באזז על הלהקה, אבל נעלמתם די מהר. מה בדיוק קרה שם?
"הדבר הזה שנקרא 'המחשפות' לא התכוון, מלכתחילה, להיות איזה מטאור ולטלטל את המדינה. היה שם רצון כן להעלות שוב את הזיכרון הזה מענבל פרלמוטר, לתת לשירים שלה להישמע שוב. לא נעלמנו ככה פתאום. עשינו הופעות במשך תקופה לא קצרה, והופענו בכל מקום זמין בארצנו הקטנה. ברגע שזה הגיע למיצוי מסוים, הרגשנו שזה הזמן הנכון להמשיך משם בנפרד - עם המון אהבה, כמובן. חשוב להזכיר את קורין אלאל שהפיקה מחדש, וליוותה את הדבר הזה באופן יומיומי בהמון עדינות ופרגון אוהב, וכמובן התארחה בהופעות - ואנחנו בשלה. אישה מופלאה".