ואמרו אמן: הזמרת ששגעה את המדינה מלמדת ריקודי בטן ברהט

בית נאה בעומר, הרחק ממרכזי הבידור, הרחק מהים שהיא כה אוהבת. את ליאורה, 46, האשדודית בדם, ניתן היה לפגוש בעבר במקומות מגוריה הקודמים - בנתניה, בגדרה ובבאר שבע. "מטיילת אני בארץ, אה!", היא מעידה על עצמה בחן. "התרחקתי מהמרכז, אבל לא מהלב, לא מהים, שאני מרוחקת ממנו כולה שלושת רבעי שעה נסיעה. גם בשבתות הכי סוערות בחורף אני על החוף, צועדת מחוף הקשתות עד הנמל באשדוד, הליכה שאותה אני מקנחת בארוחת בוקר אצל אידי מול הים. גם כשיש מבול, אני שם".
 

"אני כבר שנתיים וחצי ביישוב המקסים הזה. הגעתי לנגב בעקבות בן זוגי הקודם, ארנון סופר, מי שהיה המנהל האישי שלי. כשדרכינו נפרדו ועמדתי לעזוב את באר שבע, היה עלי להחליט אם לחזור למרכז בעקבות הקריירה שלי כזמרת או להישאר בנגב בגלל הפעילות שלי כמדריכת יוגה, אבל לעבור למקום יותר חמים ויותר קהילתי. היוגה ניצחה ובחרתי בעומר, אחד היישובים הכי יפים בארץ, שבו התקבלתי בחיבוק".

"זה לא מהזמן האחרון. כמי שבאה מבית חובב מוזיקה (אביה המנוח, מירו, היה נהג משאית שחילל ותופף בדרבוקה – יב"א), אני מופיעה מגיל 7, ויודעת תמיד שהחיים הם לא רק שירה, ועדיף שיהיה משהו שיתמוך במוזיקה. מאחר שכזמרת היה לי חשוב ללכת אחרי הלב שלי ולעשות מה שאני אוהבת ולא להיסחף אחרי טרנדים כאלה ואחרים, ידעתי שאצטרך מקור כלכלי אחר. לכן, דווקא אחרי 'אמן' למדתי במכון וינגייט במשך שנה הדרכת יוגה".

אני מחזיק בידי פרסום שהופיע באינטרנט, ובו נכתב כהאי לישנא: "מדריכת יוגה מעל 16 שנה, בוגרת וינגייט. נחשפה למחול המזרחי".

"זה פרסום של מרכז 'אל הודאג'' ברהט, שם אני מלמדת בין השאר ריקודי בטן או מה שנקרא אירובי מזרחי".

"לא, אני לא רוקדת ריקודי בטן לפני גברים. זה משהו שאני עוסקת בו כמדריכה, ולנשים בלבד".

"הקיפוח הוא רק בנושא הזה. בחוגי היוגה שלי, במקומות אחרים, אני משתפת גם גברים, שכמובן באים לשמוע אותי בהופעות. זה לא קשור אצלי לדת, אלא לשמירה על צניעות מסוימת. הריקוד המזרחי הוא מאוד־מאוד חושני וסקסי. לא נראה לי שזה מה שאני אמורה להעניק לכל גבר העובר בסביבה. בין נשים יש איזו פתיחות לרקוד חופשי ולהיות סקסיות, כשאנחנו מרשות לעצמנו לאהוב את הנשיות שלנו בלי שזה ייראה מהצד כמעורר יצרים".

"אני לא רוקדת ריקודי בטן, אבל מי שמכיר הופעות שלי יודע שאני מתנועעת על הבמה, אם כי במינימליסטיות".

"השאלה נשאלה כשהייתי חדשה בעניין. לאחר שמונה שנים באזור הדרום, אני מוכרת בו מאוד כמדריכת יוגה. עם זאת, קורה שמגיעות חדשות ומעירות לי שאני דומה לזמרת. 'איזו זמרת?', אני מיתממת, אבל מהר מאוד מודה שזאת אני". 

"איכשהו נקלעתי לשיעור יוגה, כשבני ניצן אך נולד, ומיד הרגשתי שזה לכל החיים".

"אני מציירת ומנגרת. יש לי בבית ציוד של נגרות ואני די מקצועית בתחום. יש לי ידיים בשביל זה. בבית הקודם שלי הרכבתי בעצמי פרקט. יש לי אהבה לכל מה שקשור בעץ. כשאני נכנסת למחסן עצים, אני נושמת אותם בהנאה. נוסף לכל אני מטיילת ברחבי הארץ. בן הזוג הנוכחי שלי, איש מערכת הביטחון, הוא חובב טיולים מובהק".

והזמרת ליאורה, שהאחרון באלבומיה הופיע ב־2008? "הזמרת קיימת", היא מסבירה. "אומנם נעצרתי בכל הנוגע להוצאת אלבומים, אבל אני ממשיכה להופיע. גם בחו"ל. הופעתי בשנים האחרונות בטורקיה, בבולגריה ובאיטליה".

דרום אמריקה?

"בגלל שבארגנטינה, המדינה שפתחה בפני את שערי דרום אמריקה, יש מצב כלכלי קשה, אני לא מגיעה לשם כעת ומסתפקת בהופעות בפני יוצאי דרום אמריקה בארץ. יש לי קשר בלתי הפיך של אהבה איתם".

זאת, לאחר שנים שבהן הייתה על הקו לבואנוס-איירס, שם לא הסתפקה בהופעות לקהילה היהודית. "ההופעות שלי בארגנטינה הלכו ותפסו כיוון יותר ויותר אוריינטלי־אתני, שמאוד קוסם לאנשים שם", היא מספרת. "כששרתי להם בליווי עצמי של דרבוקה, זה נשמע להם כאחת שהגיעה מהמדבר הרחוק".

ליאורה הוציאה אלבום שלם משירי הזמרת הענקית מרסדס סוסה. "הייתה לי הזכות לשיר לצדה בהופעה שלה בארץ", היא מעידה. "לאחר ההופעה יצאנו לאכול במסעדה. ישבנו שם זו מול זו עם מבט לתוך העיניים, ודיברנו בעיקר בשירים. היא סיפרה שמההקלטות של שירים שלה בעולם, היו אהובים עליה הביצועים שלי. סיפרתי לה שעוד כשהייתי ילדה רכשתי תקליט שלה, וכבר אז נכנסו לי לנשמה השירים שבו".

בשלב מסוים ניתן היה לחשוב שליאורה בדרך לחזרה בתשובה. "עבדים היינו/ עבדים עדיין/ עבדים לחומר/ למה שנראה לעין", כך שרה ב־99' בשירה "עבדים היינו". "יותר מחזרה בתשובה קרתה לי חזרה לנשמה עם תחושה של שליחות, כאילו שגיליתי את האור", אמרה לי בדירתה דאז בנתניה, כשעל האצטבה מאחוריה בצבצו ספר הזוהר וספרי קבלה.
 

"חזרתי הביתה לא מסופקת מאחת ההופעות למרות תשואות הקהל, ושאלתי את עצמי מה אני עושה בכלל על הבמות", סיפרה. "אולי לא מספיק לעשות שמח לקהל – נקלעתי לחשבון נפש אישי. אומנם הוצאתי בתקופה ההיא אלבום אחרי אלבום, אבל תהיתי אם בשביל זה אני שרה, אולי בשביל הפרסום. והרי הפרסום אף פעם לא היה משהו שחיפשתי בחיים".

"הייתי לא מסופקת מכך שמפיקים הכתיבו לי מה לשיר, ולא פעם שלחו אותי להופיע עם פלייבקים. כאמנית, היה לי סיוט מכך שדחפו אותי למרוץ של להיט ועוד להיט. אותי המרוץ הזה הגעיל. האם בשביל הלהיטים האלה נוצרתי כזמרת או אולי כדי לגעת לאנשים בנשמה? כשכבר בא לי להקיא מזה, פשוט בעטתי, ומזמרת אמצע הדרך עברתי אז להיות זמרת אתנית. 

ומה גרם לשמועה של החזרה בתשובה, כביכול? 

"כנראה האלבום שהוצאתי ב־99', שנקרא 'האהבה היא אלוהית', כשם אחד השירים בו, ואין לו קשר לאלוהים גם אם אני אדם מאמין. פשוט התעוררתי בוקר אחד והשיר התנגן מאליו. לקחתי דרבוקה ליד והשיר זרם. ומה היה בו? – לאהוב את הבוקר, את הזריחה של השמש. זאת חזרה בתשובה, זאת?"

"אכן, למדתי קבלה אצל ימימה, המקובלת המנוחה, שהייתה לה שיטה משלה. היא הייתה מדברת אלינו מקומה למעלה, ואף פעם לא פגשנו אותה פנים אל פנים".

"מה אתה יודע, חבל על הזמן. לקראת אירוויזיון 95' כתבו חמוטל בן זאב המדהימה ומשה דץ את השיר 'אמן' לביצוע הצמד דץ ודצה, אבל אורנה דץ סירבה לאחר אכזבת השיר 'כאן', שארבע שנים קודם לכן כמעט זכה, ולבסוף מצא את עצמו במקום השלישי. 'לא נורא', אמר המפיק שלנו, שלמה צח לדץ. 'יש לנו כאן את ליאורה'. דץ הסכים מיד".

"הרי זמן מאוד קצר קודם לכן החלפתי את הצמד בנסיעה להופעות בבואנוס איירס, שהשניים לא יכלו לצאת אליה. כך, הודות להם, נוצר החיבור שלי עם ארגנטינה וגם הרווחתי את 'אמן'. שמעתי את השיר, ועל המקום רציתי אותו. לא שינה לי אם זה אירוויזיון או לא אירוויזיון. השיר תפס אותי ותחילה זכיתי בקדם, שם הקדמתי אפילו את דנה אינטרנשיונל, ששרה את 'לילה טוב, אירופה'. באירוויזיון, בדבלין שבאירלנד, עברתי חוויה נהדרת. אני יודעת על נציגים אחרים של ישראל באירוויזיון, שההשתתפות שם לא עשתה להם טוב, אבל לי היה מזל. זכיתי בשיר שהוא מתנה לכל החיים. הוא הפך להמנון. אין קהילה יהודית בעולם שלא שרה את השיר, שלדעתי הוא מושלם. פעם בחיים זוכים בדבר כזה. אז מה אם דורגתי באירוויזיון עצמו 'רק' במקום השמיני?".

"אמא שלי, רוזה, שאיתה אני חווה את שירי העדה הלובית שלנו ועברו אצלנו מדור לדור, מצטטת תמיד את פאריד אל־אטרש, שלפיו המילה 'אילו' לא קיימת. מה שהיה, זה מה שהיה. אם לא, אז לא. אצלי אין 'אילו'. עברתי גירושים ופרידות לאחר מערכות יחסים ארוכות ולא התלבטתי בשאלה מה היה קורה אילו. 'הכל קורה לי לטובה', אני אומרת, ומאמינה שאנחנו באים לעולם כדי לעשות טוב וללמוד".

"בקדם אירוויזיון – לא. הספיקה לי פעם אחת, מה גם שאני לא אוהבת תחרויות מהסוג הזה, שבדרך כלל לא משקפות את האמת. אבל באירוויזיון – כן. אם יבחרו בי – בכיף!"