לעתים רחוקות, וגם זה טיפין־טיפין, יוצאות מריקי גל מילים לשירים שהיא שרה. ארבעה כאלה ("דקה לפני כותרת בעיתון", "מחשבות ב־80 קמ"ש", "עד אלייך" ו"מיליונר בתל אביב") הנצו באחרונה בערוגת הבושם של שירי אלבומה החדש, "ענבים כחולים", שאותו חוגגת גל במופע שהיא מריצה ברחבי הארץ.
"לא חשבתי שמה שכתבתי ימצא חן בעיני יהודה פוליקר, המפיק המוזיקלי של האלבום", היא אומרת בצניעות. "ניסיתי. זה מה שיצא".
מה הביא אותך לנסות?
"אני לא מתייחסת אל עצמי כאל מפעל שחייב לייצר כל הזמן. כמי שמחפשת, בודקת, מנסה ומתלבטת, תהליכים ארוכים הם משהו בלתי נמנע אצלי. הפעם הרגשתי פתאום מחוברת לטקסטים שהתבשלו אצלי ונהיו מוכנים להלחנה של יהודה, מי שהלחין לי שירים כבר לפני 22 שנה, לאלבום 'חפש בי'. הפעם הוא לקח על עצמו את הלחנת כל שירי האלבום. זאת חוויה עצומה לעבוד עם מוזיקאי כמוהו, שלומד אותך מההתחלה ועד הסוף, ואחראי לכל מה שהולך באלבום".
נראה שפוליקר לא רק למד אותך, אלא הלך לפי הסגנון שלך בלחנים שהלחין.
"מהרגע שיהודה החליט להלחין את כל השירים, נוצר בינינו קשר מאוד קרוב, מאוד חברי, אפילו מאוד משפחתי, תוך כדי יצירת דיאלוג פורה ועמוק, בלי הנחות ופשרות שאינן מוסכמות על שנינו".
לגבי מה שיצא לכם, ניתן לומר שגילך, 65, נותן בו את אותותיו. כלומר בהשוואה לאלבומייך הקודמים, מדובר באלבום בוגר.
"על זה אין כל ספק. שנינו, יהודה ואני, התבגרנו לתוך המקצוע הזה של המוזיקה, וצברנו ניסיון שמשתקף באלבום".
את מתבגרת, אבל דומה שרק לך אפשר להקדיש את "ניצוצות", עם כותרת המשנה "שיר לנערות הרוק", כפי שקראה לו המחברת הלא מוכרת של מילותיו, ילנה בוגומולני.
"ילנה, עובדת הייטק, הגיעה לאחת מההופעות שלי בצוותא תל אביב לפני כעשר שנים, וכתבה את השיר בעקבות החוויה האישית שהיא עברה שם. התפעלתי איך היא קלטה אותי בעברית שלא מצפים כמותה מעולה חדשה. הדבקתי את המילים על לוח השעם במטבח שלי, בלי כוונה להביא אותן להלחנה. ככל שהבטתי בהן, הבנתי שאי אפשר להשאיר טקסט כזה על הלוח".
לא פוחדת מדירה מול הים
ילנה ונועה בלחסן, תלמידת פיתוח קול של גל, שכתבה את מילות השיר "כל עונות השנה", הן הפנים החדשות באלבום הזה. לעומתן, הלכה גל על בטוח, ולצד השירים שהיא עצמה כתבה, פנתה לשניים מגדולי הכותבים שלה, צרויה להב ויענק'לה רוטבליט. "שניהם מחוברים ליהודה וכותבים איתו זה מכבר", היא אומרת. "הם יודעים לתת בשירים שלהם ביטוי לחיים שלנו בארץ הזאת, עם הרבה רגישות וחוכמה".
ב"מיליונר בתל אביב" כתבת: "לא פוחדת ממרצדס בנץ/ לא פוחדת מדירה מול הים/ לא פוחדת מרצפת פרקה/ סושי על הבר/ מוצרט, סטינג וכל השאר". למה התכוונה המשוררת?
"זהו שיר על נשים, לאו דווקא צעירות, המחפשות הזדמנויות במין סוג של אופורטוניסטיות, האופיינית מאוד בחברה העירונית, שמציעה הרבה אפשרויות לחיים עצמאיים, ולשחק את המשחק הזה של הפיתוי".
עושה רושם ש"מחשבות ב־80 קמ"ש" הוא השיר הכי אישי שכתבת.
"ההבחנה שלך נכונה. זהו שיר נסיעה, או יותר מדויק שיר נהיגה ברכב, עם מחשבות של תשוקה בעקבות ליל אהבים סוער. מחשבות ממנו עברו בי תוך כדי נסיעה לבת שלי, לירי, שבאותה תקופה שהתה בירושלים עם אביה (כתב הערוץ הראשון המנוח, אורי כהן־אהרונוב – יב"א), היא מקור אושרי".
ולא הלכה בעקבותייך.
"כמעט, כמעט הלכה בדרכי. לירי היא כישרון אדיר, אבל החליטה, אולי בצדק מבחינתה, לא להיות זמרת".
לירי לא נהייתה זמרת, ואילו גל עשתה כמעט הכל בקריירה המפוארת שלה, רק לא יצאה במופע על פי סיפור חייה הבלתי שגרתיים, שיכול היה להיות להיט. זאת, כולל משפחה במאה שערים, תקופת מה במנזר, ביקורים אצל אביה באתר קידוח הנפט בחלץ, שנות ילדות בקיבוץ ניר דוד, שם עבדה בסנדלרייה, נערת רוק בתל אביב של עידן להקות הקצב, וראשית הקריירה בלהקת חיל הים.
חיי רבקה
אם היה מופע כזה, היא הייתה יכולה לספר גם כיצד הפכה בלהקה מרבקה לריקי, כדי לבדל עצמה מרבקה אחרת, רבקה זהר, וכמה זה לא היה פשוט בשבילה לחסות בצלה. גל, שהייתה נשואה שלוש פעמים (פולי מהגשש, ג'ורג' מרקוס הניו יורקי וכהן־אהרונוב), כיכבה בהרבה מחזות זמר והצגות מוזיקליות, מאז החליפה את רותי נבון ב"אל תקרא לי שחור" (1972), וכיכבה באופרת הרוק "בני בום" (1978). במופע על עצמה הייתה יכולה לספר גם על הופעותיה ב"גטו", "עלובי החיים", "שיקגו" ו"אוויטה", שם המיסה את הקהל, כשאוויטה הנוכחית - שירי מימון - הייתה עדיין בחיתולים.
כעת גל, השופטת בדימוס מ"כוכב נולד", מופיעה עם שירי אלבומה החדש, לצד מבחר משירי העבר שלה, בסיבוב הופעות מקיף, שבו היא מלווה על ידי חמישה נגנים, כולל כנרת. "תענוג אדיר", כך היא מסכמת את המסע הזה.
איפה מצאת את עצמך בסערה שעברה לא מכבר על התרבות בארץ?
"הסערה הזאת לא הבהילה אותי. יש שני צדדים עם השקפות מנוגדות, כל אחד מהם אומר את שלו, ולא חששתי שפתאום יקרה מזה אסון. לדעתי, זה עניין של זמן שצריך לקחת אותו. יש שרה חדשה, ונראה לי שיהיה נכון לאפשר לה להתרגל לתפקיד וללמוד אותו. בסוף זה יירגע ויקבל את הצורה הראויה".
מה את עושה אם את מוזמנת מחר להופעה באריאל או במעלה אדומים?
"אם רק יזמינו אותי, אבוא להופיע שם בלי היסוס. הרי גם במקומות האלה יש אנשים שמגיע להם ליהנות מתרבות, כמו כולם".
עד מתי תהיי נערת רוק?
"כל עוד הנעורים יפכו בי עם האהבה למוזיקה".
ריקי גל, "ענבים כחולים", 29.10, ראשון, 22:00, זאפה ירושלים