כל מי ששמע וראה את מירב הלינגר (26) מופיעה, כנראה לא ידע שמדובר בזמרת־יוצרת־פסנתרנית שגדלה במשפחה דתית־לאומית בפתח תקווה.
מאז ומתמיד נמשכה הלינגר לאמנות ולמוזיקה, יש לה תואר בתחום הקלאסי, וכרגע היא עמוק בלימודי תואר שני. כשניצבה מול הקונפליקט הקלאסי אם להופיע מול קהל מעורב או לא - החליטה הלינגר לחצות את הרוביקון ולהמשיך להתעסק במוזיקה, על כל מורכבותה.
היום (חמישי) יהיה אפשר לשמוע אותה ואת שירי אלבומה המצוין שבדרך במופע "שושן צחור", בהפקתו המוזיקלית של שמוליק דניאל, במסגרת פסטיבל הפסנתר התל אביבי.
"המשמעות של לגדול בחברה שיש בה אידיאולוגיה מסוימת ותפיסת עולם בעלת השלכות רבות על היומיום, היא לא קלה. בעיקר בלקשור את החיים למשהו שגדול ממך - כמו אלוהים והלכה", משתפת הלינגר. "אם כי אני עדיין מאוד מחוברת למקום הזה ושואבת ממנו הרבה. ההוויה שלי מכילה המון דברים מהחינוך שגדלתי עליו. אלוהים נמצא אצלי במחשבות היומיומיות, בלי שום קשר אם אתפלל או לא, אלבש ג'ינס במקום חצאית או לא".
איך ההורים שלך קיבלו את הבחירה שלך להיות זמרת שפונה לקהל מעורב, לא דתי?
"בדברים מסוימים יש העדפה במגזר שבו גדלתי להיכנס לתוך מסגרת ולא לפרוץ אותה. למרות זאת, אבא שלי, ד"ר משה הלינגר (חוקר ומרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן - ח"ל) הוא אדם ליברלי, שמצא דרך לחיות בשני עולמות. אני יכולה להעיד על עצמי שלקחתי ממנו את זה. כמובן שההורים שלי לא היו בוחרים בבחירות שלי, אבל הם עומדים מאחורי ותומכים בי: באים להופעות, מפרגנים, וגם עזרו לי בהוצאת האלבום שלי לאור".
מה הדרך שעברת כיוצרת שמגיעה מעולם שמרני־דתי?
"תמיד חיפשתי את המקום הפרטי שלי. מנגד היה לי גם רצון להרגיש מחוברת ליהדות, מאותו מקום בדיוק. זה כולל שמירת שבת, כשרות, חגים, וכמובן כל מה שקשור לנושא של אמונה. בהקשר הזה אני חיה את חיי ולא נושאת שום דגל, כזה או אחר. אגב, זה לא משהו שקורה רק לי. יש לא מעט חבר'ה בגילי, שחווים חוויות דומות".
יש בשירייך לא מעט התחבטות בנושאי דת ואלוהות. ב"עכשיו זה כך", לדוגמה, את שרה, בין השאר, "אין דרך חזרה, עכשיו יודעת טוב ורע" ו"למרות הכל, אלוהים גדול".
"אני מאוד מתחברת לטקסט הזה, אבל לפעמים קשה לי לשיר אותו. המילים נכתבו בהשראת הסיפור המקראי על אדם וחווה. הם זוג שעבר שינויי מיקום. במקביל הם היו צריכים להכיל האחד את השני, כשאלוהים כמובן ברקע".
מה הצבע ששמוליק דניאל הוסיף לשירים שלך?
"הגעתי לשמוליק אחרי הופעות ועבודה עם להקה משלי, מתוך רצון לקחת את המוזיקה שלי למקום אחר. יחד עם השינוי ששמוליק הביא לשירים, והשפה המוזיקלית המאוד ישראלית שלו, הם נשארו מאוד הם עצמם".
מה את מכינה לפסטיבל הפסנתר?
"לפני כשנה החלטתי להופיע עם חבר טוב מהלימודים, אסף מידן, שמשמש כקלידן נוסף, כשהחידוש שהוא מביא קשור לעבודה עם מחשב. בהמשך הצטרף אלינו אלון תמיר כגיטריסט.
כשעלה הרעיון לפסטיבל הפסנתר, חשבתי שיהיה נכון לעשות משהו יותר אקוסטי מהרגיל. נארח גם את הזמרת רוני פרי, שהכרתי לפני כמה חודשים במסגרת הופעה אחרת".
עד כמה את מתרגשת לקראת המופע בפסטיבל הפסנתר?
"בחיים לא היה לי מופע כזה. זאת חוויה משוגעת וזכות גדולה. הלכתי לראות את הגלריה שנופיע בה, ואמרתי לעצמי: רק לפני כמה שנים חלמתי להופיע במקום מהסוג הזה, והנה, פתאום משום מקום, זה מתגשם".