בסוף הראיון עם מוני ארמוזה אני מודה לו על דברי העידוד מאירי העיניים בימים קשים, והוא אומר לי, תוך שהוא מגניב חיוך: "את עדיין לא מכירה עשירית ממני".

ארמוזה, מצאצאי משפחת ארמוזה הס"טית, שעלתה ירושלימה לפני כ-600 שנה, יוצא במופע חדש, "אגריפס פינת רחמו", שבו הוא מחלחל בשיריו לשורשי משפחת ארמוזה לדורותיה. המסע מתחיל בספרד, עובר בבלקן, ביוון ובטורקיה ומגיע לסמטאותיה של ירושלים בנחלאות ובמחנה יהודה. הוא שר את שירת חייו בעברית, בלדינו וביוונית, כשקולו החם, המסתלסל, המזכיר נשכחות, עושה חיבור נדיר בין הנוסטלגיה המענגת למציאות העכשווית.

"הגיע הזמן למפגש של כל בני משפחת ארמוזה, מהארץ ומהעולם. אני בטוח שהמורשת המוזיקלית נשמרה בבתים של כולנו. כל אחד מאיתנו נושא בלבו נתח מהמשפחה, חוויות, זיכרונות, ריחות וטעמים. כולנו בני אב אחד, וכולנו גאים מאוד במשפחה שבה גדלנו", אומר ארמוזה. לדבריו, "דווקא ספרה של שרית לוי־ישי, 'מלכת היופי של ירושלים', עם המופע החדש שלי, יצרו בי געגוע עצום למשפחה של פעם. לשבט העצום שכולם היו ערבים זה לזה וחברים אלו של אלו".


המופע "אגריפס פינת רחמו" מוקדש כולו לבני משפחת ארמוזה ומורשתה. ארמוזה (46), דור 23 בירושלים, עוסק בהפקות פסטיבלים בתחום הלדינו והפיוט. בעבר היה יו"ר מינהל לב העיר ("כל אזור הנחלאות ומחנה יהודה"), והוא פעיל ציבור וממקימי הרשות הלאומית לתרבות הלדינו. בנוסף שימש ארמוזה יועץ ליצחק נבון קרוב ל־17 שנה. "משוגע על יין, סלסולי פיוטים וחוכמת זקנים", הוא מעיד על עצמו.

במה שונה "אגריפס פינת רחמו" מ"בוסתן ספרדי", שרץ בהצלחה כבר 18 שנה? 
"המופע שלי לוקח את הלדינו מעבר לידוע והמוכר מהשירה שאליה נחשפנו בהצגה 'בוסתן ספרדי'. אני נותן במה מיוחדת לשירת הלדינו הירושלמית, הקצת פחות ידועה, עם תיבול מיוחד של סיפורים על הלדינו של נחלאות ומחנה יהודה. אני משלב לדינו, פיוט, עברית ויוונית, שהם השילוב המושלם שקיים בירושלים".

מה כל כך מיוחד בשושלת ארמוזה? 
"השושלת מיוחדת בעובדה שהגענו לכאן לפני גירוש ספרד. ביססנו את האחיזה בירושלים וברחבי הארץ. אנחנו בהגדרה של ספרדים (ס"ט) ששמרו על שם המשפחה המקורי, שחצר המלך בספרד מכירה ומוקירה עד היום. חלק מבניה של משפחת ארמוזה עברתו ל'יפה', 'חן' וכדומה. יש לא מעט מוכרים. פשוט לא זוכר כרגע מהשרוול".

להיות נצר לשושלת ארמוזה זה משהו מחייב?
"מאוד".

במה שונה ארץ ישראל שאתה שר לה ועליה מהימים ההם? 
"בקסם שהיה. באושר, כשלא היה עושר. באכפתיות שהייתה בין האנשים. בקטעי ההומור שיכולים להיות רק בירושלים".
 
יש לך הסבר לפריחה ההיסטרית שלה זוכה הלדינו בעשור האחרון?
"זה התחיל מ'פסטילדינו' – פסטיבל בינלאומי למוזיקת לדינו חדשה - יוזמה שלי שיצאה לדרך לפני 14 שנה. הפסטיבל הזה נותן במה לכתיבה שירי לדינו חדשים, כולל הלחנה וביצוע. זה פסטיבל תחרותי לכל דבר שצולם לערוץ 1. הפקתי קרוב ל־12 פסטיבלים, עד שהשרה לימור לבנת טרפדה וסגרה את הברז".

מדוע?
"כי הייתי מוביל המאבק נגד יוזמתה לסגור את הרשות הלאומית לתרבות הלדינו והיידיש. הייתה לה מטרה - שלשמחתי לא הצליחה - לסגור את השניים ולפתוח רשות אחת לכל העדות. רק שהיא לא הבינה שהלדינו והיידיש זה לא תרבות עדתית, אלא לשונות היהודים, שאפילו באונסק"ו קיבלו מעמד והכרה עולמית. לצערי הרב היא גרמה, בתחכום, למר יצחק נבון לפרוש מתפקידו הממלכתי כיו"ר הרשות, ומינתה תחתיו את תמר אלכסנדר, אישיות לא מתאימה, כסוג של נקמה שתגרום לרשות למות מות נשיקה".

לבנת מסרה בתגובה לטענות: "אני לא מכירה את מר ארמוזה, המתיימר לדבר בשם כבוד הנשיא החמישי יצחק נבון. מכל מקום, אין שמץ אמת בטענותיו. ההפך הוא הנכון. אני מיניתי מועצה לרשות הלאומית לתרבות הלדינו, שיצחק נבון נבחר כנשיא שלה. המועצה חיה, פועלת וקיימת. פרופ' תמר אלכסנדר היא אישיות מאוד מוערכת בתחום, ובוועדה שהיא עומדת בראשה יושבים חוקרים, אמנים ויוצרים מהמעלה הראשונה, בהם: יהורם גאון, פרופ' שמואל רפאל וגיא זו-ארץ. מעבר לכך טענותיו אינן ראויות לתגובה".
 
אלכסנדר מסרה בתגובה: "אנו פועלים לקידום תרבות הלדינו, שימורה, וטיפוחה ושמנו לנו למטרה להגיע לדור הצעיר במשפחת הלדינו. מר ארמוזה לא נבחר על ידי השרה למועצה, ולא נבחר למנכ"ל על ידי הוועד הקודם. כל חברי הוועד המנהל חתמו על מכתב שמוותר על שירותיו של ארמוזה ברשות".

ארמוזה, אתה תולה עכשיו תקוות במירי רגב, בגלל שהיא ממוצא ספרדי?
"אני מאמין בה יותר, ויש לי כבר מהלכים לקדם איתה דברים". 

דיברת על ירושלים הנחמדת של פעם. היום ירושלים בוערת משנאה. היית מעלה בדעתך שנגיע לימים כאלה?
"ירושלים לא בוערת משנאה. יש תקופות טובות ויש פחות".

אתה לא חי בעולם מדומיין?
"לא. אני ריאלי מאוד. אני מאמין גדול בדרכי פעולה נכונים ובאנשים הנכונים לכל דבר. אין לי עניין במי מתאים יותר להנהיג את המדינה מבחינה פוליטית. אבל אני חושב שאדם ממוצא אירופי לא מכיר את המנטליות של העולם הערבי, ולכן הערבי מלגלג על כל צעד שהוא עושה. אם היה לנו מנהיג ממוצא מזרחי, סביר להניח שהשפה וההבנה היו מביאות לתוצאות מהירות עם כבוד הדדי. כירושלמי אני יכול לומר לך באחריות ובוודאות, שמעבר לתקריות נקודתיות שעיקרן בשכונות התפר, אין התמונה הקודרת שמציירים בחדשות".

"אגריפס פינת רחמו", 14.11, מוצ"ש, 20:00. מתחם יד לבנים, המחתרת 3, רמת השרון.