המורשת החיה של הזמר המת: מחווה לשירי שמוליק קראוס

מאיזו זווית התחברתם לשירים של קראוס?
גורדון: "לכל אחד מהחמישייה יש סוג אחר של חיבור אליו. החיבור שלי הוא של ילדה שעבורה הוא היה המלחין והמבצע הכי אהוב. חוץ מזה, הוא היה אחת הדמויות האהובות עלי במוזיקה הישראלית, למרות שהיה שנוי במחלוקת בלשון המעטה. השילוב הזה בין העדינות לחספוס והיכולת לאזן פרמטרים מנוגדים באישיותו מאוד דיברו אלי, וגרמו לי להזדהות איתו. זה קצת כמו הסיפורים על האנשים שמוכרים את נשמתם לשטן במחיר נגיעה באלוהות. יש כאן שילוב ממגנט בין שירים מושלמים לאישיות מאוד פצועה".

דיין: "הכרתי וניגנתי עם בני דורו, אבל עם שמוליק קראוס ניגנתי רק בערב שירי מועדונים של הפרויקט 'עבודה עברית'. נדמה לי שהוא ביצע את 'שישי חם', וזכורה לי לטובה החזרה איתו. הייתה בו הקפדה להיות פשוט. קראוס היה אחד ששמר את הצלילים קרוב אליו, לכן הוא לא כל כך רצה שנרים את המוזיקה גבוה מדי".

טל, לך תמיד היה נוח להיות חלק מהרכב, לאו דווקא בודדת במערכה.
"לגמרי. זה תמיד היה ככה. אני עדיין מרגישה שאת החוויה הגדולה אני חווה עם המוזיקאים־שותפים שלי, לאו דווקא עם הקהל, שזה האידיאל. אני מקווה שלבסוף אגיע גם לזה, אחרי כל כך הרבה שנים. לכן אגב כמתנת יום הולדת, החלטתי בשבוע שעבר, לראשונה, אחרי כמה שנים שלא הופעתי בכלל, שאעלה לבמה כסולנית בפני עצמי, ולא כחלק מהרכב כלשהו. 20 שנה עשיתי מעקף לשלב הזה, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא".

איגי, בהופעה הזאת אתה מתופף, שר ומנגן. אתה מרגיש שהנה, פתאום נותנים לך להגיע למיצוי כל יכולותיך כמוזיקאי?
"מההתחלה הרגשתי שמעניין אותי להשתתף בערב הזה. ידעתי שהפעם מבקשים ממני להביא את כל מה שיש לי להציע. לא רק את יכולותי כמתופף. כל פגישה כזאת עושה לי רק טוב".

מה גיליתם על קראוס תוך כדי העבודה?
דיין: "בשבילי הוא היה בעיקר דמות מיוחדת וציורית. כשהתחלתי לעבוד על השירים לערב הזה, נפרשה בפני היריעה המלאה של היצירה שלו, שממנה היינו צריכים לבחור מה לבצע. אז הבנתי שמעיין השירים שהוא הלחין הוא כל כך עמוק. בתור ילד הייתי קשוב יותר לדברים שקרו מעבר לים, אבל בכל זאת המוזיקה הישראלית הייתה בכל מקום, ולשמוליק יש חלק מדהים בדבר הזה. במיוחד כל הרוקנרול הישראלי שהתפתח ממנו. הוא השורש".

גורדון: "היה בו משהו מאוד לא מיינסטרימי. איש אחר עם יצירה כזאת כבר מזמן היה ממלא את קיסריה, פעם אחר פעם. חוץ מזה, מתחולל פה משהו שלדעתי ממש לא הוגן: יש אנשים שטוענים שאם אדם התנהג בצורה מסוימת, אז השירים שלו פסולים. הטיעון הזה חסר תוקף, מאחר שאם נשפוט את האמנים הגדולים בעולם לאורך ההיסטוריה, אך ורק על פי ההתנהגות והאישיות שלהם, נישאר עם מעט מאוד יצירות מופת".

עד כמה ההשפעה שלו הייתה קריטית למוזיקה הישראלית?
גורדון: "השירים של שמוליק קראוס הם חלק מהפסקול והדנ"א הישראליים. תחשוב שלאלבום של החלונות הגבוהים, שהוא הוציא יחד עם אריק איינשטיין וג'וזי כץ ב־1967, יש השפעה כמו 20 אלבומי זהב. זה לא יתואר בכלל, אנשים לא מבינים את העוצמה של זה. הגיע הזמן לעשות עם קראוס צדק היסטורי. קראוס היה אמן גדול, משכמו ומעלה, שההיסטוריה עוד תספר עליו. מי שלא מבין את זה כבר עכשיו, פשוט מפסיד". 

"רואים רחוק רואים שקוף", 13.11, שישי, 21:30, אולם "זוהר", קריית טבעון