העמוד של מיברג: אלבום הסקיצות של דילן מכיל גרסאות מאלפות אך לא הכרחיות לשירים מוכרים, הסרט האפל שחלף מתחת לרדאר, והסרט שמרכז את כל הזוויות והגישות המוזרות לנסיבות מותו הלא פתורות של הנשיא ג'ק קנדי
רון מיברגבוב דילן (צילום: יח"צ)
הטרילוגיה של בוב דילן
מוזיקאים ספורים בלבד רשאים להדפיס בסיטונות עשרות ומאות מהסקיצות המוזיקליות שלהם ולצפות מאיתנו לשלם עבורן מחיר מופקע. בוב דילן הוא כנראה היחיד שהסקיצות המקדמיות והאלטרנטיביות של שיריו יכולות לפתות מישהו כמוני – המכיר את השירים המדוברים בעל פה ומסוגל לשיר אותם מהסוף להתחלה – להשקיע בהן כסף. לא גרסת 16 הדיסקים ב־120 דולר, שעליה התרעמתי לפני שבועיים, אלא גרסת הדיסק הכפול הרזה והצנועה המכילה 36 שירים בלבד. חבשתי את האוזניות האלחוטיות כפי שאני עושה כאשר אינני רוצה להפריע את מנוחת חיות היער בווליום גבוה מדי, הנחתי ראשי על הכרית – ונרדמתי. התעוררתי בבהלה כאשר דילן נשמע באופן חשוד כדון הנלי באלבומו החדש. החדשות הרעות הן ששני הדיסקים של דילן הפילו עלי תנומה. לא תרדמת - שלאפשטונדה.
זה לא שלא שמעתי את השירים. שמעתי. 40 שנה אחרי השמעתם הראשונה, הם חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלי. במיוחד משום ש־Bob Dylan 1965-1966 The Best of the Cutting Edge, המציג מבחר אקלקטי אך מאפיין של שלושת אלבומיו הגדולים מאותן שנים – Bringing it all Back home, Highway 61 Revisited, Blonde on Blonde – הם אלו שתפסו אותי בשל נפשית וגילית לאניגמה שעיצבה את חיי, והתנגנו ברקע של דברים רבים וטובים שעשיתי בפעם הראשונה לצלילם. אפרופו יום הולדתו ה־70 של ניל יאנג: הנה אמן ראוי שלסקיצות שלו לא הייתי מאזין חצי דקה, בעיקר משום שגם בגרסתם הסופית שיריו הם סקיצות שהוא וקרייזי הורס מחלקים ביניהם וממילא עושים בהן כרצונם, כאשר כל אחד מהנגנים הלא ממושמעים הללו מנגן בסולם אחר ולקצבו של מתופף משלו.
מצד ההיילייטס: "כמו אבן מתגלגלת" בגרסת ואלס הוא יהלום שאשמח לשוב ולהאזין לו ועדות לרבגוניותו המוזיקלית של הוד בוביותו. את הגרסה המאופקת והפחות צחקנית של "מיסטר טמבורין מן" מצאתי מאלפת ומשעשעת. שתי הגרסאות עם הפסנתר הכבד של Desolation Row, החותמות את הדיסק הראשון, הזכירו לי עד כמה אני אוהב את השיר רב הדימויים הזה ואת מה שדילן עשה איתו. לעניות דעתי, נמנמתי כאשר הנגן התחלף לדיסק השני שבו המיטב של Highway 61 Revisited, אלבום חשוב לכל הדעות, אבל אולי מוכר ושחוק מדי בתודעה שלי.
זאת הטרילוגיה שבה חיבר דילן את הגיטרה שלו לחשמל והכניס לשטקר את אצבעם של טהרני הפולק שבחרו בו כילד שיוביל אותם לארץ המובטחת ולא סלחו לו על הבגידה הגדולה. אנשים כמו פיט סיגר ורמבלין ג'ק אליוט, הוריו המאמצים, מתו מטפורית בפסטיבל ניופורט 65'. אלבום הבוטלג הזה, מספר 12 בסדרה, אינו רק הצצה מסודרת למוחו של גאון שבמחי אקורד אחד השתחרר מכבלים שקשרו אותו לאדמה והחל מעופף, מילולית בעיקר, בספרות שהיו גבוהות מדי לרבים ממעריציו הוותיקים. זה האלבום שבו הוא נותן לכל מבקריו אצבע משולשת ונא בעין בשמחה גלויה לאיד.
אל קופר, שמעולם לא ניגן באורגן, התיישב ודפק את האקורד הפותח של "כמו אבן מתגלגלת". מייקל בלומפילד הוכיח מדוע היה אחד מנגני הגיטרה הגדולים של זמנו. ככל שהאלבום מתקדם, כן הולך התמהיל ומסמיך ומצטרפים אליו ה־Hawks הקנדים, שיהפכו בהמשך ל־Band המיתולוגית. הנה רובי רוברטסון, ריק דנקו, ריצ'רד מנואל וגארת' הדסון, לפני שכתבו את ספר השירים האמריקאיים הגדול, מנגנים בשירות המאסטרו הקפריזי. הכל טוב ויפה, אבל חייבת האמת להיאמר שאני אוהב את השירים כפי שהופצו במקור, ועולמי לא התרחב משמעותית בגלל הזכות שניתנה לי לדפדף באלבום הסקיצות של דילן השרטט.
Mulholland Falls. תמונה: יח"צ
קלאסי 1
לא ברור כיצד חלף הסרט האפל הזה על תקופה כה אטרקטיבית בחיי לוס אנג'לס מתחת לרדאר כשעל סיפונו ניק נולטי, מלאני גריפית', צ'אז פלמינטרי, מייקל מדסן, ג'ניפר קונלי, טריט ויליאמס וג'ון מלקוביץ'. הסקל וקסלר צילם ופיט דקסטר (פריז טראוט), מגדולי הסופרים האמריקאים של ימינו, כתב את התסריט. על פניו העלילה מעט שקשוקה. עם חבורת שוטרים בעלת אחוז פיענוח פשעים גבוה ושיטות חקירה קיצוניות, אזור צבאי שמור בקפדנות ונפגעי קרינה רדיואקטיבית ואנשים נופלים ממטוסים באמצע הלילה, קשה להבחין כי לפנינו סיפור אהבה ובגידה עם קונלי השופעת בתפקיד הפתיינית המקצועית וגריפית' כאישה הנבגדת. נהוג היה לומר על גריפית' שאינה שחקנית איכותית, אבל הפגיעות מכמירת הלב שהיא משדרת לא הייתה יוצאת טוב ממישהי אחרת. Mulholland Falls הוא מסוג הסרטים שהחלטה שיווקית רעה הרגה אותו.
Flashpoint. יח"צ
קלאסי 2
כל הזוויות והגישות המוזרות לנסיבות מותו הלא פתורות של הנשיא ג'ק קנדי, Flashpoint הוא אחד הסרטים המיוחדים, המאופקים והמרומזים. זה סרט גדול המחופש לקטן. לא תקבלו מסך עמוס טסטוסטרון יותר מהליהוק של קריס קריסטופרסון וטריט ויליאמס עם ריפ תורן המיתי ברקע. שני שוטרי הגבול עם מקסיקו, שלחם חוקם הוא מהגרים בלתי חוקיים, מחפשים דרך לצאת מהשגרה השוחקת כאשר מערכת גלאים אלקטרונית מאיימת להחליף אותם. ויליאמס, הנקרא ויאט, הוא אידיאליסט חרוף ששחיתות מעבירה אותו על דעתו. קריסטופרסון רוצה להגיע הביתה בשלום, רצוי עם הרבה כסף. שתי הנשים הנכנסות לחייהם מזרזות את הרצונות החבויים, כמו גם מזוודה מלאה כסף ורובה צלפים שהם מוצאים בג'יפ הקבור בחול ושלד במושב הנהג. לפעמים רצוי לעזוב דברים לנפשם כדי שהנחשים יישארו מתחת לסלעים. הבריחה הגדולה מהנחשים בחליפות תקן של ה־FBI וה־CIA הופכת לקרב הישרדות נואש. הקשר לרצח קנדי מעמיס על הסרט סאבטקסט המקשיח את גב העלילה.
