טובות השתיים: דואט משפחתי לצ'לו וגיטרה

הן מופיעות כבר חמש שנים, ובימים אלו עובדות חזק על אלבום בכורה, אבל זו להן הפעם הראשונה שהן מתראיינות. קבלו את האחיות ג'משיד: שי־לי (25), ועדן (23). מדובר בצמד מוזיקאיות ירושלמיות - שי־לי פורטת על גיטרה, עדן על צ'לו, ושתיהן שרות.
 

שי־לי: "הרבה שואלים, אז קודם כל חשוב להגיד שג'משיד הוא שם המשפחה שלנו. וכן, אנחנו באמת אחיות. המשפחה שלנו הגיעה מהעיר משהד באיראן, שם הכריחו בעבר את כל היהודים להתאסלם. לכן הם היו צריכים לחיות כמוסלמים כלפי חוץ, ולשמור על היהדות כלפי פנים. חלק מזה היה גם לבחור שם משפחה בעל אופי מקומי, מוסלמי. השם נשאר".
 

עדן: "התחלנו, כל אחת בזמנה, ללמוד באופן פרטי את הכלי שלה. אני למדתי צ'לו מגיל 5 במשך 13 שנים. שי־לי למדה גיטרה מגיל 10 במשך שנתיים. מאז ומתמיד הייתה בבית אהבה גדולה למוזיקה מצד ההורים, ולכן, באופן טבעי, הנטייה שלנו הייתה למוזיקה".
 

שי־לי: "בגיל 14 בערך התחלתי לכתוב שירים מקוריים. לא זכור לנו רגע אחד ספציפי שבו התחלנו לעבוד, אבל כנראה שבאיזשהו שלב השירים רצו להיות באותו חדר שבו הצ'לו מנגן, וההפך. גיבשנו מספיק חומרים כדי להרים הופעה ופשוט התחלנו. אנחנו מופיעות כמה שרק אפשר כבר חמש שנים. כנראה שהזמן הזה היה נחוץ כדי שנוכל להגיע לשלמות וחדות לקראת האלבום הראשון שלנו". 
 

עדן: "קשה לנו להגדיר את עצמנו. אף הגדרה לא נראית לנו מספיק מדויקת. במוזיקה שלנו יש מילים בעברית, לחנים שיצאו מהלב, יש צ'לו וגיטרה, ויש אותנו. אם היה סגנון בשם 'עדן ושי־לי ג'משיד', זאת הייתה התשובה לשאלתך".
 

שי־לי: "אנחנו מניחות שאנחנו מושפעות בתת־מודע מכל מה שאנחנו אוהבות לשמוע. ויש לא מעט. בין השאר: ביונסה, ביורק, אביתר בנאי, צ'ט פאקר, קצת מוזיקה אנדלוסית. הרבה מוזיקה טובה יש בעולם, אין מספיק זמן".
 

עדן: "ירושלים היא חלק משמעותי בזהות שלנו, ולכן גם במוזיקה שלנו. זכינו ונולדנו למשפחה מדהימה, בעיר מדהימה, שהיא הנוף ברקע היומיום שלנו, וגם בנוף הפנימי היצירתי. אנחנו מכאן, יוצרות כאן, וזה חשוב לנו מאוד".
 

שי־לי: "זה מעניין, כי על אף התקופות הקשות שהעיר הזאת עברה - כולל הנוכחית - נראה שהעיר רק מתפתחת ומתקדמת יותר. יש כאן גל של אנשים צעירים ואמיצים, שרוצים טוב בשבילה, ועושים המון כדי שזה יקרה. אנחנו מרגישות חלק מהעשייה התרבותית בעיר, וגם, בלי קשר אלינו, קורים פה דברים מדהימים".
 

שי־לי: "אין לנו הרבה מה לומר על המצב, כי הוא מצער אותנו כמו כל אחד אחר. לא קל כאן וזה ידוע. אבל אם יש לנו מה להוסיף, אנחנו מרגישות שהרבה אנשים מחוץ לעיר מכירים וזוכרים אותה, אם מהביקור האחרון שלהם בעיר במסגרת טיול שנתי כיתה ב' וטירונות, או מכותרות מעוררות אימה שהתקשורת מרעיפה עלינו, בלי לשים לב בכלל לנזק שהיא עושה. האמת היא שלא רואים מספיק כמה יש כאן חיים. יש כאן אנשים שפויים ומעניינים, אתרים מדהימים ביופיים, מוזיקה, קולנוע, עיצוב, אוכל. העיר חיה ונושמת, והיא יותר ממילה כתובה בנאומי רבנים וחברי כנסת, ויותר מפריים מדמם במהדורת חדשות של ערוץ 2".
 

עדן: "אנחנו ממליצות בחום לכל אחד לעשות ריפרש ולבוא לביקור מחודש בעיר. אתם תהיו מופתעים".