אם יש קיבוץ גלויות הרי הוא בא לידי ביטוי באלבום החדש של חיים לרוז ואלון אמאנו שביחד עם רביד כחלני רקחו את Sahara Desert Groove: שילוב מרענן של מוזיקה שורשית, אלקטרונית, אקוסטית ועכשווית, המתובלת היטב בגרוב מדברי. קצת קשה להסביר, אבל נעים לשמוע.
לרוז ואמאנו פועלים בז'אנר הזה כבר יותר מחמש שנים, ואת השירים המקוריים שיצרו שינו שוב ושוב, עד שהגיעו לתוצאה הרצויה, הנשמעת כאילו לקוחה היישר ממרחבי המדבר האינסופיים.
"אנחנו כנראה הדבר האמיתי", מחייך לרוז. "הכל קרה לאט־לאט, בסבלנות וביצירתיות. לא ניסינו להיות משהו שלא שייך לכאן, ולראייה השיר 'עושה שלום במרומיו', שפותח את האלבום, הוא הכי יהודי שיש. הדברים שקרו התרחשו ללא כוונה תחילה. כנראה הצלחנו להגיע לרמה, לשפיץ".
לרוז ואמאנו בחרנו להשיק את האלבום באירוע ייחודי במועדון הבארבי בתל אביב - "לא עוד השקה של אלבום, אלא משהו נכון יותר וכיפי", לדברי לרוז. מארגני פסטיבל "סאנביט" המוצלח הפיקו גם את Groove Sahara Night, שבו יככבו שני מופעים: Desert Groove ו־ATRI N’Assouf - להקה בהנהגת המוזיקאי הניז'רי אטרי נאסוף, המביאה בצורה אותנטית את צלילי שבט הטוארג, החיים במדבר סהרה.
חברי הלהקה יארחו בערב הנ"ל את הבסיסט יוסי פיין והגיטריסט והיוצר אורי בראונר כנרות ("בום פם"). שילובים מבטיחים שלא צריך הרבה דמיון כדי לנחש שמדובר בהרכב מנצח.
כמוזיקאי, התנסה לרוז במגוון סגנונות וחקר מגוון ז'אנרים. "זה קצת כמו בגדים: פעם בא לך ללבוש שרוואל ופעם חליפה", הוא מנסה להקביל. "באייטיז היה לי שיער ארוך ושפיצים לפנים, וניגנתי מוזיקה של התקופה יחד עם אסף אמדורסקי וברי סחרוף. ואז הגיעו שנות ה־90 שהכניסו אותי בטירוף על אלקטרוני והייתה לי להקת 'רעש'. בהמשך נדלקתי על רגאיי ועשיתי ארבעה אלבומים מטורפים. כל פעם אותה דמות, רק בנעליים של מישהו אחר. אני מתחבר למקום מסוים, חוקר וחי אותו, ונהנה מזה. קצת קשה בגילי לתת בראש ברוקנרול".
איך התחברת לסגנון הזה של מוזיקת עולם והגרוב המדברי?
"ההורים שלי מטורקיה, אולי התחברתי למקום ששייך יותר לשם".
סוג של חזרה לשורשים?
"אני לא אוהב את המושג חזרה לשורשים, זה נשמע כמו חיפוש פלצני. הגעתי לשם כמו כל דבר שקורה בחיים: בלי לחשוב עליו. אני בכלל גדלתי על רוקנרול, לד זפלין ופינק פלויד והדברים ששמעתי והושפעתי מהם - שהגיעו עד חוה אלברשטיין. אבל בבית אבא שמעתי יוונית. פתאום, לקראת גיל 50, התחברתי לזה מהמקום הכי טבעי, הכי אמיתי, וקלטתי שזה תמיד היה שם. רק אני לא התחברתי לזה".
אתה כבר יודע מה יהיה הז'אנר הבא שאתה הולך לחקור?
"העולם כל כך גדול והסגנונות המוזיקליים ממש לא נגמרים. הרגאיי, לדוגמה, היה עבורי מוגבל למקום אחד. אבל למוזיקה מאפריקה אין סוף: יש אפריקה ערבית, אפריקה השחורה, אפריקה של מרוקו, מצרים והמדבר; ויש שבט הטוארג שיופיעו איתנו בערב, ואני מת על המוזיקה שלהם. זה לגמרי מטורף.
מעניין אותי ללמוד ולחקור את התחום הזה, ואולי להתמקד קודם במוזיקה הטורקית, שגם בה יש לא מעט ז'אנרים שונים ומשתנים".
אתה עובד על המוזיקה שלך באולפן, בין ארבעה קירות וכמה ערוצים, או שאתה יוצא לעולם לשאוב השראה?
"רק השבוע אני יוצא לביקור באיסטנבול. אז כן, יוצא שאני מטייל ונוסע ועושה פה ושם הופעות. אבל בסוף אני מגיע לאולפן. מה שנקרא, חוזר הביתה".
SAHARA DESERT GROOVE, 15.12, שלישי, 20:30, מועדון הבארבי, תל אביב