"אם כילדה פחדתי מהציפיות שמעורר השם עטרי, עם השנים הבנתי שהוא מתנה בשבילי", אומרת שי־לי עטרי, חוליה נוספת בשושלת, ש"באמת שרציתי", אלבום הבכורה כובש הלב שלה, יושק הערב חגיגית בזאפה תל אביב. כולל דואטים עם הדודה, גלי עטרי. "מבחינתי, ללכת בעקבות הדודות שלי – יונה, שוש המנוחה וגלי – יש בכך משהו מחזק בתחום כל כך מפחיד, שהרי מדובר במקצוע לא פשוט, ריסקי כזה".
"אני יוצאת לדרך עם המון התרגשות", מוסיפה עטרי, הדור הבא. "כאילו נולד לי תינוק קטן הגדל לאט, כי למדתי במקביל משחק. כעת, כשהוא כבר מגיע לקהל, יש לי הרגשה שהוצאתי חלק ממני לעולם, ובאופן לא אובייקטיבי אני יכולה לומר עליו שהוא הדבר הכי יפה, כי הוא לגמרי שלי".
תינוק שיש לו עוד הורים.
"בטח. יש לו שמוליק נויפלד, המפיק המוזיקלי והמנהל האישי, ואיתו הבן שלו, רועי נויפלד, שהלחין חלק מהשירים ושר איתי את 'דואט פרידה'. היה לי חשוב שכל מי שעבד איתי על האלבום, אתחבר אליו כבן אדם, כמו שהתחברתי לשירים, בלי לחפש סגנון מוגדר".
איך נרקם החיבור עם שמוליק נויפלד?
"אולי זה יישמע מצחיק, אבל זה היה כמו גורל כזה. כשסיימתי את השירות הצבאי בלהקת חיל החינוך, חיפשתי מפיק מוזיקלי. בדיוק התקשרו אלי מהמשרד שלו ואמרו שמחפשים זמרת לפרויקט. באותו רגע צעקתי: 'יש!'. כשהסתכלתי על האיש הזה עם המשקפיים, היה לי ברור שאני הולכת איתו. מאז הפכנו להיות כמו משפחה והפרויקט הפך לאלבום שלי".
בין הכותבים לאלבום - חוץ מהנויפלדים - ניתן למצוא משירי חנה גולדברג, נעם חורב, תמיר חיטמן, רחלי שביט, טל רביד ויפתח קרז'נר. ואם "דואט פרידה", מאת רחל שפירא וירוסלב יעקובוביץ', נשמע לכם מוכר, הרי זו גרסת כיסוי לשיר שביצעו במקור דודתה גלי עטרי ומני בגר. "קיבלתי מגלי את ברכת הדרך לחידוש השיר עם הרבה חום ואהבה", היא מספרת. "אני מעריצה את הדודה הזאת ומעין גרופית שלה. מבחינתי, לבצע את השיר הזה זו סגירת מעגל מרגשת".
ברצועה המסיימת של האלבום, "בא הסתיו", אנחנו פוגשים יוצרת חדשה. "זו אני!", היא צוהלת.
כמי שלמדה שנה ברימון, מדוע הסתפקת רק בשיר אחד משלך?
"עברתי איזשהו משבר, שגרם לי לרצות להימנע מלחשוף את עצמי בשירים שלי. כשסגירת האלבום התקרבה, הרגשתי צורך להוציא מהמגירה שיר אחד, שיסגור את התקופה הלא טובה שהייתה לי".
קל לזהות את השוני בין שי־לי (26), בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב, לבין בני השבט האחרים, לרבות מומי לוי, האחיין של האחיות עטרי, והזמרת הקלאסית הדר עטרי. "אי אפשר לקחת ממני את הפולניות, שהיא חלק ממני, בדיוק כמו התימניות", מעירה בחן ממשיכת השושלת, בתם של יוסי עטרי, דוקטור להנדסה גרעינית ושל אביבה, מפקחת במשרד החינוך, שמגיעה ממשפחה פולנית.
"אני גפילטע פיש מעורב בסחוג", מוסיפה שי־לי. "אומרים עלי שאני באופי המון מאמא שלי, אישה מאוד תיאטרלית, שהשפיעה עלי הרבה, למרות שהיא לא מהתחום. ואבא שלי, לצד עיסוקו המדעי, שר מקסים, כמתחייב מהיותו אחיהן של האחיות עטרי".
לדבריה, השירה הלכה אצלה תמיד עם משחק. כבר בגיל 15 כיכבה בראשון לציון, העיר שבה גדלה, בלהקת "קול ראשון", בתפקיד אניטה ב"סיפור הפרברים". "התפקיד הזה ממש שם אותי על הבמה ופתח אותי, מי שהייתה עד אז די חסרת ביטחון", מספרת עטרי. "בבת אחת השתחרר שם משהו. אני מקווה להמשיך בכיוון של שילוב משחק עם שירה".
הדודות המפורסמות כיבדו בנוכחותן?
"תמיד. הן היו באות אפילו להופעה הכי מצ'וקמקת שלי, גם אם הופעתי רק בתור עציץ בצד. שושקה (שוש עטרי), זכרה לברכה, הייתה אומרת לי לא להתבייש שאני עטרי. דבריה קיבלו משמעות מיוחדת עם הליכתה מאיתנו".
מה עם אהבה?
"יש. החבר שלי, יהב וינר, הוא שחקן מוכשר מאוד והכיף שלנו יחד זה לעשות צחוקים".
שי־לי עטרי – השקת האלבום "באמת רציתי". אורחים: גלי עטרי, אלון עדר. 27.12, ראשון (היום), 22:00, זאפה, תל אביב