"ת'מבינ'תי", מחזמר יחיד שמעלה שולי רנד, המבוסס על שירי מאיר אריאל ז"ל - הושק אמש. רנד, שמשתתף בשנים האחרונות באופן קבוע באירוע המרכזי לזכרו של אריאל וגם הכיר אותו עוד בחייו, החליט להעלות את המופע, שהוא בעצם מיני מחזה, שארוגים בו כמה משיריו הגדולים של אריאל.
"אהבתי וחיבתי למאיר אף פעם לא הפסיקו. תמיד מצאתי את עצמי מתעסק בשיריו וביצירותיו", מספר רנד. "בכל פעם שעשיתי זאת גיליתי פן אחר בתכנים שלו, ועד כמה הוא כתב עם הומור, יופי, אהבה וחסד. כל אחד מנסה לנכס את מאיר לעצמו, אבל בתוך כמעט כל שיר שלו יש סתירות בין הפוליטי לדברים רגשיים הפוכים לגמרי".
מה עוד גילית על מאיר?
"יש מלא חתיכות מאיר שונות, מרתקות, מלאות ניגודים וצבעים. בין היתר הוא היה צנחן מזמר, מזכיר קיבוץ, שליח עלייה, איש תורה, איש ספר וגם איש אמונה. לאחרונה נרקם בי רעיון להעלות הצגת תיאטרון קטנה שכזאת, והקב"ה מצא דרך שזה אכן יקרה. מבחינתי זאת גם הזדמנות לעשות משהו שכבר חשבתי עליו זמן רב: לשלב בין שירה לבין תיאטרון, שני תחומים שקרובים אלי, וליצור צורה מעניינת שתשלב ביניהם. אני כבר מאוד סקרן לדעת איך זה יתקבל על ידי הקהל".
איפה שולי רנד בכל זה?
"זה בדיוק מה שנקרא 'מפגש': יש מקומות שאני מאוד מזדהה, ויש שאני מתנגד - ואף על פי כן, אני שר. בשיר 'חיית הברזל' למשל, מאיר עושה את מה שצריך לעשות עם התורה - וזה מופלא. השיר יושב על נבואתו של דניאל, שכתובה בארמית - והנה הוא לוקח את הדימוי מפעם לתקופה המודרנית, במה שרלוונטי 25 שנים אחר כך - לימינו אנו. הרבה לפני שהתרבות הממוכנת השתלטה על כל חלקה טובה, הוא כבר כתב על זה. בכלל, יש בכתיבתו של מאיר ממד נבואי לרוב, והוא ניבא הרבה דברים בצורה מדהימה".
מה מחבר בין הטקסטים שנבחרו לטובת "ת'מבינ'תי"?
"החיבור בין הטקסטים הוא סיפור שכתבתי יחד עם ד"ר איתן בלום (שחקן, במאי, תסריטאי, דרמטורג, היסטוריון ועוד, שאיתו למד באותו המחזור בניסן נתיב ושיחק לצדו בסרט 'אדי קינג' ובסרטים נוספים - ח"ל). וכמובן - השירים של מאיר, שחיברו מחדש ביני ובין איתן. בסיס המופע מתחיל בסיום של המערכון המפורסם של מאיר, 'הדשא של השכן' - שבו מובילים את הגיבור אל מוסד לשיקום, בוא נקרא לזה כך. אחרי שהוא יוצא משם, הוא חוזר למקום שבו קרה הכל, ומתחיל לשחזר את הסיפור שהביא אותו למצב הזה. נגעתי בהרבה שירים מיוחדים; בראשם 'אף אחד לא יודע', שממנו לקוח שם המחזה. זה שיר מדהים שפוגש נקודה שקשורה ליהדות בכלל ולחסידות ברסלב בפרט, שנקראת: 'תכלית הידיעה זה שלא נדע'. לא לדעת כלום זו לא בעיה וזה מובן - אבל כשאתה מתחיל לחפור בדברים, ואתה מגלה שאתה לא יודע ביודעין, אז בכל זאת אתה כן תופס מכל מה שחקרת".
ממש לפני כמה שבועות הוצאת את הסינגל "מים מתוקים", מתוך המופע. איך מתקשרת אהבה לאישה למחזה?
"סליחה, אני מוחה, כבודו. מאיר עצמו, ויש על כך עדויות מצולמות, העיד שבכל שיריו יש אהבה שאפשר לפרש בכל מיני פנים: זאת יכולה להיות אהבת אישה, ובמקביל גם אהבת הארץ או התורה. היית מאמין? לכן 'מים מתוקים', בהקשר של המחזה, וברור שזה ברמה של דימוי - הוא שיר אהבה שנמשלת לארץ מדבר שלא מתמסרת קל או בכלל, וזה בא אחרי התמרמרות מסוימת על זה שהקב"ה חומק ונעלם מהגיבור בכל פעם".
איך הכרת את מאיר?
"דרך חבר בשם אריק קנלר, שהיה קרוב מאוד אליו. הייתי מעריץ של מאיר, ושיריו השפיעו על החשיבה והכתיבה שלי, אז קנלר הביא אותי אליו, וזכיתי להיות עמו כמה וכמה פעמים טובות ולא מספקות. היו גם שיעורי תורה שבועיים שהוא היה משתתף בהם, ולעיתים גם מעביר - וגם אני הייתי שם איתו בזה".
איך הנגיעה באנשים שהכרת לפני החזרה שלך בתשובה מסתדרת עם חייך כיום?
"אדם שחוזר בתשובה צריך לזרוק הרבה דברים מחייו הקודמים, אבל מיד אחר כך הוא חייב למצוא איזון ולהבין מי הוא ומה הוא. להבין שהעבר שלו עדיין חלק ממנו. לכן יש הרבה בעלי תשובה שממשיכים ליצור. אנשים הפסיקו לחנוק אש טובה שבערה בתוכם, ועד שזה לא קרה - זה לא הביא דברים טובים לתוך חייהם".
חוץ ממאיר אריאל, הכרת גם את חנוך לוין ז"ל. אם הוא היה חי בינינו היום - איך הוא היה מביט על קמפיין השתולים נגד האמנים?
"אין לי מושג איך הוא היה רואה את זה. האמת היא שהייתי טרוד זמן רב בהעלאת המופע, והתנתקתי מכל החדשות סביבי. נודע לי על זה ממש לא מזמן, וטרם הספקתי לגבש דעה על כך. כמובן שזה מצער. מצער שפוגעים באנשים שלא צריך שייפגעו. הפילוג, החשדנות וכל המחנאות הזאת לא נכונים. אני לא יודע איך חנוך לוין היה מגיב על זה, אבל לגבי הקב"ה אני משוכנע שמצב כזה של קיטוב בעם כואב לו, וצר לו על כל הצדדים המעורבים בכך".
אומרים שכל האסונות שנופלים עלינו הם סימן מבשר שאנחנו בדור הגאולה. מה דעתך?
"המחזה מתעסק בדיוק בזה. מפאת כל הייסורים, הגיבור מחליט שהוא צריך להציל את העולם ולהביא את משיח צדקנו תכף ומיד. אני מאמין באמונה שלמה שאנחנו כבר ביום הגאולה: יש מספיק סימנים ברורים של כאב, צער, טירוף, אכזריות ואלימות, כאשר כל מרעין בישין מגיעים לקיצוניות הכמעט הכי גדולה שלהם. זה סימן שמתחת לקוצים הללו, כביכול, יפרוץ ברוש יפה כמו משיח צדקנו ויפסיק כבר את כל זה".