איך אומרים בישראל? אם תעבוד מספיק קשה, תרוויח את הזכות להמשיך לעבוד. זו האג'נדה שלי", אומר המוזיקאי שחר אבן צור, ספק בחיוך ספק בעצב. "אחד כמוני, שהוציא להיטים בחו"ל, היה יושב עכשיו על בתי קיט או עשר מכוניות בגראז'. פה יש הזכות להמשיך, כי לא כולם יכולים". במהלך יותר מ־20 שנות קריירה, ראה אבן צור, מתופף להקת מוניקה סקס, חברים שהתחילו כמוזיקאים ופרשו באמצע הדרך, אבל הוא ממשיך בעשייתו ונמצא כיום בעיצומו של קמפיין הדסטארט לאלבומו החמישי, "זמן", שמתוכו יצא לאחרונה השיר המצוין "זמן לא מתחלף".
זאת הפעם הראשונה שאבן צור פונה למימון המונים, ויש לו רק דברים טובים לומר על השיטה. "הייתי עם חברות תקליטים בשני האלבומים הראשונים שלי. אחר כך הייתי עצמאי, והפקתי מעצמי ומכיסי ובהמון כסף אלבומי סולו", הוא מודה. "הכלי הזה שנקרא הדסטארט נותן אפשרות בצורה הכי קרה לאמוד את הביקוש ולייצר תקציב שפוי סביב העשייה. כי לנו האמנים יש נטייה להיכנס לתהליך ולהתנתק מהמציאות, אבל אני מרגיש שזה מוריד לקרקע".
יש בכך אלמנט של מתח, לא?
"זה עניין פשוט ויפה, בלי מתווכים: אתה בא לקהל ואומר: תקנה מבעוד מועד את מה שאני עושה, בלי לשמוע את האלבום, ותהיה שותף. עצם הבקשה הזו, מבחינתי, זה לא דבר מובן מאליו".
זה למעשה עוד שלב בהכרזת העצמאות.
"זה תואם את מצב הרוח שלי, מכיוון שאני עצמאי לאורך שנים וחברות התקליטים לא מידפקות על דלתי. למה? מהר מאוד הוגדרתי כסורר, כי רציתי לעשות מה שעולה על רוחי, וזה לא תאם את האג'נדה של חברות התקליטים. אבל הנה, זה האלבום החמישי שלי, והוא דומה לקודמים לו. כל אלבום הולך לכיוון אחר ומחפש קרקע חדשה ליצירה, גם בלחנים וגם בטקסטים".
ומה הקרקע החדשה הפעם?
"הלכתי ממש אחורה מבחינת סגנון ההפקה. בדרך כלל אני עובד במחשב ומאוד מקצוען בענייני העריכה. באלבום האחרון, 'ראיית לילה', רקחתי הכל במחשב, אך הפעם שומעים את הכלים מנגנים ויש תחושה של פרסונה מאחורי הכלי. גישה קצת סיקסטיזית. האווירה היא של סאונד מחוספס באמצעות מכשור אנלוגי של פעם, כי אני אוהב דברים מחוספסים ומקסימים עם שריטה קלה. אני חושב שיצא אלבום עם צליל מאוד מיוחד".
סוגר מעגל
אבן צור הוא אחד היוצרים הייחודיים והמוערכים בסצנה המקומית. הוא מתופף, זמר־יוצר, מפיק וכאמור חבר להקת מוניקה סקס. לצד העבודה עם הלהקה, אבן צור משחרר אלבומי סולו כבר מעל עשור, וברקורד שלו ארבעה אלבומים עד כה ("עירומים", "כיכר מגן דוד", "רקוויאם למנוול משירי סרג' גנזבורג", ו"ראיית לילה"). למופע החדש של מוניקה סקס הם בחרו לקרוא "אחד בתוך השני". "אנחנו מארחים את עצמנו, עם שירים מקריירת הסולו של כל אחד מאיתנו", הוא אומר. "מוניקה זה מפעל חיי הראשון, וקריירת הסולו היא מפעל חיי השני, שבא בהמשך ישיר ללהקה. זה חלק מהדרך לצורך העניין. סגירת מעגל".
איך הקהל של מוניקה מקבל את קריירת הסולו שלכם?
"אני רואה את הקהל של מוניקה מהבמות כבר 20 שנה, ומקבל חום מעל ומעבר. אבל אני מרגיש שיש מחסום קטן בין הדבר הזה לעוד מטר קדימה, לעבר קריירת הסולו. יש הפרדה של הקהל, ולכן אני אומר להם, תגלו אורך רוח ועניין בלהתעמק עוד רגע שלא תפספסו. תקדישו לזה זמן".
באלבום החדש אתה מדבר על זמן, והכל מתחבר.
"אני מדבר על זמן מהמון כיוונים, גם ההתבגרות, גם הברכיים הכואבות בטניס. לא התבכיינות, אלא ההבנה שאנחנו אבק בזמן. זה נותן את השפיות ביומיום, ההבנה הזו שהכל שברירי וקטן. זמן לא מתחלף. הוא תמיד היה ותמיד יהיה, ומה שאנחנו עושים איתו זה מה שמשנה. זה נשמע פילוסופי, אבל אלו הדברים שמעניינים אותי. המקצוע שלי זה לכמת את הפילוסופיה לשלוש וחצי דקות, ולקוות שאנשים ייקחו מזה משהו".
אתה גם עם הרגליים על הקרקע, או רק בספרה רוחנית?
"אני פועל עם חלומות. מצד אחד אני מאוד עם הרגליים על הקרקע, כי אתה לא יכול לסיים חמישה אלבומים בלי משמעת עצמית. זה דבר קשה מאוד ובזה אני טוב. איך מתפרנסים? אני פועל ממעמד הפועלים, מופיע ומפיק אמנים אחרים, מלמד תופים בשעות שאני יכול, מייצר את האלבומים שלי, כותב מוזיקה לתיאטרון, ועושה כל מה שיש לי בסט הכלים שלי כדי להתקיים. לא מספיק פה להיט אחד, כי אחרת הייתי במקום אחר. פה זה הדיל וזה נפלא".
מאיפה הדרייב?
"אחרי האלבום הראשון של מוניקה הייתי איתם חמש שנים בארצות הברית. הם חזרו ואני נשארתי שם. מה שלמדתי שם מתוך החיים, בשוק גועש, לא סלחני ומאוד קשה, זיקק אצלי את האהבה הגדולה לעשיית המוזיקה. לא לפרסום ולא להצלחה אפילו, אלא לעשייה. אני חושב שאלו בלוני החמצן שלי: השנים שחייתי שם והבנתי שהיצירה שלי היא טוטאלית, ואני לא אתן לדבר וחצי דבר לדכא אותה. יש הרבה סיבות ליפול ולהתכופף, אבל יש לי מטרה בחיים, והיא לייצר כמה שיותר אלבומים שמבטאים את התחושות שלי בזמן אמת. המשך המשוואה היא אם זה מצליח או לא. כאן אני משתדל לעשות את הבסט ולא לנסות לשלוט בתוצאה, אחרת זה נכנס לעשייה".
איפה נכנסים לעשייה הילדים שלך, שירה ומאור?
"אין ספק שהם חלק מכל הסיפור של עשייה ומוזיקה. הם גם נותנים המון דרייב. תמיד נראה שכשיבואו הילדים אתה תתעדן, אבל מאז שאני אבא, משהו בי יותר בועט, כי כבר לא מספיק שיר, צריך להיות מאחוריו משהו. כי בסופו של יום אתה משאיר משהו לקרובים לך ולסביבה".