"תמיד אהבתי מוזיקה. עוד כשהייתי ילד הייתי ממציא לעצמי מנגינות בראש, ולפעמים גם כותב שירים", פותח יניב כהן סיפור אהבה. "אני זוכר שאבי היה מאזין ל'צלליות' (SHADOWS) ומשהו בכל הסאונד הזה של הגיטרות משך אותי ותפס אותי חזק. בגיל 14 התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה, ונשאבתי לתוך זה מהר מאוד. הייתי יושב שעות ומתאמן כמו משוגע, מאזין לתקליטים ומוציא כל סולו אפשרי. התאהבתי בגיטרה, והיא בי. הגיטרה הפכה להיות החברה הכי טובה שלי, וידעתי שזה מה שאני רוצה ואעשה כל חיי".

אחרי שכהן, זמר ויוצר, הוציא את האלבום "אוסף של תמונות" (2009), שוחררו מתוכו שלושה סינגלים ("כמו מאהבת", "קצת שונה קצת אחר", "שם ליד הים"). עכשיו הוא משחרר סינגל חדש, "ככל שעובר הזמן", מתוך אלבום חדש הנושא את אותו שם.
כהן (40) הרמת גני מנגן בגיטרה מגיל צעיר, מלמד מוזיקה, מופיע עם הרכבים ואמנים שונים, כותב ומלחין. כהן השתתף בפרויקטים מוזיקליים מגוונים ורבים, והופיע על אין ספור במות.

"עם הזמן התחלתי לנגן בהרכבים, להופיע וללמד גיטרה, הפכתי עם השנים למורה מוערך במקום מגורי הקודם, ירושלים", הוא מספר. "בנוסף, יצא לי עם השנים לעבוד עם אנשים מוכשרים ולנגן באלבומים ובשירים של אחרים. חלק פחות מוכרים וחלק יותר. הופעתי המון ועדיין מופיע. אפשר לומר שאני לא עוזב את הגיטרה 25 שנים - והיא לא עוזבת אותי".
אתה כבר לא ילד, ואתה מנסה לפרוץ בגיל מבוגר יחסית. איפה היית עד היום?
"אני מוזיקאי וגיטריסט שפשוט אוהב, חי ונושם את מה שהוא עושה. אתה אוהב משהו כל כך, שאתה פשוט נותן לזה לקחת אותך לאן שייקח, ועובר עם זה חיים שלמים. יש כל כך הרבה תחנות שעברתי בתחום, אנשים שפגשתי, מקומות שהייתי בהם. הכל מבחינתי זה כמו מסע מתמשך. הייתי בלוס אנג׳לס בצעירותי, למדתי שם בבית ספר נחשב למוזיקה. אחרי זה חזרתי לארץ. הייתה לי כאן אהבה, והלב לא נתן להישאר שם. המשכתי ללמד והופעתי בכל חור אפשרי: ברים, פאבים, מועדונים של הופעות, חתונות. מה לא. אחרי הכל צריך גם להתפרנס, אז אתה עושה הכל במוזיקה ומשתדל גם להשאיר פינה לדברים מקוריים משלך". 
איך אפשר להגדיר את הסגנון שלך?
"אני מעדיף לתת למי שמאזין לקחת את זה לאיזה סגנון שנראה לו. בגדול, הייתי אומר שאני רוקיסט מתבגר. יש לי הצד הזה של הדרייב ויש הצד האקוסטי יותר. אני אוהב הכל. עם הזמן אתה מושפע מהרבה סגנונות ודברים שאתה סופג, אז תמיד יש הגרעין הזה והצבע שלך, אבל כל הזמן מתווספים דברים שמעשירים את הסגנון שלך".
למה קראת לאלבום הקודם "אוסף של תמונות"?
"'אוסף של תמונות' זה בעצם אלבום פרויקט שלי, שחוץ מלכתוב ולהלחין את השירים בו, הפקתי ועיבדתי מוזיקלית, וכמובן ניגנתי בכל הגיטרות. באלבום משתתפים עוד נגנים וזמרות ששרות את השירים, וגם אני שר. יש משהו מאוד מאתגר בלהפיק אלבום בצורה עצמאית לחלוטין. אתה לומד וחווה גם את הדברים שקשורים מסביב לכל העניין הזה, ולא רק נמצא בצד המוזיקלי של הדבר. זה בהחלט מורכב ויש בזה גם המון כיף".
 
עכשיו יצא השיר החדש שלך, "ככל שעובר הזמן".
"'ככל שעובר הזמן' הוא סינגל ראשון מתוך אלבום חדש שבדרך, ובכלל סוג של התחלה חדשה עבורי. עברתי גירושים לא פשוטים לפני כמה שנים, ולוקח קצת זמן להתמקם על עצמך מחדש. הבת שלי, יובל, היא מקור ההשראה והאושר שלי וכל עולמי, ומכאן מגיע הרצון ליצור, להמשיך ולא לוותר. יש משהו בוער מבפנים שצריך לצאת החוצה, ואחרי תקופה של חומרים שהצטברו, החלטתי לעשות אלבום אקוסטי ולשיר גם את כל השירים. בקרוב יצא הסינגל השני, וגם הופעות קטנות ואינטימיות על הפרק".