המדריך: הפסנתרן ההולנדי רונלד בראוטיגם מנגן כמו שבטהובן רצה

בשבוע הבא ייפתח במוזיאון תל אביב פסטיבל המוזיקה "פליציה בלומנטל", המתקיים בפעם ה-18. הפסטיבל מיצב את עצמו בשנים האחרונות כאירוע מוזיקלי אנין ואיכותי, המארח מוזיקאים מהשורה הראשונה בעולם.

האורח הבולט ביותר בפסטיבל השנה הוא הפסנתרן ההולנדי רונלד בראוטיגם, שיופיע כסולן עם תזמורת "האקדמיה מקלן" בניצוחו של מיכאל ווילנס. בראוטיגם נחשב לאחד הסולנים המובילים בעולם בנגינת פסנתר פטישים, האב הקדמון של הפסנתר המודרני. פסנתר מוקדם זה היה בשימוש בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, ונוגנו עליו במקור יצירותיהם של מוצרט, היידן ובני זמנם. בקונצרט יבוצעו בין היתר שני קונצ'רטים לפסנתר ותזמורת של מוצרט, שאותם ינגן בראוטיגם בפסנתר פטישים. 

"ההבדל העיקרי הוא בדרך שבה אני ניגש לכלי. בפסנתר המודרני יש לקלידים יותר עומק וכובד, ולכן צריך להפעיל יותר משקל של היד והכתף. בפסנתר הפטישים צריך להפעיל רק את המשקל של האצבעות והמגע חייב להיות הרבה יותר קל. עבור מי שעובר מפסנתר רגיל לפסנתר פטישים, המשמעות היא שצריך 'לשכוח' את טכניקת הנגינה הרגילה ולפתח טכניקה יותר קלה ומהירה. זה תהליך שלקח לי כמה שנים טובות".

"בהתחלה, התנועה הזו היתה הכרח. היה צורך אמיתי לפרק את הרפרטואר הווינאי הקלאסי מהרומנטיזציה העודפת שעשו לו. כעת, הגישה החדשה נעשתה כל כך מבוססת עד שתנועת המוזיקה המוקדמת איבדה מעט מהתפקיד החלוצי שלה. יש יותר ויותר מוזיקאים, ואני בהם, שמשתמשים בכלים שונים לביצוע מוזיקה שונה. זה בדיוק מה שקרה גם בעולם האופרה, זמרת סופרן שמתמחה בואגנר לא תהיה בהכרח המתאימה ביותר לביצוע אופרות של מוצרט ולהפך".

"כן, הרבה אנשים נוהגים לומר שאם בטהובן היה מכיר את הפסנתר המודרני הוא היה מעדיף לכתוב לו. התשובה שלי היא זו: אין ספק בכך, אבל המוזיקה שלו היתה נשמעת אחרת לגמרי. בטהובן תמיד חיפש את הקצוות של הכלי, ואם היה לו פסנתר סטיינווי מודרני הוא היה מחפש גם הקצוות שלו. באמת מרתק לחשוב מה היתה התוצאה".

"לא, אבל כיום יש גם פחות צורך בחלוציות. היום אנו עדיין מרוויחים מהעבודה האדירה שהחלוצים הללו עשו. העבודה החלוצית היחידה שנותרה היא למצוא את האיזון הנכון בין כלים מודרניים לכלי תקופה עתיקים, ולהפוך את התזמורות המודרניות לבעלות מודעות היסטורית גבוהה יותר".

תזמורת "האקדמיה של קלן", שתופיע עם בראוטיגם, מנגנת גם היא בכלי תקופה. בראוטיגם מספר שעבד עם התזמורת באופן אינטנסיבי מאוד בשנים האחרונות, כולל הופעות והקלטות משותפות של מכלול הקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט. "אני כבר מחשיב את עצמי לכמעט כמו חלק מהתזמורת," הוא צוחק. 

בקונצרט יבוצעו שניים מהקונצ'רטי הפחות מוכרים של מוצרט, מספר 8 ומספר 14. הסיבה לכך, באופן מפתיע, היא כלכלית. "אין ספק שהקונצ'רטי המאוחרים של מוצרט נפלאים, בין היתר בזכות השימוש בכלי נשיפה מעץ", אומר בראוטיגם. "אבל בימים כאלו, שאינם קלים מבחינה כלכלית, בחרנו בקונצ'רטי נהדרים שאינם דורשים חטיבה מלאה של כלי נשיפה מעץ".
 

מוצרט השאיר בקונצ'רטי שלו מקום לאלתור של הסולן, הנקרא "קדנצה". בחלק מהקונצ'רטי חיבר מוצרט הצעות לקדנצה, שאינן מחייבות את הסולן המבצע. לדעתו של בראוטיגם, ההצעות הללו הן הבחירה המועדפת. "בכל מקום שבו מוצרט השאיר קדנצות, אני מעדיף לנגן אותן," הוא אומר. "אין ספק שהוא חיבר אותן לפסנתרנים אחרים שניגנו את הקונצ'רטי שלו, והמשמעות היא שהוא לא רצה שיתעסקו עם המוזיקה שחיבר. כשאין קדנצות מקוריות של מוצרט, אני אוהב לאלתר על המקום. אבל גם אם אתה המאלתר הכי טוב בעולם - מה שחיבר מוצרט תמיד יהיה יותר טוב".

"כיום הקונצרט הקלאסי הפך לפורמלי מאוד. בתקופתו של מוצרט זה לא היה כך. אם אנשים מחאו כפיים אז היו חוזרים על פרקים, ואין ספק שהקהל היה הרבה יותר רועש מאשר היום. יש עדויות מלונדון של המאה ה-18 על מקרים שבהם כנר שזייף זכה למטר של עגבניות ותפוזים".