ב-14 באפריל יהונתן גפן, תושב בית יצחק שבשרון, יחזור לזאפה ירושלים. בפעם הקודמת שהוא הופיע שם הוא אמר את המשפט שעלה לו בניסיון התנקשות: "מי שמצביע ביבי שלא יתפלא שהבן שלו ייהרג במבצע צוק איתן 6". הפעם גפן עולה לבירה עם מופע רומנטי ("הגבר האחרון") לצד אפרת גוש, אבל מי שחשב שגפן למד את הלקח והתמתן מאז בהתבטאויותיו – כדאי שיחשוב שוב.
"צריך פה מהפכה, ולא מהפכה נחמדה וכיפית כמו של דפני", הוא אומר. "אם הייתי צעיר הייתי הולך לשכונה של ביבי בקיסריה ועושה שם מדורה גדולה. לא היה אכפת לי להיאסר על ביזוי משהו שקדוש להם. אנחנו עושים לעם אחר מה שעשו לנו לפני 70 שנה. זה נורא. אם הייתי צעיר הייתי הולך יום יום למחסומים ועושה הפגנות אלימות כדי להפסיק את זה. האקספרימנט הציוני נכשל. מאה שנה היה נחמד אבל זה נגמר".
"יש לי בגז' מלא בשירי אהבה"
למרות הייאוש מהמצב שמכרסם בגפן, ואולי דווקא בגללו, במופע החדש עם אפרת גוש (ליווי וניהול מוזיקלי של עדי רנרט) לא תמצאו אף התייחסות אקטואלית. רחוק מכך. המופע עוסק ברומנטיקה, אהבה, נעורים וזקנה בעידן של טכנולוגיה ואינטרנט.
לצד שירי אהבה של גפן ("ככה את רצית אותי", "האהבה שלי היא לא האהבה שלו") והשירים האהובים של גוש ("תמיד כשאתה בא", "דיאטה" ו"מועדון ריקודים"), כולל המופע מונולוגים ודיאלוגים בנושא אהבה.
"כתבתי בחיי הרבה מאוד שירי אהבה. הבגז' מלא בשירי אהבה ואני רוצה לתת לזה את הבמה", הוא אומר. "הסיבה לכך היא שיותר קל לי לכתוב שירי אהבה לאישה מאשר לחיות איתה".
מפתיע שעם כל המטען שלך אין במופע אפילו התייחסות אחת למצב.
"המופע הזה הוא סוג של אסקפיזם טהור. גם בשביל הקהל וגם בשבילי. אפשר לומר שאני ירדתי מנטלית מהמדינה. אני לא קורא עיתונים, לא רואה טלוויזיה. זה עושה לי לחץ דם גבוה. אני לא רואה שום תקווה. אין לנו בן אדם אחד שהוא מנהיג עם חזון. לקרוא שבוז'י גנב עושה לי רע, אז עדיף לא לקרוא. מה זה יעזור לי?"
הפסקת גם לכתוב בעיתונות.
"נכון, אני לא מאמין יותר בהשפעה של הטורים שלי. בשנה האחרונה כתבתי בעיתון 'הארץ', שזו במה שבה המשכנעים מנסים לשכנע את המשוכנעים. גדעון לוי צודק וארי שביט צודק. ואני אף פעם לא הייתי צודק, תמיד הייתי ספקן. לא מתאים לי להיות במקהלת המקוננות".
הפסקת הכתיבה בעיתונות לא קשורה לניסיון להתנקש בך?
"לא. היו כמה ניסיונות לפגוע בי והם תמיד היו בעקבות הופעות ולא בעקבות טור בעיתון. הסיבה לכך היא שבהופעה, בניגוד לעיתון, אין צנזורה. אני חופשי להגיד מה שאני רוצה. הבעיה היא שאין בישראל חירות האדם, יש פה משטרת מחשבות".
בהופעה רואים אותך 500 אנשים ובטור קוראים אותך עשרות אלפים.
"זה נכון, אבל אני חורש את הארץ עם ההופעות שלי ואם אתה מחבר את כל האנשים שבפניהם אני מופיע אתה מגיע פחות או יותר לכמות הקוראים שהיו לי".
אתה אוהב את הנסיעות בארץ?
"מאוד. במסע הזה אני מגיע לכל חלקי הארץ ואני רואה שגם בפריפריה אוהבים, דואגים, גם שם יש לבבות שבורים".
זו הפעם הראשונה שאתה מופיע בירושלים. מה אתה חושב על העיר הזו?
"זו עיר שעושה לי עצוב. אומרים שזו עיר שלום, אבל כל כך הרבה נהרגו בה אז זה נראה לי מקאברי להגיד עליה את זה".
הפיגועים בעיר מפחידים אותך?
"לא. הפיגועים היחידים שמפריעים לי הם של בני עמי".
אם היית יותר צעיר היית יורד מהארץ?
"לא. העברית היא השפה שלי ואני מאוהב בה. אני צריך את הכתיבה בעברית במקום דובר עברית. לראיה, כשכתבתי בעיתונים באמריקה זה לא עשה לי את זה".
מה אני יכול לאחל לך?
"שלום ואהבה. שלום זה דבר שאתה משכין בלב של האנשים מסביבך, אבל זה מתחיל קודם כל בלב שלך. אנחנו מדברים מופע שלם על אהבה וזה מנחם אותי. במופע אני מטיף לחזור אחורה לאהבה, ילדי הפרחים. אני הייתי חלק מהדור ההוא ואני יכול לומר לך שהם לא לגמרי טעו. אהבה חופשית, זה היה ניסיון מאוד חשוב. בנוסף, אני מופיע על הבמה עם זמרת מדהימה שאני מאוהב בה, אז זה בונוס".
גוש: "עברתי הטרדה מינית"
כשגפן מדבר על הזמרת המדהימה הוא מתכוון לאפרת גוש. השאלה הראשונה שאני מבקש לברר עם גוש התל אביבית היא מה ההבדל בין הקהל הירושלמי לקהל התל אביבי.
"הקהל הירושלמי מאוד עצור. צריך לעבוד קצת יותר קשה בשביל לכבוש אותו, כמו לעלות על השולחנות, אבל ברגע שהוא שלך – הכל יכול לקרות", אומרת גוש. "לעומת זאת, הקהל התל אביבי לא דופק חשבון בהופעה. טוב, אפשר להבין את ההבדל ביניהם. לתל אביבים אין את ההיסטוריה של עיר הבירה על הראש. זו עיר הדוניסטית ואני מתה עליה. זו העיר שאני אוהבת הכי הרבה בכל העולם והייתי בלא מעט ערים".
את חוששת להופיע בירושלים?
"לא, אני חושבת שאסור לתת לפחד למנוע ממך לעשות דברים".
היית מוכנה להופיע בשטחים?
"אני אופיע בכל מקום שיזמינו אותי. התפקיד שלי הוא לשמח אנשים, לגרום להם לצאת מהשגרה וחיי היום יום ולהיכנס לעולם שלי".
גפן אמר שהוא לא רואה טלוויזיה. כמה את מעודכנת?
"אני מעודכנת. אני לגמרי כאן. להבדיל מיהונתן אני לא התעסקתי מעולם בפוליטיקה. תפסתי את התפקיד שלי בצורה אחרת. יותר כזמרת שמספקת בידור. זה לא אומר שאין לי דעות פוליטיות, אבל אני שומרת אותן לעצמי".
למה בעצם?
"יש פה הרבה חוסר סובלנות לאנשים שמביעים את הדעה שלהם. אז אני בוחרת להשפיע בדרכים אחרות, כמו להתנדב בעמותות ואירועים".
אחד הדברים שכל הזמן בכותרות הוא ההטרדות המיניות. מה דעתך על השיח הציבורי בנושא?
"הרבה שנים הייתה פה אווירה גברית. גברים שלקחו מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים. יש כל מיני אנשים שאומרים שמה שקורה עכשיו קיצוני מדי, אבל אני מאמינה שבאיזשהו שלב זה יתאזן. חוץ מזה, זה לא בהכרח רע שגברים יתחילו לחשוב לפני שהם פותחים את המכנסיים".
את בעצמך סבלת מהטרדות מיניות?
"הייתי במקרה שהיה מעבר להטרדה. התחילו לגעת בי, שלחו ידיים. למזלי הצלחתי להתעשת ולעצור את זה, אבל אני מניחה שאם הייתי חווה את זה היום זה היה נגמר אחרת".
לסיום, כמי שהשתתפה בתכנית ריאליטי ("גולשי ספות"), איך את רואה את הז'אנר? האח הגדול מדבר אלייך?
"ממש לא. בניגוד לאח הגדול ולצבא של שי חי שיצא מכלל שליטה, אני השתתפתי בתוכנית מקסימה, שגם ראיתי אותה לפני כן. זו תכנית שונה מאוד מהאח הגדול והישרדות בדרך שבה הם מטפלים בחומרים וגם בהתייחסות של האנשים מסביב שמבינים שבסופו של דבר זה בידור, לא מעבר לכך".
"הגבר האחרון", 14.4, יום חמישי, שעה: 20:15, זאפה ירושלים
הראיון יפורסם ביום שישי הקרוב ב"מעריב ירושלים" וב"זמן שרון צפון".