"הכל התחיל מרוחמה רז", מספר היועץ האמנותי ואיש יחסי הציבור גברי מזור, שהערב יוענק לו בטקס פרסי אקו"ם פרס על תרומתו לזמר העברי. לדבריו, רז, שאותה הכיר כשהייתה סולנית צוות הווי הצנחנים, דרשה אותו כמנהלה האישי כשניהלה משא ומתן עם חברת התקליטים "ישראדיסק". לבסוף חתמה רז בחברה אחרת, בעוד שעם "חלומות" שלה הוא פתח מסכת ארוכה של להיטים שהיה לו חלק בהיווצרותם והביאו אותו עד הלום.
"אני גיליתי את גברי מזור", מאשרת רז. היא מספרת כיצד לפני קרוב ל־40 שנה היא הגיעה לפריז כזמרת של להקת ריקודי עם. בפריז היא ביקרה אצל המלחין יאיר קלינגר שישב שם בשנים ההן, ושמעה באולפנו לחן יפהפה. כשזה הגיע ארצה, יצא מזור עם הלחן לקיבוץ שפיים, והשמיע אותו לרחל שפירא. כך נולד השיר "חלומות", שאיתו חנך מזור קריירה ייחודית של שדכן שירים.
כעת, כדרכו, לא קפץ מזור עד השמיים כשהתבשר על פרס אקו"ם. "כאיש שתמיד נמצא מאחורי הקלעים, מביך אותי שאצטרך לעלות על הבמה כדי לקבל את הפרס מירדנה ארזי, שאיתה אני עובד המון שנים", הוא אומר בכנות. "אני רגיל לעבוד בשביל אמנים ולא מאלה שמצפים שהאמנים יעבדו בשבילם".
מזור (68) לבית מזרחי גדל בראשון לציון, עירו האהובה עד היום, בן להורים יוצאי יוון. "תמיד אהבתי שירים, אבל לא הייתי ילד מוזיקלי במיוחד", הוא משחזר. אחרי הצבא התפרנס מציור ויטראז'ים. איכשהו נקלע ל"ישראדיסק". כשאיש יחסי הציבור של חברת התקליטים יצא לשירות מילואים, התבקש מזור, שהיה אז חסר ניסיון בתחום, להחליפו, ומאז ועד היום הוא מיחצן.
בחברה עבד מזור עם להקת "סקסטה" ויחצן את הפסטיבלים לשירי ילדים. באחד מהם נוצר קשר בינו ובין ירדנה ארזי, וזו נתנה לו לשמוע את אלבום הבכורה שלה. "שמעתי את התקליט ולא אהבתי אותו", נזכר מזור. "'ירדנה, את לא זמרת רוק, את זמרת שירי ארץ ישראל', אמרתי לה והבטחתי להביא לה שיר מתאים".
הבאת?
"בדיוק הלכתי ליאיר קלינגר, זה מהסיפור עם רוחמה, לשמוע שירים בשביל 'סקסטה'. כך הגענו ללחן של 'הביתה'. אמרתי ליאיר שזה יכול להתאים לירדנה, לא ל'סקסטה'. מאהוד מנור ביקשתי מילים. 'הביתה, הביתה', הוא כתב, 'באה עת לחזור/ מן ההרים/ משדות זרים' - והשיר, שקרא לחזור מלבנון ועשה רעש לא קטן, הביא את ירדנה לראשונה לפסגות מצעדי הפזמונים, והיא לא חזרה יותר לשיר רוקנרול".
בפרדס ליד השוקת
מזור עובד עד היום עם ארזי, עם הפסקה באמצע - גם כאיש יחסי ציבור, וגם כיועץ אמנותי צמוד. "ירדנה היא הדבר הכי מדהים שהכרתי", נפעם מזור. "אין כאלה דברים. הפכנו למעין משפחה ויזמתי לא מעט שירים שהיא שרה, כולל 'עגילי דמאר', מאת דודו ברק ושוב יאיר קלינגר, שהיא שרה לכבוד שושנה דמארי, עם זכייתה בפרס ישראל וכולל 'שהשמש תעבור עלי', כשבא לי הרעיון להביא את המילים של יורם טהרלב להלחנה של חנן יובל".
מה קרה בפרדס ליד השוקת?
"קיבלתי את הלחן מנורית הירש, וירדנה לא התחברה אליו. בדיוק התקשר אלי המפיק דאז של יהורם גאון ואמר שהם מחפשים שירים לתקליט. כשיהורם שמע הקלטה של הלחן בנגינה של נורית בפסנתר, לקח לו דקה וחצי כדי לקבוע שהוא יקליט את זה. אז באו המילים של יורם טהרלב. כל השאר היסטוריה".
מזור מוכר גם כמי שגאל את רבקה זוהר ממצולות ניו יורק. "זה היה בשנות ה־80, אחרי שעברתי מפסטיבל שירי הילדים לפסטיגל. ב־85', כמעריץ ללא תקנה של רבקה זוהר, הצעתי למפיק הפסטיגל, מיקי פלד, להביא אותה אליו. הסתכלו עלי כמו על משוגע. אומנם היא לא הייתה שנים בארץ, אבל תמיד היא הייתה אצלי בלב. כשראיתי שההצעה לא הלהיבה, הצעתי לפנות לנורית הירש, שאז שהתה בניו יורק. שלחתי אותה לשמוע את רבקה'לה במועדון 'הפינג'אן'. 'היא צמררה אותי', סיפרה לי כשחזרה משם.
"את הקלטת, שהגיעה ארצה, הבאתי למשרד של מיקי פלד. כששמעו שם את דבריה הנרגשים של רבקה'לה ואת השירה שלה, בשיר שהוצמדו לו מילים מאולתרות, זלגו דמעות ונשמע בכי. 'תשיגי לי ולגברי כרטיסי טיסה לניו יורק', הורה מיקי למזכירה. היינו צריכים במהירות מילים ופתאום התנגן לי השיר 'על כפיו יביא'. ישר פניתי למחבר המילים שלו, יורם טהרלב. עם השיר המוכן, בעיבודו של קובי אשרת, יצאתי עם מיקי לניו יורק. זאת הייתה הפעם הראשונה שלי שם. ישר הקליטו את רבקה'לה שרה את 'הדרך אל הכפר'.
"לאחר שהיא ניצחה עם השיר בענק בפסטיגל, רצינו להביא את המנצחת לפסטיגל כעבור שנה. השירים שהוצעו לרבקה'לה לא הסתדרו לה. מה עושים? בדיוק אספתי חומר לתקליט של ירדנה והיה שם שיר מאת המחברים של 'הדרך אל הכפר', שהתאים לביצוע של רבקה'לה. העברתי אותו לביצוע שלה, וירדנה לא כעסה כששמעה על כך. זה היה 'חלקת אלוהים'".
ועוד סיפור מדהים: "באיזה ליל סדר שידרו בטלוויזיה תוכנית של שירי פסח ושמעתי בה את חיים צינוביץ' שר שם מתוך קלטת ילדים איזשהו שיר של נעמי שמר. זה עשה לי משהו. כעבור שנתיים, כשחיפשנו חומרים לתקליט של לאה לופטין, נזכרתי בשיר ההוא, שאפילו לא ידעתי את שמו ואיך למצוא אותו. במקרה פגשתי את צינוביץ'. 'עזוב, זה שיר מקלטת ילדים', אמר. דבריו הספיקו לי. הקלטת נמצאה. הבאנו את השיר ליוג'י גבאי, מעבד התקליט, והוא די פסל אותו. הצעתי לו שייקח את השיר לכיוון יווני. העיבוד שלו הפך את השיר. כשלאה שרה אותו, התבקש דואט. כך הצטרף לעניין עופר לוי, שגם איתו עבדתי אז. זה הסיפור של 'הכל פתוח', שנהיה להיט לא נורמלי".
ונעמי שמר?
"היא עשתה מזה סקנדל. בהתחלה היא הזדעזעה לגלות ש'הכל פתוח' נלקח לכיוון יווני, כשבביצוע שותף זמר כמו עופר לוי, שאז זוהה עם שירי הבכי המזרחיים. ואם לא די בכך, שלא בכוונה שינינו לה את המילים ובמקום 'הכנרת סוערת בטורקיז', הקלטנו 'הכנרת זוהרת בטורקיז'. על זה היא רצתה לתבוע אותנו בבית משפט. אבל הסוכן שלה אמר שמסתמן שלאגר גדול וחבל לקלקל. נעמי לא רק שנשמעה לו, אלא שבספר שיריה הקדישה את 'הכל פתוח' ללאה ולעופר".
אגב עופר לוי. שיתפת פעולה גם עם הזמר הים התיכוני?
"איזו שאלה. עשיתי עם אבי פרץ אלבום שלם של שירי יאיר רוזנבלום, כשכאן יזמתי דואט של אבי עם ירדנה ב'שיר של יום חולין', שאילנית שרה במקור. יצא לנו אלבום נהדר, אבל ההצלחה הגדולה של אבי לא נמשכה לאורך זמן, כפי שקרה גם לאורי פיינמן".
"המוסכניק"
"לא, המכונאי במוסך שלי בראשון לציון התקשר אלי יום אחד כשחיפש שירים לתקליט. זה שאורי היה אז אלמוני לא הפריע לי. לפעמים יותר מאתגר לעבוד עם כאלה. אורי נהיה כוכב, הוציא שבעה אלבומים, אבל איכשהו ההצלחה לא נמשכה המון זמן. קורה".
בתום השיחה המרתקת עם מזור, שגם פעל ברדיו ובטלוויזיה ("בטברנה"), אני שואל אותו איך הוא, מי ש"הנדס" להיטים כה רבים, כשהלחין שירים בעצמו, אף לא אחד מהם הפך ללהיט־על. "ניסיתי והפסקתי", מגיב מזור. "לכל דבר הזמן שלו".