"במבט לאחור, למרות קשיים שהיו, תקופת השירות הצבאי שלי בלהקת פיקוד הצפון הייתה מהיפות בחיי ויצאתי ממנה עם סיפוק אדיר, כשידעתי שתרמתי משהו בשירות הזה", אומרת עדנה לב, ששבה לשעה קלה לימי עלומיה בלהקה הצבאית ב"אלף שיר לצפון", מופע הצדעה ללהקת פיקוד הצפון לדורותיה, שייערך הערב בפסטיבל עין גב.
לב, שתבצע בפסטיבל את שני להיטיה הגדולים מהלהקה, “אם תשוב" ו"רגע לפני", היא מהמעטים שהגיעו ללהקות הצבאיות עם הילה של כוכבות, ובניגוד לעמיתיה שם לא נדרשה לעבור מבחני כניסה. לפיקוד הצפון היא הגיעה מלווה בשני שוטרים צבאיים על אופנועים, לאחר שבדרך מהטירונות עברה עברת משמעת של אי חבישת כומתה. “אני לא תמיד מרדנית וסרבנית כזאת, אם כי אחת לכמה שנים זה מתפרץ אצלי", היא מעידה על עצמה. “בלהקה חטפתי כמה תלונות, כולל ריתוק לשישי־שבת ממפקד הלהקה דוד ברגר, שנודע כדודו דותן. בעיקר הוטלו עלי קנסות בגלל איחורים, אם כי היום אני מאוד דייקנית. כשהייתי בריתוק, למדתי לשחק שש־בש".
לב כיכבה בתוכנית “קצת מזה וקצת מזה" עם הלהיט “אם תשוב", שכתבו לה יורם טהרלב ואפי נצר, ובתוכנית “מהצפון באהבה" (שבה בלט יגאל בשן) עם הלהיט “רגע לפני", מאת אהוד מנור ונורית הירש. המנהל המוזיקלי שם היה אילן מוכיח והבמאי יוסי צמח, יוצא להקת התרנגולים, ש"ממנו למדתי לא לשיר בעיניים עצומות, כפי שהייתי רגילה".
כנראה שלב לא למדה מצמח מספיק והמשיכה לעצום עיניים בהופעות. לא אשכח את מה שסיפרה לי בראיון בראשית 73' כיצד בהופעה בבית שאן, כאשר שרה בשיא הלהט, כרגיל בעיניים לא פקוחות, חשה לפתע שפתיים לא מוכרות נצמדות לשפתיה. כשפקחה את עיניה, נדהמה לראות מולה מעריץ שהתפרץ לבמה. “זה עוד כלום", היא מוסיפה. “מהופעה אחת חילצו אותי בניידת משטרה מהסתערות של מעריצים".
“למעשה, ייעדו אותי לקריירה אחרת", מבהירה לב, שבחודש הבא תחגוג את יום הולדתה ה־66. “מגיל 7 למדתי נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון בחיפה, עיר הולדתי", היא משחזרת. “ככל שניגנתי את באך ואת שופן, נקשרתי למוזיקה אחרת דרך אחי, רני, שהיה סולן להקת ההדים. במקביל הופעתי בתיאטרון ילדים בעיר".
“לספור את הבעלים"
לב נולדה וגדלה בחיפה, נצר למייסדי “השומר" ובת לאם מכפר יחזקאל. מי שגילה אותה היה אפי נצר. יום אחד שמע מהרדיו תוך כדי נסיעה במכוניתו זמרת ששרה בקול אלט עמוק ולא שיער שזו נערה בת 15 וחצי בלבד. בעקבות הופעתה בתוכנית “חץ מקשת" בגלי צה"ל הוא חיפש אחריה ומצא את עדנה לב. “כומתה אדומה", שיר אהבה לצנחנים, שכתב לה נצר עם יורם טהרלב, הפך אותה עד מהרה לנערה כוכבת, שהתרוצצה בהופעות לצד לימודיה בתיכון. בין השאר השתתפה בסיבוב הופעות עם אריס סאן.
בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים שר לצדה זמר חימום בלתי נשכח. משה סלע היה שמו, ידיד של אחיה. “הוא היה בחור חיפאי עם קול אדיר ונראה יפה מדי לטעמי", היא נזכרת. “כשפגשתי אותו כעבור שנים אחדות בפריז, הוא, מייק בראנט, כבר היה בשיא תהילתו ואי אפשר היה להאמין שבתוך שלוש שנים כבר לא יהיה איתנו".
מהצבא הגיעה לב למחזמר “שירי החומש", שם כיכב מולה, לצד שושנה דמארי ואריה אליאס, עלם חמודות. “אני גיליתי את שלמה ארצי", היא טוענת לגביו. “לפני שעליתי לשיר בהופעה בצפת הופיעו חבר'ה מלהקת חיל הים. ‘זה יהיה סופרסטאר!', אמרתי לאמרגן שלי איתן גפני, שמיהר להחתים אותו. שלמה היה כריזמטי בצורה פראית וסקסי משהו".
באותה תקופה הייתה לב בשיאה ונחשבה מלכת פסטיבלי הזמר למיניהם, כולל “ידיד נפש" בפסטיבל החסידי, “שתי אחיות" בפסטיבל המזרחי ו"קרן שמש קרן זוהר" בפסטיבל הזמר והפזמון, שמשה וילנסקי הגדול הלחין לה. בפסטיבל הזמר שציין חצי יובל למדינה, זכתה לב עם “את ואני נולדנו בתש"ח", שהלחין לה חברה מהלהקה הצבאית, יגאל בשן, למילותיו של מוטי גלעדי.
לב דהרה מהישג להישג עד שהמטוטלת שינתה אצלה כיוון והיא עברה להיסחף מהחמצה להחמצה. זה החל ב־72', כשמארוני, המפיק של הזמר הצרפתי אדאמו, נכח כאן בפסטיבל הזמר והפזמון ולדבריה אמר: ‘יש משם בחורה אחת שאני רוצה!'. מארוני החתים אותה על חוזה שהביא אותה לפריז. שם הכל התפוצץ לה, ולא בפעם האחרונה בקריירה ההפכפכה שלה. “כשהייתי צריכה לבחור בין אהבה לקריירה, תמיד ניצחה אצלי האהבה", היא מסבירה.
“כרגיל, הייתי אז ב'סיפור'", מספרת לב. ל"סיפור" קראו יהודה ברקן, מי שקדם לה בלהקה הצפונית ו"איכשהו בגללו לא נשארתי בצרפת". “יהודה היה בתקופה ההיא בשיאו", היא מעידה. “באותו ערב הוענק לנו פרס ‘כינור דוד' - לו כשחקן השנה, לי כזמרת השנה. אז כבר היינו בנפרד לאחר רומן של שלוש שנים. בעוד שהגעתי לבדי לטקס, הוא הגיע עם חברה אחרת. כששרתי את ‘ידיד נפש' הבחנתי בה באמצע השיר, פרצתי בבכי ולא יכולתי להמשיך לשיר".
לבכי שלך הומצא תירוץ אחר. “בעיתון נכתב שבכיתי מהתרגשות, מה שהיה לא נכון. אגב, מכל בני הזוג שהיו לי, יהודה - ואיתו אשתו, אילנה - נשאר חבר קרוב שלי".
לדבריה, סדרת ההחמצות שלה נמשכה גם בקולנוע. “ג'ורג' עובדיה רצה אותי לתפקיד הראשי ב'נורית'", היא טוענת. “כשקראתי את התסריט, אמרתי שאין מצב שאשחק בסרט הזה. וכשהגיעה תוך זמן קצר ההצעה לתפקיד הראשי ב'מתנה משמיים', הסרט של גד בן ארצי, לקחתי אותה. כולנו יודעים כמה צופים היו לכל אחד משני הסרטים".
ואז הייתה עוד החמצה. הפעם ציפה לה חוזה הקלטות בגרמניה, והיא אפילו הקליטה שם שיר ש"הייתה לו הצלחה עצומה במצעד הפזמונים עם ביקורות נהדרות". זה נראה היה מבטיח. “הגרמנים אהבו את הקול הנמוך שלי ואת ההופעה האתנית שלי", היא נזכרת. אבל קופידון נעץ בה שוב את חצו, הפעם מכיוונו של איש חיי הלילה רפי שאולי. לאחר שש נסיעות לגרמניה, שברה חוזה וסגרה את הערוץ המבטיח. “לא בא אצלי בחשבון להישאר שם", היא אומרת.
לב מספרת שתקופת מלחמת יום הכיפורים הייתה אחת הקשות מבחינתה. שישה חודשי מילואים מאז היום השני למלחמה. שש־שבע הופעות ביום, לעתים יותר. חלקן בפני חיילים פצועים קשה מכוויות. “הייתי חוזרת גמורה מההופעות האלה. באחת גרמתי לחייל בהלם קרב לשוב לדבר", היא מעידה. “מה שהכי הרס אותי זה שכשקפצתי לתל אביב, ראיתי שהמשיכו לרקוד ולבלות שם כאילו שלא הייתה מלחמה".
המלחמה תמה. כשלאחיה רני נולדה בת, היא קפצה אליו לארצות הברית ושם התאהבה בבעלה הראשון, ז'אן־ז'אק דה לה פונטיין. “עכשיו תתחיל למנות את הבעלים שלי", היא אומרת בנימה של חצי מחאה. “הוא היה מסעדן ואיש החברה הגבוהה בניו יורק ויפה יותר מאלן דלון. בסוף התגלה כנוכל וכאלים. לקח לי שנה וחצי להשיג ממנו גט".
אחריו התנסתה בחיי זוהר, ללא נישואים, לצדו של כוכב הטלוויזיה המנוח, המנחה והבדרן דיוויד ברנר, “כשבתקופה שלי איתו הופעתי במקומות היוקרתיים ביותר בארצות הברית, דבר שלא כל כך יודעים עליו בארץ", היא מספרת. עודה אומרת זאת ולב מציגה צילומים שלה עם כוכבים דוגמת טום ג'ונס, שירלי מקליין וסילבסטר סטאלון. ולא רק זאת. “הופעתי עם בוב הופ וזה באמת היה וואו", היא מוסיפה. “ביקורות טובות כמו שקיבלתי שם אף פעם לא קיבלתי בישראל".
בעלה השני הצטרף לרשימה בנסיבות לא שגרתיות. את הישראלי לשעבר יורם שיינמן פגשה בארצות הברית במעלית. מנישואיה לו נולדה נטע־לי, בתה היחידה והעוגן בחייה, הנמצאת כעת בחופשת מולדת ממקום שהותה, בניו יורק. בשמונה שנות נישואיהם הרחק מאמא מולדת דבק בלב הכינוי “היורדת". אז גם הורידה הילוך בקריירה והייתה מעורבת בענף התכשיטנות, “כמי שתכשיטים היו תמיד המחלה שלה".
“קרן האור בחיי"
למרות כל העושר שטעמה מעבר לים, הגעגועים ארצה גרמו ללב ב־87' להיענות להצעה להופיע בפסטיגל, שם שרה את “הדגל שלי", שממנו המשיכה להפקת תקליט, שלא זכה להצלחה. לטענתה, בהופעותיה כאן “אתניקס בראשית דרכה הייתה להקת הליווי שלי".
בינתיים קופידון לא הרפה ממנה. בבכורת אחד מסרטי “אבא גנוב" של יהודה ברקן, ידידה, פגשה את טייקון הקולנוע יורם גלובוס. הם עברו ללוס אנג'לס, נישאו, לא הסתדרו, התגרשו לאחר חודשים ונשארו ידידים. בכך תמו שלושת פרקי נישואיה, אם כי לדבריה דווקא עם ברנר, שלו לא נישאה רשמית, “הייתי הכי נשואה בעולם".
לב חזרה סופית לישראל, הוציאה את “יותר מקרוב", “האלבום שלי שאני הכי אוהבת", אבל הפעם ההצלחה הייתה ממנה והלאה, והופעותיה הלכו והתמעטו. כוכבת הזמר הממשיכה להופיע פה ושם, הפכה לשדרנית רדיו, כשפעם בשבוע, בבוקר השבת, יש לה מאז שנת 2000 שעת שידור ב"רדיו ללא הפסקה".
הרחק מתהילת העבר החלו חייה להיראות כספינה המיטלטלת בים סוער. “2005 הייתה שנה קשה", לב מודה. “נטע־לי גדלה ועזבה את הבית, נפרדתי מחבר וגם התנסיתי בפשיטת רגל. מכל מה שעברתי חטפתי התמוטטות עצבים. לעולם לא אשכח את הרגע שבו מנהל הבנק לקח ממני את כרטיס האשראי".
בעיתונים דווח אז על התקרית וצוין כי לב התפרעה בסניף הבנק התל אביבי ועוכבה לחקירה. “השתוללתי, קראו למשטרה והשוטרים אזקו אותי וגררו אותי באכזריות לניידת", היא מספרת כעת. “יצאתי מהעניין עם סימנים כחולים ועם טראומה. אחרי כל זה העברתי לילה מלא צחוקים באבו כביר, שם עצרו אותי עם העובדות במקצוע העתיק בעולם. לא להאמין מה שעברתי". בשנת 2009 בית המשפט השלום בתל אביב גזר על לב חצי שנת מאסר על תנאי בגין הטרדה, איומים ותקיפת שוטר.
לב כבר סיפרה בעבר על המשברים הנפשיים שחוותה באותן שנים וכן על מספר ניסיונות התאבדות שהיו לה. כאשר אני שואל אותה על זה כעת, היא אומרת: “מה אתה שואל? - אתה יודע! חתכתי (את הוורידים – יב"א)".
לב, שבעבר עגנה בבתי פאר והתארחה במלונות חמישה כוכבים, מתגוררת בשנים האחרונות בדירה שכורה במרכז גבעתיים. ציורים עם הקדשות מציירים מפורסמים מזכירים את תהילת העבר. היא ממשיכה להופיע “בקטנה" כעדותה, ו"ככל שאני אוהבת את ההופעות, אם הייתי יכולה להסתדר כלכלית בלעדיהן, הייתי מוותרת עליהן".
את מסוגלת לראות את עצמך בלי המוזיקה?
“אף פעם. זה תמיד חלק בלתי נפרד ממי שאני, משהו שנולדים איתו. כבר כשהייתי בכיתה ב' ידעתי בוודאות שאהיה זמרת, וזה מה שנהייתי. כיום אני עדיין מקווה לצאת עם שירים חדשים".
על מה את מתחרטת?
“מה יעזור לי אם אתחרט? תמיד אהיה איך שאני. גם היום לו היו מציעים לי חוזה מחמיא, הייתי מוותרת עליו אם זה היה אמור לבוא על חשבון האהבה. אז חרטה - לא. אבל רגש אשם כלפי הבת שלי – כן".
מדוע?
“כי היא עברה איתי את כל הטלטלות ובתקופת ההשתוללות היא ראתה אותי במצבים לא טובים. אני לא מבינה איך מכל הבלגנים שעברתי יצאה לי הילדה הכי מקסימה והכי נורמלית בעולם, שהיא קרן האור בחיי".