כתם סגול עמוק: מה הסיבה שדיפ פרפל לא הגיעה למעמד של אגדה?

בחודש שעבר עלה על הבמה בברוקלין בארקליס סנטר שבניו יורק לארס אולריך, המתופף המהולל של להקת מטאליקה. הוא ניגש למיקרופון, חמוש בז'קט בצבע סגול כהה, כמחווה לאירוע החגיגי שהוא אמור היה להנחות. הבחור השווייצרי, שניחן ביכולת ורבלית מפותחת, זכה בכבוד להכניס את להקת דיפ פרפל להיכל התהילה של הרוק'נרול העולמי.

"כל להקת רוק כבד ב־40 השנים האחרונות, כולל מטאליקה, שורשיה הולכים עד בלאק סאבת', לד זפלין ודיפ פרפל, וככל שזה נוגע לי, שלושתן אמורות להיחשב שוות בתרומתן", אמר אולריך על הבמה. "אני משוכנע שאני מדבר בשמם של מיליוני מוזיקאים ומעריצים ומרגיש קצת נבוך מהעובדה שהלהקה הזאת נכנסה כל כך מאוחר להיכל התהילה".

דיפ פרפל, שחוזרת להופיע החודש בישראל, הייתה אמורה בקלות להיות באולימפוס של ענקי הדור, בטח לפני מטאליקה, שהוקמה עשר שנים אחרי ונכנסה להיכל עוד ב–2009. את השירים "סמוק און דה ווטר", "צ'יילד אין טיים", "הייוויי סטאר" ו"ברן", אין ילד שלא הכיר, אבל אולריך, בנאומו החגיגי, הזכיר גם את הלכלוך שכנראה פגם בתהילת העולם.

עשרה חברים עברו בדיפ פרפל רק בשבע השנים הראשונות, 14 מאז שהוקמה בסוף שנות ה־60. הרבה לכלוך נאסף בדפי ההיסטוריה, כעסים, ויכוחים, אבל בדרך כלל שתי דמויות עמדו במרכז העלילה - הסולן איאן גילן והגיטריסט המייסד, ריצ'י בלקמור.

אם עמוד השדרה הנ"ל היה מחזיק מעמד, גילן לא היה עולה על הבמה של האנגר 11. לפני כמה שנים נאלץ לרדת בסדרת קללות אחרי שנעץ טורדני נכנס לכף רגלו היחפה. ספק אם הכוכב האגדי בכלל היה נוחת בישראל. הוא היה אמור למלא אצטדיונים כמו הרולינג סטונס או בלאק סאבת', שממש עכשיו עורכת מסע פרידה לפני פרישה.

אבל הצמד המדובר, גילן את בלקמור, חי כמו זוג שהתגרש ממש רע. בלקמור אפילו לא הגיע לאירוע החגיגי בהיכל התהילה בגלל הדם רע שממשיך לזרום. בהודעה הרשמית, שהופיעה בעמוד הפייסבוק שלו, נמסר. "זה היה כבוד עבור ריצ'י לקבל את ההזמנה לטקס. הוא כבר עסק בהכנות לנסיעה, אבל אז התקבלה הודעה מנשיא היכל התהילה שמסר שברוס פיין, מנהל הלהקה, אמר 'לא!!!!!'. לכן ריצ'י לא יגיע. הוא מודה לכל המעריצים שהצביעו עבורו".

הזרקורים הופנו לאיאן גילן, הצ'ילבה הישנה, שמצדו אמר: "אין לי שום דבר נגד ריצ'י או נגד חברים אחרים בלהקה. היינו לא מזמן בקשר והכל בסדר. אין מרירות, או בעיות אישיות. אנחנו יותר מדי זקנים בשביל הדברים האלה".

גילן נשאל אם יש סיכוי שהוא והגיטריסט יופיעו שוב ביחד. הרי באותו ערב חגיגי, בהיכל התהילה, אחרי הנאומים והכבוד שחלקו להם הלהקה הייתה אמורה לבצע כמה מלהיטיה. הסולן התקשה להתחמק מהמוקש הטרי שהונח בפניו. הוא סירב בנימוס בתירוץ קלוש: "זה יהיה חוסר כבוד ללהקה שחיה ומנגנת כעת".

גם ממארגני האירוע הגיעה הכחשה לגבי הדרתו של מר בלקמור מהטקס החגיגי. ג'ואל פרסמן, מנכ"ל היכל התהילה, הודה שחברי הלהקה לא רצו להופיע עם בלקמור, אבל הם מנוסים כבר בקפריזות ובעיות אגו. היו בעבר מקרים דומים שהמפיקים הצליחו לנטרל לפחות ללילה אחד. "אני לא יודע אם זה ישפיע על החלטתו של מר בלקמור", אמר המנכ"ל והוסיף. "בשום פנים הוא לא מורחק מהטקס. הוא מוזמן להגיע וליהנות. אני פשוט לא יכול להכריח אנשים לנגן ביחד".

תלמדו קצת מזפלין

שלא תבינו לא נכון, סטיב מורס, הגיטריסט הנוכחי, הוא בעל מקצוע אדיר. אפילו בלקמור, באחד הראיונות שנתן, הודה שמחליפו עושה עבודה נפלאה, אבל ריצ'י תמיד היה אחר, חריג. באיזשהו אופן מדובר בגאון מטורף. ראיתי אותו בפעם הראשונה על הבמה בסתיו 1982, כשהופיע עם להקת ריינבואו, ההרכב שהקים אחרי שעזב את דיפ פרפל.

זה היה באוהל קרקס ענק בפורט דה פנטין, שבצפון פריז. בלקמור עמד בצדה הימני של הבמה, כמעט לא חייך. הגיטריסט האגדי ניגן במשך שעתיים בפרצוף של אמן מיוסר כשבסיום הוא שבר את הגיטרה באגרסיביות וזרק את השאריות על הרמקול, שנשרף והתפוצץ בקול מחריש אוזניים. הייתי אז נער בן 16 שהמקסימום מבחינתו היה יהודה פוליקר ולהקת בנזין על הבמה המרכזית של עיר הנוער. בלקמור השאיר רושם אדיר. זה היה כמו הכנרים, הסוליסטים, שמספיקה פעם אחת כדי לדעת שיש להם את זה ושהם לא רואים אף אחד ממטר.

בלקמור סומן מגיל צעיר. באיזשהו שלב, לפני הפריצה, הוא וג'ימי פייג' מלד זפלין ניגנו ביחד עם ניל כריסטיאן, זמר בריטי, שזכה להצלחה בשנות ה־60. שני הגיטריסטים, שיותר מאוחר ישפיעו על דורות שלמים של מוזיקאים, הלכו לכיוונים שונים. זפלין ברחה לכיוון הרוק הכבד, ואילו דיפ פרפל חשבה על הממד הפסיכדלי, שהיה פופולרי באותה תקופה. אחרי שלושה אלבומים עם הסולן רוד אוונס נפל האסימון אצל הגיטריסט וחבריו.

"חשבנו להחליף זמר מיד אחרי ששמענו את רוברט פלנט מלד זפלין", הודה בלקמור. "אמרנו אז 'ישו הקדוש'. פלנט היה כל כך דינמי. חיפשנו סולנים כמוהו, כי לד זפלין הפתיעה עם שירים מדהימים כמו 'הול לוטה לאב'. הבנתי שאנחנו לא בסגנון הנכון. תודה להם על ההשראה שנתנו". גילן היה הסולן הנבחר, והוא הביא לדיפ פרפל עוצמה מטורפת. כבר באלבום הראשון עם הלהקה, "אין רוק", הוא הגיע לשיאים. המגזין הבריטי "קראנג" בחר לפי מספר שנים את התקליט למקום ה–15 בין אלבומי הרוק הכבד הטובים בכל הזמנים.

השיר "צ'יילד אין טיים", שנוצר כמחאה על מלחמת וייטנאם, נחשב לאחד הגדולים של הלהקה, אבל אל תצפו שהיא תבצע אותו בהופעה הקרובה. בגיל 70, גילן, מי שהיה אחד הזמרים הדומיננטיים בעולם הרוק, כבר לא יכול להגיע לאותם גבהים. "כשנפגשנו אני ואיאן היינו ממש מתואמים", סיפר בלקמור לא מזמן. "הקול שלו ב'צ'יילד אין טיים' נשמע מדהים, וההופעה שלו על הבמה הייתה מעולה".

מה אתה רוצה?

אבל מהר מאוד אפשר היה להבין שיש בעיה רצינית במרקם המחוספס. יותר מדי אגו מנופח, במיוחד של השניים. בלקמור היה משוכנע שהוא היה ועודנו מרכז ההופעה. כל סולו על הגיטרה היה מוקפד, בומבסטי ובעיקר ארוך. "אהבתי סולואים ארוכים של גיטרה", גילן התבדח פעם על חשבון הגיטריסט. "זה נתן לי זמן ללכת לפאב הסמוך. הייתי אומר לאחד מעובדי הבמה 'כשאתה מרגיש שריצ'י עומד לסיים, תבוא ותקרא לי'. ככה זה עבד כל ערב, ואני רציני".

כבר ב–1973 החליט גילן לעזוב את דיפ פרפל. כמעט כל יום התנהלו ויכוחים על קרדיטים ומי ינגן סולו ומתי. בלקמור הודה שהם מגיעים משני עולמות שונים ולכן אין באפשרותם לעבוד ביחד. דיפ פרפל אומנם המשיכה עם דיוויד קוברדייל כזמר וגם הוציאה כמה להיטים, אבל התפרקה יותר מאוחר לשני הרכבים - וייטסנייק וריינבואו, כשאת גילן בכלל ראיתי בשנות ה־80 על הבמה עם בלאק סאבת'.

יכול להיות שלהקות אחרות היו נשארות במגרש הגרוטאות, אבל הטעם הישן ההוא והפוטנציאל הכלכלי גרם ללהקה להתאחד ב–1984. אותו הרכב קלאסי עם גילן, בלקמור, איאן פייס על התופים, רוג'ר גלובר על הבס וג'ון לורד בקלידים. "פרפקט סטריינג'רס", האלבום שהוציאה אחרי האיחוד, הפך מיד להצלחה גדולה, זכה בפלטינה בארצות הברית, שם סיבוב ההופעות הגיע למקום השני בהכנסות ממכירת כרטיסים (ברוס ספרינגסטין היה במקום הראשון). אבל בלקמור וגילן לא היו מסוגלים להתאפק וחזרו לריבים הישנים והצורמים. בלקמור לא הסכים להקליט שיר שאותו הלהקה תכננה. גילן זרק מילים מיותרות, עד שהגיטריסט החליט לקיים חזרה ללא הסולן, וגלובר, הבסיסט, נשלח להודיע לגילן שמבחינתם הוא הלך רחוק מדי והוא מפוטר.

בלקמור לא השאיר את הלהקה ללא קול, הוא גייס לעמדת הזמר את ג'ון לין טרנר, מי שעבד איתו בזמנו בריינבואו. בחור חביב ואנרגטי, אבל להשוות את הקול שלו לקולו של גילן זה כמו להשוות בין F־16 למטוס ריסוס. דיפ פרפל, עם בלקמור ולין טרנר, הגיעה לשתי הופעות בארץ בסוף ספטמבר 1991. הראשונה בפארק הירקון והשנייה באמפי צמח. לין טרנר נשמע בפארק הירקון רע, הכי רחוק מהמקור, ואילו בצמח בלקמור בכלל לא עלה להדרן. היה מי שסיפר שהוא נבהל מהסטיקלייטים שהחזיק הקהל המשולהב. כבר אז חדי העין היו יכולים להבחין שהגיטריסט המחונן, המוזיקאי המעולה, מאבד את הקשר עם כדור הארץ.

בהנהלת הלהקה הבינו שעם ההרכב ההוא אפשר לפרק את הבסטה. הקסם הישן הלך ונעלם, לכן הוחלט שמחזירים את גילן לעמדת הסולן ובכל מחיר. רק שגם האיחוד המחודש לא שרד את ההרצה, הפעם היה תורו של בלקמור לעזוב ולתמיד. "לא יכולתי לעבוד עם גילן", הודה הגיטריסט. "לא הרגשתי שהוא לוקח את הנושא ברצינות. הוא היה שוכח מילים כל ערב, והורס את הקול. אמרתי 'אני נותן לכם שישה שבועות'. הם אמרו 'אז נצטרך להתפרק'. עניתי 'לא, אני אמשיך עד שתמצאו מחליף'".

הגרסה של גילן הייתה לגמרי אחרת. "חברת התקליטים הודיעה שהיא תבטל את החוזה אם לא אחזור ללהקה. ריצ'י סירב. האחרים הודו שעשו טעות כשלקחו סולן אחר, אבל ריצ'י המשיך לסרב והתעקש לקבל רבע מיליון דולר, היישר לחשבון הבנק, כדי לעבוד איתי. היתר לא ידעו על זה. חברת התקליטים שילמה לו בתנאי שיקליט לפחות אלבום נוסף ויעשה איתנו סיבוב הופעות. הוא כמובן לא עמד בהתחייבות. הקלטנו אלבום ועברנו רק חצי סיבוב כשהוא הודיע שהוא נוטש. בחדר ההלבשה, בהלסינקי, אנשים ממש בכו. הייתה הרגשה כאילו מישהו מת. אף אחד לא היה יכול לראות את העתיד בלי הגיטריסט, עד שברוס פיין, המנהל שלנו, סיפר את סיפור הכסף, הסכום שריצ'י דרש, וכולם נדהמו. ברוס התעשת ואמר 'אנחנו צריכים להמשיך להופעות ביפן, בואו ניתן עוד הזדמנות וניקח את ג'ו סטריאני כמחליף'. חזרנו למלון וריצ'י הסתובב שם כולו מחויך, משוכנע שהוא חיסל את דיפ פרפל. חייכנו אליו בחזרה 'עוד לא, עוד לא'. ואתה יודע מה קרה מאז? אין בעיות, הכל נפלא".

באותו ראיון גילן המשיך וסיפר על המוזרויות של בלקמור באותם ימים. לדברי הסולן, הגיטריסט ביקש שהלהקה לא תשתמש יותר בתמונתו, אז הורידו אותה גם מהמזכרות הרשמיות. "ריצ'י התחיל לתבוע את המנהל שלנו", גילן סיפר. "עוד לפני המשפט השופט אמר לו 'זה טיפשי, אתה ביקשת שלא ישתמשו בתמונותיך, אז מחקו אותך, מה אתה רוצה?'".

בלקמור ענה לגילן, הפעם באמצעות עורך דינו. "שום דבר לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת. ריצ'י תבע את מנהלו לשעבר כדי לזכות בכניסה לספרי החשבונות ועבור כסף שמגיע לו. כשהתברר שחולצות של הלהקה נמכרות בהופעות, ריצ'י ביקש לקבל תמלוגים בדיוק כמו יתר החברים. תמונתו הוסרה כנראה כדי להימנע מלשלם לו, מעשה מאוד מעליב".

איפה הייתם ב־71'?

דיפ פרפל המשיכה לחיות גם בלי בלקמור ברקע. היא שכרה את שירותיו של סטיב מורס ב–1994 ומאז הוא מלווה את שירתו של גילן במסירות ונאמנות. בלקמור הלך ונעלם מעולם הרוק. מי שחינך דורות של גיטריסטים ושבר עשרות גיטרות, שינה כיוון. הוא התחתן עם קנדיס נייט, דוגמנית לשעבר, שהעריצה אותו עוד מימיו בלהקת ריינבואו.

הזוג הקים מיזם מוזיקלי שנקרא "בלקמור'ס נייט" שמנגן מוזיקה עממית מסורתית, הכי, אבל הכי רחוק מרוק כבד. משהו שנשמע כמו הזיה. בלקמור, בעל גיטרת פנדר סטרטוקסטר עם חתימה אישית, מנגן בהרכב המוזר גם על מנדולינה והארדי גארדי, שהוא כלי מיתר עתיק יומין. הבחור התחרפן, ניתק קשר גם מיתר חבריו בדיפ פרפל. "אני פה כבר 40 שנה, הוא יודע מי אני", אמר לאחרונה המתופף, איאן פייס. "אין לי מספר הטלפון שלו, אין לי קשר איתו. חברים, בדרך כלל, הם אלה ששומרים על קשר".

רק שפתאום, לפני כמה חודשים, הופיעה ידיעה מרעישה באתרים הנחשבים. בלקמור הודיע שהוא חוזר לעולם הרוק ומחיה את להקת ריינבואו לפחות לשלוש הופעות, שייערכו בחודש הבא. בלקמור כמובן לא לקח אף נגן מוכר, אלא חבורה של אלמונים ואמר שחוץ מלהיטיה של ריינבואו הוא גם יבצע שירים של דיפ פרפל. "מהתקופה של גילן", שלח עקיצה עקיפה.

בלקמור חזר לעניינים ובגדול. "לנוסטלגיה היה משקל בהחלטה שלי", הסביר. "חלק בטח ירצו לראות אם עדיין יש לי את זה, ולאחרים תהיה הזדמנות לראות אותי שוב על במה גדולה. לפני כמה שנים חשבתי כמה כיף יהיה לנגן את השירים הישנים והטובים ואז פגשתי את רוני, הזמר, שיש לו עתיד מזהיר בתחום. הוא מושלם לתפקיד ויכול להסתדר גם עם שיריו של גילן. לכן אם ניהנה והקהל ייתן פידבק חיובי, אני לא שולל אפשרות שנמשיך".

דיפ פרפל תופיע בראשון לציון ב–22 במאי. גילן יעמוד בקדמת הבמה, סטיב מורס ילווה בגיטרה, איאן פייס יהיה כהרגלו על התופים, ורוג'ר גלובר, הלא נגמר, בגיטרת הבס. דון איירי יחליף על הקלידים את ג'ון לורד הנפלא, שנפטר לפני ארבע שנים. "צ'יילד אין טיים" כנראה ייעדר מרשימת השירים בהופעה, אבל לא לדאוג, המעריצים יוכלו להתרפק על "הייוויי סטאר", "דה מיול", "לייזי" ובטח ש"סמוק און דה ווטר", הקלאסיקה של הקלאסיקות.

אבל תמיד כדאי לזכור שדיפ פרפל הייתה יכולה לנחות כאן במעמד לגמרי אחר. הבלגן שאפיין אותה מאז ההקמה והריבים המתוקשרים הורידו אותה בסערה מהמעמד שהיה שמור לה במרומי האולימפוס. רק אפשר לתאר מה היה קורה בישראל של 1971 אם איאן גילן היה עומד על הבמה ולימינו היה מלווה בגיטרת פנדר סטרטוקסטר מר ריצ'י בלקמור.

גילן שוב נשאל לאחרונה על יחסיו הטעונים עם הגיטריסט, והוא ענה למראיין שהוא מבקש לנקות שולחן. "בוא נסגור את העניין אחת ולתמיד. אני הייתי חרא גדול, כמו שריצ'י היה חרא גדול, רק שהוא משך את זה לזמן יותר ארוך. אם הוא היה נשאר בלהקה, הכל היה נגמר. אין ספק שזה היה נגמר. לכן ביום שהוא עזב, נבנינו מחדש".