"בעצם, הכל יכול היה להיות אחרת”, אמר הזמר קובי פרץ בראיון שערכתי עמו בעבר. “אחרי הצבא חשבתי לעזוב ולעבור לגור במיאמי או בניו יורק. אבל איך אמרה לי אמא שלי? לא סוגרים דלת או חלון לפני שפותחים בצד השני. ואם נשארתי, זה הגורל. אלוהים החליט בשבילי”.
שלשום חלה תפנית חדה בחייו של פרץ, לאחר שנידון לשנתיים מאסר בפועל בעקבות הרשעתו בהעלמת הכנסות בסך כ־5.8 מיליון שקל ובדיווחים כוזבים. “אנו משדרים עסקים כרגיל”, אומר כעת עו”ד חיים לוי, פרקליטו של פרץ. “קובי, שמאמין באמונה שלמה בחפותו, ממשיך להופיע, לאחר שבית המשפט נענה לבקשתנו לעכב את ביצוע גזר הדין עד הגשת הערעור”.
“יכולנו להיות במקום אחר”, מאמין עו”ד לוי. “עבדנו קשה כדי להשיג לקובי עסקת טיעון, שקרוב לוודאי הייתה מונעת את גזר הדין החמור. לבסוף, השגנו לקובי עסקת טיעון חלומית, שהייתה ממש מקלה וטובה לגביו. כמה שניסינו לשכנע אותו להיענות לה, בניגוד לדעתנו הוא סירב לקבל את העסקה
בטענה שאין לו קשר לעיסוקים שיוחסו לו. כיום, נראה שזאת הייתה טעות לדחות את עסקת הטיעון”.
פרץ, 40, פרץ לחיינו ב־1992 עם אלבומו הראשון “טעות של החיים”, בהיותו רק בן 17. כבר אז רצה להוכיח שהוא מסוגל להיות זמר בזכות עצמו, לאחר שגדל במשפחת מרובת ילדים ודלת אמצעים בשכונת כפר שלם בתל אביב.
“את המוזיקה קיבלתי מאבא שלי”, העיד בראיון לפני שנים אחדות. “עד היום יש כאן הרבה אנשים שלגביהם אני הבן של פטי ארמו (עמרם), שהיה זמר נערץ במרוקו. הורי החליטו לעלות לארץ בעקבות סבתא שלי, שהיה לה חלום להגיע לארץ ישראל, לירושלים. זאת הסבתא שהייתי הכי קשור אליה”.
אביך שילם מחיר על הנאמנות אליה.
“בהחלט. הורי עזבו את תנאי הרווחה שהיו להם במרוקו, בית גדול עם משרתים, והגיעו הנה למציאות אחרת. כאן הקריירה של אבא שלי נעצרה והוא עבד גם כחייט. היו בעיות פרנסה. כשאמא שלי רצתה לצאת לעבודה, הוא אמר שאם היא יוצאת, היא לא חוזרת. כלומר, כבודה של האישה בבית. פה ושם היו לו גיחות להופעות לחו”ל, אבל כסף לא יצא מזה. הוא בזבז אותו על הנאות החיים”.
כעבור שנים היה המשך מפתיע לסיפור הפתלתל עם אביו. כשיצא עם השיר “יא מאמא”, הוא תואר כדואט עם אביו. כשנשאל כיצד בוצע הדואט, כשאביו כבר לא היה בקו הבריאות, הודה פרץ: “לקחנו הקלטה של אבא מלפני 30 שנה וחיברנו עם הקלטה עכשווית שלי”.
פרץ זוכר את עצמו מילדות שר, מתופף ושורק. בהיותו בן 16 התלבש עליו, לדבריו, המפיק הראשון שלו. “חמש שנים הבנאדם, שבינתיים חזר בתשובה, סחט אותי. כשהוציא לי בגיל 17 את התקליט הראשון שלי ונתן לו את השם ההזוי ‘טעות של החיים’, לא היה לי מה לומר בעניין. הייתי כמו סוג של רובוט
ושרתי בסגנון הבכי הטורקי, איך שאמרו לי לשיר. הייתי צעיר מכדי להחליט בעצמי איך לשיר”.
אתה מתחרט על זה?
“על שום דבר שעשיתי בחיים אני לא מצטער ולא מתחרט, בטח לא במה שקשור במוזיקה. הקהל שאהב לשמוע אותי בשירי הבכי בסגנון טורקי מזמין אותי עד היום להופיע באירועים, למרות שאני בכיוון שונה לגמרי”.
בניגוד ללא מעטים מעמיתיו, הקפיד להתגייס לצבא, אם כי שם לא הילך בגדולות. “הייתי חייל ממ”מ”, הוא מגחך. “ראשי תיבות של מאה מטר מאמא, מרוב שאני קשור אליה. היה לי אחלה ג’וב בצבא - אחראי שקם. זה היה תפקיד במשמרות, שחוץ מלשיר אפשר לי לצאת לכל מיני עבודות אחרות כמו שיפוצים, מכירת סברס וחלוקת עיתונים. "כבר אז שרתי בכל חור אפשרי. כנראה כדי להגיע למעלה, צריך להרגיש את הלמטה. בעניין הזה יצחק תשובה הוא דוגמה מצוינת בשבילי”.
“אכלו את הכובע"
פרץ בנה לעצמו שם בהדרגה. הפריצה הגדולה שלו הייתה לפני 13 שנים, כשהוציא כבר את אלבומו השישי. “זה המהפך שקרה לי בחיים”, הוא מציין. “היינו אחרי הופעה בצפון. בדרך חזרה הציע יוחאי (יוחאי יעיש, שימש עד מדינה במשפט נגדו – יב”א), האמרגן שלי, שנקפוץ למועדון בתל אביב ובו חגגו חבריו, התימנים. ‘יוחאי, מה יש לי לחפש שם?’ שאלתי אותו ורציתי לנסוע הביתה”.
נסעת?
“לא. ‘אתה חייב לבוא איתי!’, אמר ולא יכולתי להתנגד לו. הגענו למקום שנראה כאילו שנמצא בצנעא. יוחאי ערך לי היכרות עם בחור צנום ששמו גילי (גלעד) מסמי, שישר אמר שיש לו שיר בול בשבילי. ‘בוא, נשמע’, נכנסתי לעניין. ירדנו לסובארו שלו, והוא שם את השיר בטייפ. רק שמעתי את ה’בלבלי אותו’, לקחתי את הקלטת, שמתי בכיס ואמרתי שזה שלי.
“עלינו חזרה למעלה, חיבקתי את יוחאי ואמרתי לו: ‘יש להיט!’ ישר העלו אותי לשיר בפעם הראשונה את השיר עם קלידן, הבנתי שאני מסודר. בהמשך המפיק המוזיקלי שלי, שי ראובני, אמר: ‘השיר הזה הולך להפוך את המדינה!’ הוא צדק. האלבום נמכר באופן היסטרי. אולי רבע מיליון עותקים. כל אלה שביקרו את השיר אכלו את הכובע”.
לאן לקח אותך הלהיט הזה?
“לאן לא. להודו. לתאילנד. לסין. ליפן. ללוס אנג’לס. לצרפת. אפילו מברזיל רוצים אותי”.
אבל לא הצלחת לשחזר את הצלחת “בלבלי אותו”, וגם לא מסמי.
“קשה מאוד לשחזר הצלחה כזאת גם כשיש את המחבר הכי מוכשר בעולם”.
הסבנו אז לשיחה ליד היכל הספורט ביד אליהו, נוקיה של אז. פרץ היה הראשון שמילא אותו ערב לאחר ערב. גם את קיסריה ואת בריכת הסולטן בירושלים. כמעט התפתה להצעה להופיע בבלומפילד, אבל ידע לעצור בזמן. “מזל שהתוכנית ‘כוכב נולד’ באה אחרי ההתחלה שלי”, הוא אומר. “זאת תוכנית סכנה. לוקחים אלמונים ומטיסים אותם אל הטופ. אני לא מאמין בהצלחות כאלה. גם מדונה לא התחילה ב’כוכב נולד’”.
הרבה לפני הזמרים הצעירים של היום, נהג פרץ להופיע רבות באירועים. דווקא באירוע, שאליו נקלע בלי להופיע בו, הכיר את רעייתו ענבל לבית פלדבאום. “ישר היא מצאה חן בעיני”, הוא נזכר. “ענבל הגיעה לשם עם חברה שלה. שלחתי אליה מישהו שיקרא לה. היא אמרה: ‘הרוצה את הרב, ייגש אליו’. ניגשתי, ומאז אנחנו יחד”.
השניים נישאו ב־2008, ולאחר כמה שנות נישואים נפרדו לכמה חודשים, אך לבסוף שבו זה לזרועות זה. יש להם שני ילדים.
הקריירה של פרץ ידעה כמה סנסציות לאורך הדרך. בין היתר, הייתה ב־2009 פרשת “השלוחים”/"שלופים”, שבמסגרתה הוגשה נגדו תביעה לאחר שנטען כי כינה את קהל הרוקדים בבר מצווה בעפולה “שלוחים”, כינוי גנאי על רקע עדתי. פרץ מצדו טען כי כינה אותם “שלופים” ותבע בחזרה בגין פגיעה בשמו הטוב. הפרשה הסתיימה בביטול הדדי של התביעות.
כמו כן, היה גם הריב המתוקשר עם חנה לסלאו בתוכנית “רוקדים עם כוכבים” ב־2011. לאחר הדחתו מהתוכנית, טען פרץ נגד השופטת לסלאו כי התנהגה “כמו בהמה”, והיא בתגובה יצאה מהאולפן במהלך הופעתו בתוכנית כאורח.
“לא אל קאפונה"
אלא שלמרות הפרשות הללו, נדמה היה שפרץ מצליח להתגבר על המהמורות וההתבטאויות הבעייתיות. “מבחינתי השמיים הם הגבול, ואני כל הזמן בדרך לכבוש את האוורסט שלי”, הוא כבר אמר בעבר. אלא שאז הגיעה ההסתבכות עם מס הכנסה, ובמרץ כאמור הוא הורשע בהעלמת הכנסות של מיליוני שקלים.
אשר ראובני, מפיק צמרת בתחום המוזיקה הים תיכונית, אינו מופתע מפרשת קובי פרץ. “זה לא חדש”, הוא טוען. “עוד לפני 30 שנה הייתי בסיפור דומה עם זמר אחר. בהתחלה מס הכנסה דרשו מאיתנו סכומי עתק, ובסוף הגענו לאיזו פשרה והמשכנו הלאה.
“לקובי הוצעה עסקת טיעון שבמקום להיענות לה, הוא העדיף ללכת עם הראש בקיר”, מוסיף ראובני. “אם היה מתייעץ איתי, הייתי מציע לו בשתי ידיים ללכת על עסקת הטיעון, בידיעה שאם למס הכנסה יש קצה חוט, אין מצב בעולם שהם יוותרו. ההתנהגות שלו, עם כל ההתבטאויות שהשמיע בתקשורת, לא הייתה לטובתו. במצבים כאלה צריך לדעת לשתוק. זאת מילת המפתח”.
“קובי פרץ לא אל קאפונה”, מוסיף ראובני. “הוא לא רצח אף אחד, לא אנס, גם לא בגד במדינה. הוא העלים הכנסות. אומנם זה לא חוקי, מה גם שלפי הפרסומים ההעלמה הייתה בהיקף גדול. אין ספק שהיה יוצא מהעניין לו היה נענה לעסקת הטיעון”.
“לקובי נעשה עוול נורא”, משוכנעת חלי חדד, ממקורבי הזמר. “קיבלתי את ההודעה על גזר הדין שלו בתדהמה מוחלטת. לא היה לי כל ספק שבמקרה הגרוע יקבל עבודות שירות עם קנס בסכום ניכר. אבל שנתיים בכלא, על מה? זה מטורף! עונש כזה כבד לא הוטל גם על אנשים שיוחסו להם האשמות הרבה יותר כבדות. צריך לדעת שהאיש הזה כולו טוהר וסמל התום. אם הסתבך עם מס הכנסה, זה בגלל שלא הייתה לו יד בניהול הכספים שלו. תמיד עניין אותו רק לעלות ולשיר”.
“צריך להכיר את קובי כדי להבין מי האיש”, אומרת עוד חדד. “כמה שהוא נראה עם הבלונד ועם כל השואו מסביב, קובי הוא איש של מעשים טובים, שלא פעם ביטל הופעות כדי להיענות לקריאה להתנדב. אותו רוצים לכלוא לשנתיים? על מה?“.
“קובי אדם חזק”, מבטיח פרקליטו, חיים לוי. “הוא עוד יצא מהעניין, שבו סיבך אותו המפיק שלו לשעבר כדי לחלץ את עצמו מפרשה אחרת. אנחנו רוצים שהמערכת המשפטית תדע בסופו של דבר לעשות צדק”.
מדוע פרשיות כאלה מתגלגלות שוב ושוב לפתחם של הזמרים הים התיכוניים? אני שואל לבסוף את ראובני. “כי הם הזמרים המצליחים”, הוא משיב. “הרי מה שקורה איתם יוצר תמיד הדים. לו מס הכנסה היו תופסים איזה שרברב אלמוני, אף אחד לא היה יודע על זה. קובי פרץ משלם את מחיר ההצלחה שלו ובגדול. אבל אין מה לעשות. מי שחושש להיפגע מהריחות במטבח, שלא ייכנס אליו”.