"הפרויקט של רביבו" מתקוממים כשמדביקים להם תווית מזרחית

במאי 2011, לפני חמש שנים, היה רביב (רביבו) בן מנחם מפיק מוזיקלי עולה, אבל מאחורי הקלעים. אחיו, ניר בן מנחם, עבד במחלקת התברואה של עיריית רמת גן והשלים הכנסה בשיפוצים ובמשלוחי פרחים בערבי חגים. אלירן צור עבד אז בעבודות מזדמנות, בין השאר במפעל לתרופות ובמפעל לפסטות, כדי לקושש קצת כסף לסינגל בהפקה מוזיקלית של ר' בן מנחם.
 

“היינו אומרים לך שהשתגעת ונפלת על הראש", עונה ניר. 
 

“מי חלם? לכל היותר הייתי מוכן לקחת על עצמי משלוח פרחים לקיסריה".
 

השלושה - האחים רביב וניר בן מנחם ואלירן צור הם, כמובן, חברי “הפרויקט של רביבו", הפרויקט המוזיקלי של המדינה, שזה עתה הוציאו מהמכבש את האלבום “חי ומאושר". ההרכב מבצע גרסאות כיסוי של שירים מז'אנר המוזיקה המזרחית והים תיכונית שהתפרסמו בשנות ה־70 וה־80, ובין היתר שיתף פעולה עם זמרים כגון חיים משה, אבנר גדסי ויואב יצחק.

 

“זהו אלבום המשך, שבו אנחנו שומרים על אווירת הרטרו, שבעולם חזר לאופנה עוד לפנינו", מציין רביבו, “חוזרים למה שהיה פעם - בטקסטים, בלחנים, בעיבודים, אפילו בקולות של פעם. מה פתאום? אולי מתוך געגוע לפשטות שהייתה וגם לאיכות, כשאנחנו לא מתפשרים בשום דבר. הפעם גם שילבנו שירים מקוריים בין המחרוזות, שהן באווירה ים תיכונית".
 

“הוא בא משם השיר הראשון במחרוזת הפותחת, מילים של שלמה כישור ללחן עממי, שג'קי מקייטן המנוח שר בזמנו".
 

לא במקרה הקפיד רביבו לומר “באווירה ים תיכונית". הדבקת תווית מזרחית מקוממת את השלושה. “זה נכון שלאלבום יש טעם אוריינטלי ואתני, אבל זה לא מפריע לנו לשלב במחרוזות שירים כמו ‘ולנטינו' ו'אני עושה לי מנגינות', שמה להם ולמזרחיות", אומר ניר, “אלה הם שירי פסטיבלים שהבאנו בצבע שלנו. כלומר, כל מה שאנחנו עושים הוא בקו מסוים. לא נחליף סוס בעלייה כל עוד הוא סוחב. גם אם למשל אנחנו לוקחים אלינו את ‘שיר השיירה', שהלחן שלו הוא יווני עממי, אבל מבצעים אותו כשיר ישראלי לכל דבר".
 

רביבו: “בראש ובראשונה זה טיימינג, שנובע משילוב של נוסטלגיה מצד חלק גדול של הקהל שלנו ושל גילוי חדש מצד הקהל הצעיר, שלא גדל על השירים האלה. ולא רק הנוסטלגיה, אלא גם צירוף הקולות של ניר ואלירן, שהם הסולנים של הפרויקט. אני, המפיק המוזיקלי, מצטרף אליהם בשירה ובעיקר בקולות".
 

“לאלבום הראשון של הפרויקט הגעתי עם מחרוזות מוכנות, אבל תוך זמן לא רב החלה בחירת השירים להיעשות במשותף. ניר צעיר ממני בשנה וגדלנו על אותם שירים. אלירן אומנם צעיר מניר בעשור, אבל הוא נמשך כמונו לשירים הישנים".
 

ניר: “אכן, בשביל זה, כדי לשמח אנשים שמשלמים ממיטב כספם על מנת לשמוע אותנו, אנחנו עובדים קשה בהופעות, מעבר כמובן למה שאנחנו משקיעים בחזרות ובעבודה באולפן".
 

לא יהיה מוגזם לומר שהשמחה של האחים בהרכב מגיעה מהעצב. ב־1982, במלחמת שלום הגליל, כשהיו רביב וניר בני 8 ו־7, נפל אביהם, סרן צדוק בן מנחם, והוא בן 33 בלבד. “זה פער בור עמוק בחיים שלנו", מספר ניר, “אבא שלנו היה איש תחזוקה בקבע, אבל מאוד מוזיקלי בנשמה. הוא הוריש לנו את האהבה למוזיקה. ארבעתנו - יש לנו אח ואחות צעירים מאיתנו - שרים, מנגנים ושומעים מוזיקה. אבל אהבת המוזיקה עברה אלינו לא רק ממנו, אלא גם מאמא שלנו, ציונה, שכמורה ניהלה את מקהלת בית הספר שבו לימדה. אגב, בכלל לא גדלנו רק על מזרחית. שמעו אצלנו את הביטלס, הגבעטרון, אנריקו מסיאס וכאלה. אני מקווה שהפתיחות הזאת נשמעת אצלנו היום".
 

האחים בן מנחם לא ישכחו את היום שבו נחתה בשורת האיוב על סף ביתם בנתניה: “זה היה היום הכי שחור בחיים שלי", נזכר ניר, “זה תפס אותנו בבוקר, תוך כדי ההכנות להליכה לבית הספר. הכל קרה פתאום ולקח לנו זמן לעכל שאין לנו אבא".
 

“רק בגיל 18 עיכלתי את האובדן הנורא הזה, שביגר אותי מגיל מאוד צעיר", מוסיף רביבו, “כילד ישר הרגשתי שונה מהילדים סביבי. ‘מה הם מבינים מהחיים עם הצחוקים שלהם?', חשבתי והרגשתי כמו מבוגר אחראי. הייתי צריך לעזור לאמא לתפוס פיקוד על האחים הקטנים שלי. רק בשנים האחרונות אני מחזיר לעצמי את הילדות שאיכשהו נשללה ממני".
 

ניר: “כמה שאנחנו שמחים ומשתדלים לשמח, אנחנו חלק בלתי נפרד ממשפחת השכול ועם כל חייל שנופל לנו אנחנו מרגישים דקירה בלב. אם לא המוזיקה, אני לא יודע באיזה טיפולים הייתי היום, באיזה מוסד".
 

צור: “המוזיקה לוקחת את הנשמה ומשחררת ממנה דברים שאין להם מקום בתוך הגוף".
 

לדברי רביבו, הוא עבד שנים רבות עם ישי לוי. “אנחנו קרובי משפחה של ישי מצד האבא ושל חיים משה - מצד האמא", הוא מספר, “יש כאלה שמגלים את ישי רק בשנים האחרונות, אבל אני מזמן מעריך אותו, הזמר של ‘רקדי' ושל ‘רעיה', כאחד הזמרים הגדולים במדינה. הייתה בינינו כימיה מוזיקלית מטורפת. הפריצה שלי כיוצר התחילה מהשיר ‘ריקוד רומנטי' שהלחנתי לו, למילים של נסים מרי".

 

ניר מספר שהוא נוהה מילדות אחר המוזיקה. בנעוריו, כשלמד בכפר בתיה, כמו רביבו, זכה שם במקום הראשון בתחרות זמר. “כשזכיתי בתוכנית ‘המלך הבא' בטלוויזיה, לאחר שהופעתי במועדונים, חשבתי אז שזו תהיה הפריצה הגדולה שלי, מה שלא קרה. חברת התקליטים שהייתה אמורה להפיק אלבום למנצח בתוכנית לא עמדה בהתחייבות שלה. כאדם עם כבוד, כשרצו לפצות אותי עם פירורים, סירבתי".
 

“כשלא הלך עם המוזיקה, החלטתי להתרכז בטיפוח המשפחה שלי באמצעות עבודה מסודרת במחלקת התברואה של עיריית רמת גן, שבה אני מתמיד עד היום. לא העליתי על הדעת שרק קרוב לגיל 40 אמצא את עצמי על הסוס. גם אחי, רביב, לא חשב".
 

רביבו: “כל אחד מאיתנו היה בדרך שלו. ניר לא היה המועמד המקורי לשיר את המחרוזות שלי, אלא דווקא אלירן. היו שאמרו לי שיכולתי לגייס לכך מי מהזמרים המפורסמים שעבדתי איתם, אבל אני חשבתי אחרת. כשהתחלתי לעבוד על סינגל עם אלירן, הבחנתי שגון הקול שלו מתאים לביצוע שירים בטעם של פעם, בפרט שהוא מכיר המון שירים".
 

“אולי בגלל הפרש של רק שנה בינינו, גדלנו יחד כמו תאומים והילדים שלנו בגילים דומים, אבל לפרויקט הוא הצטרף כאילו במקרה. כשהמחרוזות היו מוכנות והייתי צריך את אלירן כדי להקליט סקיצה של השירים, הוא גר עדיין בחדרה ולא היה זמין לי. ניר היה בסביבה ולא היה לי צורך ללמד אותו משהו. הרי יש לנו אותה שפה מוזיקלית. כשרק פתח את הפה, פתאום גיליתי שהשירה שלו, שאותה הכרתי תמיד, היא בדיוק מה שחיפשתי. חברים ששמעו את ההקלטות לא האמינו שזה ניר, אחי".

“הרמתי טלפון לאלירן ואמרתי לו שנראה לי שיכול לצאת שילוב מוזיקלי מדהים בינו לבין ניר. ולא רק שזה קרה, אלא שניר ואני אימצנו את אלירן כמו אח שלנו. וכדי שלא יהיה תקוע במרחקים, בחדרה, כשהוא התחתן, מצאתי לו דירה מתחתי בבניין שבו אני גר בבת ים. ניר נשאר ברמת גן, קרוב לעבודה שלו".

 

לעומת האחים בן מנחם, התימנים האסלים, אלירן צור, 32, הוא תרכובת תימנית־כורדית. צור גדל בגבעת אולגה בחדרה. בהיותו בכיתה ד', הוריו העיפו את הטלוויזיה מהבית וחזרו בתשובה. הוא למד מנעוריו בישיבה, שממנה ברח ולתקופה מסוימת נעלם להוריו. מפלט מאותו משבר מצא במועדונים, כשאגב כך נשרה לו הכיפה מהראש, “אבל נשארתי אדם מאוד מאמין, שמניח תפילין כל בוקר". 
 

“מזמן. אבא שלי אפילו היה בהופעה שלנו בבריכת הסולטן בירושלים, שבה הצעתי נוכח קהל האלפים נישואים לזיוה, אז החברה שלי".
 

“הכי מדהים בעולם. מכיוון שיש פער של שנים בינינו, הם בשבילי כמו שני אחים גדולים, כשאני יודע להעריך אותם וגם לשתוק כשצריך. בפרויקט האגו נשאר בצד ואין הבדלי מעמדות".
 

ניר: “בגילו הצעיר, בהשוואה אלינו, אלירן אולי יכול היה להסתחרר מההצלחה המטאורית שנחתה עלינו. כשהוא איתנו, יש לו הבלנס הנכון. ככה זה אצלנו. אם מישהו מאיתנו קצת מרחף, תמיד יהיה מי שייתן את המכה ויחזיר אותו לקרקע".
 

רביבו: “יש לנו כוונה ללכת על שירים מקוריים, כפי שהוכחנו לפני שנה וחצי באלבום ‘ידע כל העולם', שבו התבססנו על חומרים שלנו עם תגבורת של כותבים אחרים. זה לא הפריע לנו להמשיך עם המחרוזות באלבום שהוא על טהרת שירי זהר ארגוב, בהתאם לציפייה של הקהל מאיתנו. בביצוע חומרים מקוריים אנחנו רואים מעין הגשמה עצמית שלנו, כשהקהל מגיב במיליוני צפיות ביוטיוב, דבר שגורם לנו התרגשות על סף דמעות".
 

 “זה שכולם מכירים אותנו הפך לנו את החיים. אני כבר לא יכול להסתובב במכנסי שרוואל, כמו שאהבתי. אם מטבעי אני קליל כזה, כעת עלי לחשוב פעמיים לפני שאני מוציא מילה מהפה. ואם בעבר בהופעות הייתי על הקלידים בירכתי הבמה, פתאום אני מוצא את עצמי שר בקדמת הבמה לצד שני הסולנים שלי".
 

צור: “בשנים שלי בפרויקט החיים שלי השתנו מקצה אל קצה. הכרתי את אשתי בהופעה הראשונה של הפרויקט ויש לנו תינוק בן כמעט שנה וחצי, אליהב, שהוא כמו הילד של ההרכב. זה לא רק שנהייתה לי משפחה בעקבות הפרויקט, אלא הודות לו יש לי בשבילה ביטחון כלכלי. הכל השתנה לי. מזמר שגישש את דרכו, עברתי להיות בהרכב מצליח שמופיע במקומות גדולים, בארץ ובעולם".
 

רביבו: “הכי נכון ותוך הרגשה שהפכנו לציון דרך בתרבות הישראלית".