תמיד כשמתעורר הוויכוח בשאלה אם להוריד מסים, ואילו מהם להוריד, אני נזכר באחר משרי האוצר האפרוריים, אם כי היעילים. קוראים לו משה נסים. כלכלן דגול הוא לא היה, אבל עם תחושת בטן של רוכל הצליח לקרוא נכון את מפת הדרכים הכלכלית כשטבע את האמרה “מרבית עמלו של עובד בידו”.



גם בימים שהקופה הציבורית הייתה ריקה, התעקש שלא להעלות את המס מעבר ל־50%. הגישה הראויה הזאת החזיקה מעמד כשלושה עשורים, עד שלפני שלוש שנים הוחלט על מס יסף (לבעלי ההכנסות הגבוהות במיוחד), מה שהקפיץ את המס השולי ל־50%. זהו אחד משיעורי מס ההכנסה הגבוהים בעולם. בכל מדינות אירופה, למעט דנמרק ושוודיה, המס נמוך מ־50%. אבל מדינות סקנדינביה מעניקות רשת הגנה סוציאלית יעילה בתחומי החינוך, הבריאות ועוד, שאינה קיימת בשום מקום בעולם, בוודאי שלא בישראל.



אצלנו התחושה היא שאנחנו משלמים יותר מדי מס עבור פחות מדי שירותים שאנחנו צורכים. התחושה קיימת אף שמחצית מהאוכלוסייה בישראל כלל אינה מגיעה לסף המס בגלל המשכורת הנמוכה. חוץ מהתחושה המעיקה, המס הגבוה רע מבחינה פרקטית. הוא מנטרל את החשק לעבוד ומבטל את המוטיבציה לשלם כחוק. ניתן להתעודד מגישתו המרעננת של שר האוצר משה כחלון, שלפיה מן הראוי להחזיר את עודפי הגבייה לאזרחים. הוא כבר עשה זאת בסוף 2015 עם הפחתת המע"מ ב־1% (ל־17%) ומס החברות מ־26.5% ל־25%.



כעת יש לו הזדמנות להפחית גם את המס הישיר. אגב, עודפי הגבייה הושגו בזכות הגידול בצריכה הפרטית (מכוניות ונדל”ן), אך גם בזכות מדיניות אכיפה נמרצת של רשות המסים בראשות משה אשר. מנהל רשות המסים עושה צדק חלוקתי. הרובין הוד הפיסקלי מירושלים סוחט ביעילות ראויה לשבח כספים מבעלי הון שניהלו בלי לדווח חשבונות בשווייץ, וממליץ להעבירם לשכירים המקומיים. מה רע בכך?



הפחתת המס הישיר עשויה לשמש כאחד ממנועי הצמיחה של המשק. לצד הריבית האפסית, היא תעודד צריכה פרטית שהפכה בפועל לגורם העיקרי המחזיק את המשק מעל למים. היא תגדיל את ההכנסה הפנויה נטו, תמריץ את החשק לעבוד ותפחית את תמריץ העלמות המס. מבין החלופות (הפחתת מס ישיר או הפחתת מס עקיף כמו המע"מ), עדיף להפחית את המס הישיר.




אסור להציף את השוק בסחורה זרה


הפחתת המע"מ נותרת בדרך כלל בידי הספקים ואינה מתגלגלת לאזרחים. נכון שבבנק ישראל ממליצים להעלות מסים בטענה שהקופה הציבורית מחוררת וקיים גירעון. אלא שאזהרה דומה שוגרה גם ב־2015, אבל בפועל תקציב 2015 הסתיים בגירעון נמוך של 2.1% מהתוצר, גם לאחר שהמע”מ ומס החברות הופחתו. הכנסה פנויה גבוהה תגדיל את מרחב המחיה של אזרחים ותעניק להם את החופש להחליט מה לעשות בכסף.



אלא שבעוד גישתו של כחלון בנושא המסים מוצדקת, עמדתו בסוגיית הפחתת המכסים מוטעית. הפחתת המכסים על הדגים, הטונה והירקות הקפואים בנימוק של הורדת יוקר המחיה לא הוכיחה את עצמה. 140 מיליוני השקלים שעלתה עד כה ההפחתה נותרו כצפוי בכיסי היבואנים או החקלאים. להפחתת המכסים תועלת מפוקפקת בהפחתת יוקר המחיה. הצפת השוק בסחורה מחו”ל תפגע בנוסף בתעסוקה המקומית.



סוגיות המסים, המכסים, הגירעון, הצמיחה והרפורמה יובאו בעוד חודש לשולחן הממשלה בתקציב 2017־2018. יש לייחל שגישת כחלון תזכה גם לגיבוי נתניהו, שטען בעבר שהפחתת מסים היא כמו דלק סילוני לצמיחה.