אביב גפן התארח בתוכנית החדשה "סדרת אלבומי המופת" שמגיש רז שכניק ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" על אלבומו "עכשיו מעונן". בריאיון סיפר על הרקע ליצירת האלבום: "זה הגיע מכישלון מאוד גדול של האלבום הראשון, 'אור הירח', שלא הלך. הגעתי מ'רוקסן', שבו היו שלל להקות מדהימות כמו 'מופע הארנבות של ד"ר קספר', 'איפה הילד?' ו'כרמלה גרוס ואגנר'. כולם נורא הצליחו ואני והתעויוט' די דשדשנו מאחורה. אז די הייתי במצב של כישלון. מהאלבום הראשון נמכרו 200 עותקים. זה פשוט לא קרה. ב'עכשיו מעונן' יש המון חופש. אמרתי שאם אני אפול אז לפחות עם האיפור והגלימה".
שיר הנושא של "עכשיו מעונן" התפרסם בקריאה "אנחנו דור מזוין!". "ב'עכשיו מעונן', הסוף, הצעקה 'דור מזוין', זה נעשה באופן ספונטני באולפן", סיפר גפן, "השיר היה כתוב עד הצעקה, שהייתה באולפן. המפיק חיים שמש הציע שבסינגל שייצא לרדיו במקום 'מזוין' יהיה 'פיפס'. אמרתי לו, שמע, חיים, עזוב, שיעוף ה'פיפס'. וההעפה של ה'פיפס' עשתה בעיני את כל האלבום ובעצם את כל הקריירה שלי. את השיר כתבתי בבית, שהיה בפירוק - בלי הורים ביחד, אחותי שירה הייתה בצבא, ואני הייתי בבית בתל אביב. הייתי אחרי אהבה מאוד גדולה, שנפרדתי מקרין אופיר והתחלתי לצאת עם אילנה, עליה נכתבו שירי האהבה הכי היפים 'ואולי' וכאלה, והכל בעצם התמרכז לאלבום הזה שמבחינתי היווה את הפריצה האמיתית".
"הכל הגיע, בגדול, מייאוש וצעקה נורא גדולה", אמר גפן על מרד הנעורים שבולט באלבום. "אני עברתי מבית יצחק ונווה איתמר פה לעיר והיה לי מאוד קשה. אני חושב שילד, אם אתה עושה לו דברים בילדות, אם אתה אבא פחות טוב או אמא פחות טובה ויש בעיות - בסוף זה ייצא. זה יכול לצאת באלימות או בסמים או בשירים. ו'עכשיו מעונן' הוא כמו יומן-נוער, שפשוט אמרתי לכולם תראו מה אני עובר וזה הכוח של זה. לאבא שלי היה קשה מאוד. גם אני היום כאבא הייתי מת אם הייתי שומע כזה שיר מהבן שלי דילן. אבל זאת הייתה האמת שלי וזה היה אלבום עם המון אמוציות. גם אגדה על אמא שלי הקורבן ואבא שלי מלא ביקורת, קרין, אינה, החיים שלי וכמה אהבות פחות טובות כמו איגי וקסמן, שזכו לשירים בינוניים".
אחד השירים הבולטים באלבום היה שיר האהבה "הו אילנה", שכתב גפן לבת זוגו דאז אילנה ברקוביץ'. "אני לא שר אותו כמעט בהופעות, גם בגלל שאשתי שני לא מתה על זה, היא אומרת שעדיף שלא", הודה גפן. "אילנה אדם חשוב בחיי, אני אוהב אותה עד היום. זה היה שיר מאוד תמים. זו הייתה אהבה אמיתית ראשונה שלי וממש נמסתי, רצח. זה יפה לשמוע את זה. היום הייתי פוחד לשיר ככה חדש. היום לא הייתי כותב ככה. יש משהו מקסים בנעורים כי זה בלי גבולות, פשוט לא אכפת לך, יש משהו מאוד רופף בביקורת העצמית. אילנה ואני לא אהבנו שהאהבה שלנו הפכה לנחלת הכלל, מצד שני אז גרנו בשינקין-בלפור והאזור היה מדהים, הכל היה בתי קפה ולהקות והייתי לבוש כמו סיד בארט עם צעיפים ועקבים והרגשתי בסוג של סרט כלשהו. היה משהו ברחוב נורא נאיבי, מלא להקות באותו הזמן באותו רחוב".
שיר בולט נוסף היה "בוכה על הקבר", בו שר גפן על מות אמו נורית, שחיה עד עצם היום הזה. בקליפ היא הופיעה בתוך ארון קבורה. "כילד יש לי תמיד פחדים, עד היום, שיקרה משהו לאמא שלי, כי זה עוגן נורא גדול בחיים", אמר גפן. "השיר הזה על הפחד שלי הגדול ביותר. בשיר ובקליפ ניסיתי לראות בעיניים שלי שנייה לפני שזה קורה את כל ההכנות, שהיא בארון והיא מתה. זה שיר פרידה, שיר התבגרות. אני כבר מתגבר והולך קדימה".
על השיר "אולי" סיפר גפן: "זה שיר שלפעמים אני שר בהופעות. הוא מאוד אהוב על ידי הברנז'ה, שלומי שבן הכי אוהב אותו מכל השירים שלי. הוא לא אפי, הוא קטן כזה, אבל הוא נכתב ממקום נכון בלב. השיר הזה היה מחוץ לאלבום, בסקיצות, ושלום חנוך אמר לי בבית שלו שהשיר הזה חובה שיהיה באלבום. הוא אמר לי שאני אגדל איתו. הקשבתי לו וזו אחת העצות הכי טובות שקיבלתי בחיים שדלי כי אני מאוד אוהב את השיר הזה. שלום היה המנטור שלי היחידי, כל השירים שלי עברו דרכו, גם טקסטים וגם מוזיקה. הוא אמר לי להקים את להקת 'התעויוט'. הוא אדם מקסים. הייתי בא אליו פעם בשבוע לתל אביב, באוטובוסים מנתניה עם הגיטרה שלי והוא אשכרה היה מקשיב, לא עשה לי טובה כחבר, ואני לתמיד אזכור לו את זה. ההערות שלו היו על הטקסטים, אם משהו היה נראה לו זול מדי או מדי חלול, או אם משהו מוזיקלי חזר יותר מדי. הוא היה איתי ממש קשוח. הוא לא אמר את זה כי צריך להגיד ואני מאוד מעריך את זה. שלום הוא לגמרי המנטור שלי בחיים האמנותיים, המוזיקליים".
האלבום "עכשיו מעונן" זכה לתגובות וביקורות שלעיתים היו קשות. "הייתה ביקורת של קהל בוגר שהתחיל לקלל בשירים שלי ואמר שישראל הלכה לפח והאשמות כאלה ואחרות", אמר גפן. "הדבר הזה עשה משהו נורא גדול, כי אני ראיתי בבית שלי את אריק ושלום ואורי זוהר וברוזה ואמרתי שאני אעשה יותר. אם הדור שמעלי רצח פרות קדושות, אז אני אשים אותן על האש. זה היה סוג בלגן שאהבתי, איזה כאוס היסטרי שבאמת לא היה אכפת לי. כשאתה מתבגר אכפת לך מה יגידו. כשאתה צעיר, אני הייתי יוצר אבל גם גנב טוב. גנבתי מהרבה השפעות. וכשאתה צעיר לא אכפת לך".
אחת המבקרות, שמצאה אצל גפן שגיאות בעברית הייתה המשוררת דליה רביקוביץ', שטענה שהשפה שלו דלה ואומללה. "היא צודקת, היו מלא שגיאות, אבל זה מה שיפה בעיני", אמר גפן, "יש מקום היום גם לטקסטים מורכבים. אני עובד עכשיו על אלבום חדש בעברית עם טקסטים רחבים ומתריסים שנוגעים בחברה ובפוליטיקה הישראלית וזה ייצא לרדיו ואני מקווה שגם יושמע. הכל היום נורא נעים ופלסטיק ומנעים לא צומח כלום. צומח נעים. אמנות ומוזיקה הם דברים אחרים לגמרי בעיני. כיום התובנה שלי היא בעיקר קריאה לדור הצעיר מתחתיי שיעזו, לא להביא עוד שיר נחמד וקליל. יש פה מקום נורא טעון, ישראל, וחובה לדבר על זה. השתיקה מביאה לדברים איומים בעיני. היא מביאה את איווט ליברמן. אנחנו עדיין דור מזוין".
שנתיים אחרי יציאת האלבום השתתף אביב גפן בעצרת השלום שבסיומה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. "הקשר בינינו התחיל כשרבין עניין אותו לראות מה מתרחש אצל הנוער, הדור הצעיר. הוא עשה מבחינתו צעד אמיץ ומעניין וזה חיבר אותו", סיפר גפן. "אהבתי את זה, זה היה חיבור בלתי אפשרי. הגעתי אליו עם מלא איפור והחיבוק הפיזי איתו היה מאוד אמיתי ואמיץ. בעצרת הייתי אמור לשיר את 'מיליארד טועים' והחלפתי את השיר ל'לבכות לך' שנכתב לזכר החבר שלי ניר שפינר ז"ל. למה? אין לי מושג. עד היום. זה הפך לשיר הכי מזוהה עם רצח רבין, ועם אקו"ם".
"ביום הזה של הרצח הכל השתנה בעצם. ירו גם בו וגם בי ובאינדי ובפאנק והגראנג' שלי, נגמר", אמר גפן. "בעצרת לזכרו שבוע אחר כך הייתי עם שכפ"צ כי פחדתי. היה ברחוב אז הלך רוח שאפשר לרצוח אנשים שמביעים דעה אחרת אז פחדתי. זה מזכיר את היום. לפני כל ההשלכות הפוליטיות אתה עד לרצח מטווח אפס. זו הייתה טראומה מאוד גדולה. אז עברתי ללונדון עם אילנה כדי לעכל מה קרה שם. זו הייתה שנה אטרף. קרה שם הכל. אני אפילו לא זוכר מספיק מה היה. לא הייתי באנגליה הרבה. כשהייתי שם גרתי בשקט ואחרי חודשיים וחצי חזרתי לפה. ואז פתאום הייתי אהוב העם, אהוב המדינה, הייתי מסייר בטקסים בעולם עם לאה רבין, הלכנו ברחובות גרמניה, זה היה מקום שונה מאוד. היה מאוד מוזר להיות פתאום מיינסטרים ומחובק. כי הגעתי ממקום מאוד זועם, כועס וביקורתי, הייתי שליח ישראל בעולם, דבר שלא היה לי טבעי. אבל אני מרגיש עד היום איזשהו סוג של שליחות, של שמאל, ללכת ולתת תקווה ואני פועל עד היום בשביל זה".
עריכת תוכן "רדיו ללא הפסקה": אסף נבו