אליעד נחום, אחד השמות החמים בתעשיית המוזיקה כיום, נולד היישר לתוך עולם הבידור וחי אותו קרוב ל־20 שנה כשחקן, מדובב, וזמר־מלחין מוכשר. אך נראה שנחום מעדיף לתת ליצירתו לדבר בזכות עצמה, לאו דווקא לתפקיד הסלב שחי חיי זוהר. בצנעה, בכישרון רב ובהתמדה אינסופית, בנה עצמו נחום מוזיקלית, עבר (ועדיין עובר) כברת דרך, ונדמה שאף שהוא בסביבה כבר כמה שנים טובות, רק ב־2014 הגיעה הפריצה המשמעותית ביותר שלו, עם צאת אלבומו "סימן" (2014), שהכיל סינגלים מוצלחים כ"סימן" ו"מקלט" שזכו למיליוני צפיות ביוטיוב; ואז יצא הסינגל השלישי, "מתוק כשמרלי" (19,601,585 צפיות ביוטיוב נכון לעכשיו), שבלשון המעטה "שיגע את המדינה", וישב חמישה שבועות רצוף במקום הראשון במצעד השבועי של גלגלצ.
מצד אחד, "מתוק כשמרלי" היה אחד השירים המצליחים של 2015. מצד אחר, הוא זכה לביקורות על מילותיו. איך אתה מסביר את זה? האם הקהל מחפש רדידות ולא מעוניין להתעמק בתכנים?
"במילה אחת? היפ הופ. זאת תרבות שלמה, שמבוססת על משחקי מילים. אלה שחושבים שזה רדוד פשוט לא מכירים את הז'אנר או לא מתחברים אליו. המון מהעבודה שלי זה חשיבה מחוץ לקופסה. לחפש את הדבר המעניין, במקום עוד שיר אהבה בנאלי. כיף לי יותר להביא את השירים שנוגעים בסיטואציות של החיים בצורה כיפית ושמחה. אני חושב שחסרה בארץ מוזיקה כיפית, חוץ מהז'אנר הים תיכוני. לכאן נכנס ההיפ הופ, מוזיקה שאמורה להרקיד".
מה זה עושה לבן אדם כשהוא זוכה גם בשיר השנה ובתגלית השנה?
"הדבר הכי משמח זה ההערכה, מצד הקהל ומצד התעשייה. עשיתי מעבר שהיה כמעט בלתי אפשרי – מילד חמוד בתוכנית טלוויזיה ('שמש') לאמן מופיע, ואני מודה לאלוהים שצלחתי את המעבר הלא פשוט הזה".
הלהיט האחרון שלך הוא "מיאמי". רוב הנוער שצורח איתך את המילים לא יודע אפילו איפה זה.
"מיאמי זאת מטאפורה למשהו שמסמל חופש, לאו דווקא מדובר בעיר הספציפית. כל אחד יכול לקחת את השיר למקום שלו: הפעם הראשונה עם החברה בחוף הים בלילה, נסיעה ראשונה באוטובוס לעיר הגדולה. קוראים לזה חופש הנעורים".
הראיון עם נחום נערך מאחורי הקלעים של "קוקה קולה סאמר לאב": פסטיבל מוזיקה שנתי המתרגש בחוף דור נחשולים, כשאלפי בני נוער קופצים לשמיים לצלילי שיריו.
ציינת שאתה עושה היפ הופ, אבל בשירים שלך אפשר לשמוע בליל של השפעות מוזיקליות.
"שאלה טובה. גדלתי על פינק פלויד ולד זפלין, וגם על זהר ארגוב ומייקל ג'קסון. כל הדור שלי מוקף בהשפעות מוזיקליות במרחק קליק על המקלדת: רוק, רגאיי, מוזיקה לטינית. אני שומע הכל ומושפע מהכל. אני לא מגביל את עצמי ולא מגדיר את עצמי, ואני מרגיש שגם העולם הולך בכיוון הזה. U2, שעשו שת"פ עם ריהאנה, זאת דוגמה טובה. מבחינתי, כל עוד זה קליט ועובר לי מגניב, אני אוציא את זה".
למה קראת לאלבום החדש שלך "אור"?
"אני אוהב מילה אחת שאפשר לפרש בכל מיני מובנים. כולם חושבים ש'אור' זה שיר אהבה לבחורה. אז בוא אני אגלה לך: זה לא שיר על בחורה. זה שיר על ההשראה שדופקת בחלון. וכשהיא מגיעה, אתה רוצה ממנה עוד. עוד שירים, עוד יצירה, עוד מוזה. זה מה שיפה, שכל אחד יכול לפרש את זה איך שבא לו: אהבה לבחורה, אהבה לאלוהים".
אם אנחנו כבר בענייני אלוהים, הבנתי שאתה נמצא בתהליך התחזקות. איך נראים החיים החדשים שלך?
"הכל אותו הדבר. אני פשוט לא עובד בשבת. אני לומד גמרא כמעט כל יום, ומאמץ את הדת למקומות הטובים עבורי".
איך זה הולך ביחד עם מעריצות שרודפות אחריך?
"אני לא אדם דתי. אפשר להגדיר אותי כמסורתי. בנוגע למעריצות, הפרסום לא נחת עלי בבום ושיגע אותי. אני יודע להתמודד עם הפרסום מאז שאני ילד. אז אני לא מנצל את זה ומשתולל. העבר שיש לי, שמונה שנים בפריים טיים של ערוץ 2, הכניס אותי לפרופורציות".