הסיפור שמאחורי "קופרי" (מזוודות), אלבום הבכורה של יעל בדש מפתיע ביותר ומעלה מאליו את השאלה הבאה: מה הביא את המלחין הסרבי־קרואטי הנודע גוראן ברגוביץ' (מלחין פסקול "שעת הצוענים", סרטו של אמיר קוסטריצה) - מהשמות הגדולים כיום בתחום מוזיקת העולם - לפרוש את חסותו על זמרת ישראלית לא מוכרת. כעת, משצירף אותה להופעותיו ברחבי תבל, הרחק מזרקורי הפרסום בארץ, הוא קיים את הבטחתו לאלבום בביצועה עם לחניו בסגנון צועני־בלקני.
סיפור האגדה החל אי אז ב־2002; בדש (37) החיה כיום על קו רמת גן־ברלין, הייתה זמרת מתחילה, משוחררת טרייה מלהקה צבאית שהגיעה לאילת עם ההרכב "פאנקאפלה" כדי להשתתף בפסטיבל "ג'אז בים האדום". "באחד מערבי הפסטיבל חזרו חברים מהלהקה שלי מהופעה של גוראן ואמרו לי בהתלהבות שזאת הופעה שאני חייבת ללכת אליה", משחזרת בדש. "ואכן, הלכתי, התפעלתי מההופעה שלו ואחריה יצא לנו איכשהו לדבר קצת. באותו רגע לא ידעתי עד כמה הוא אמן נחשב".
ברגוביץ', "חיית פסטיבלים" היודע שהקהל המבקר בהם נוהג לעבור מהופעה להופעה, תהה אם הייתה נוכחת בהופעה שלו מתחילתה ועד סופה. כשאמרה את האמת, הזמין אותה לבוא כעבור יומיים להופעתו בחוות רונית. היא הבטיחה להגיע על אף שלא היה לה מושג באיזו הופעה מדובר. כשהגיעה לשם עם חברתה, התברר לה שלא הוכנסו לרשימת המוזמנים. לא היה להן די כסף לזוג כרטיסים. בקיצור, כמעט פדיחה. "גוראן ברגוביץ' הזמין אותי", אמרה לסדרן, והוא בטוב לבו הכניסן פנימה.
הצעה שאין לסרב לה
"כשהסתיימה ההופעה, חשבתי שיהיה נכון לגשת ולומר שלום לגוראן, הרי הכרנו באילת", היא מעידה. "כשניסיתי להגיע אליו ומצאתי את עצמי לפני סוללה מטורפת של אנשי אבטחה, אמרתי לחברה: 'יאללה, נלך', אך כשעמדנו לפנות החוצה נחה יד על הכתף שלי. הסתובבתי וראיתי מולי אישה לא מוכרת. 'נראה לי שגוראן רוצה לראות אותך', אמרה לי והציגה את עצמה. היא הייתה המנהלת שלו".
אז התברר לה שברגוביץ' זכר אותה מאילת והציע לה לשלוח אליו הקלטה של שיר בביצועה. "חצי שנה עברה עד שאזרתי אומץ להקליט שיר ולשלוח אליו", היא מודה. "כשהתקשר כעבור זמן מה ושאל אם ארצה להופיע איתו בעוד חודש באיטליה, השבתי 'בטח, בשמחה!', בלי לדעת איך אהיה מוכנה בזמן".
כעבור יומיים חזר אליה. "מה דעתך להופיע איתי כבר בסוף השבוע הזה, במוזיאון גוגנהיים, בבילבאו שבספרד?', שאל אותי", היא נזכרת. "לפנייה כזאת לא מסרבים, אבל התעניינתי איך אספיק להתכונן. 'את זמרת טובה, תוכלי לעשות את זה', גוראן הרגיע אותי".
הסיפור הזה כמעט בלתי נתפס.
"אכן כך. אני חושבת שכאן הייתה יד מכוונת מלמעלה. הגעתי לבילבאו בחצות. בשדה המתין לי אוגי, מנצח 'תזמורת החתונות והלוויות' של גוראן. אז הבנתי למה הגעתי. התברר שהתכוון לכלול בהופעה שיר בצרפתית - ושישירו אותו זמרות בנות שלוש דתות. לצד זמרת מוסלמית מצרפת שמוצאה תוניסאי ולצד זמרת מקדונית נוצרייה, הוא היה זקוק לזמרת יהודייה. כנראה התאמתי לו בול למשבצת. כבר בדרך למלון אוגי התחיל ללמד אותי את השיר שנשיר".
איך הרגשת?
"לאחר הופעה אחת למחרת, שבה גוראן היה מבסוט מאופן השירה שלי, הגיעה ההופעה במוצאי שבת. ההתרגשות הייתה בעיצומה. קהל גדול, שמהבמה לא יכולתי לראות את הקצה שלו. שרנו שלושתנו את השיר בצרפתית, ואז כל אחת מאיתנו שרה שיר בשפתה ללחנו של גוראן. לי יצא שיר שהלחין לפסוק משיר השירים.
"זה היה חתיכת מבצע. חוץ מאיתנו הופיעו שם תזמורת בלקנית לצד נגנים ממרוקו, זמרות ליווי מבולגריה ומקהלה ממוסקבה. חשבתי שהגעתי להופעה חד־פעמית, אבל מאז מצאתי את עצמי מסתובבת עם גוראן ונגניו מסביב לעולם, משהו שבכלל לא תכננתי".
גוראן ברגוביץ' - איזה מין דמות הוא?
"מרתק ומורכב. איש שזורם מאוד עם החיים, בעל הומור משובח ופריק של עבודה. יש לו משמעת עצמית. במידה מסוימת הוא גם בלתי צפוי. יום אחד הפתיע אותי ושאל: 'אולי תיקחי שירים שלי ותכתבי להם מילים בעברית?'. איך בכלל אפשר לסרב להצעה כזאת?".
לא אמרת לא, אבל מאז ההצעה ועד האלבום עברו לא פחות מעשר שנים.
"אכן, במקביל לדברים אחרים שהייתי עסוקה בהם, מצאתי את עצמי מסתובבת בערים ובכפרים יוגוסלביים לשעבר, מוקסמת מהנוף, מתרגשת מהחתונות הצועניות ומהשווקים הרעועים, נמסה מהאוכל, נפעמת שוב ושוב משמחת החיים חסרת הגבולות של עם שעברו ניכר היטב בפניו".
בד בבד גייסה את חבריה האמנים - מיכל שפירא, נועה גולדנסקי, יובל רפפורט, עידן גרין ואבי עדאקי - לכתוב איתה גרסאות עבריות ללחניו של ברגוביץ'. היא הקליטה אותן עם נגנים ישראלים לצד "תזמורת החתונות והלוויות" הבלקנית של המלחין.
הממתק נמצא בשיר "צ'יריביריבלה", שבו מלווה אותה מקהלת גברים - ישראל גוריון, אלברט כהן ואלי גורנשטיין הוותיקים, שאותם הכירה בשנותיה בתיאטרון הקאמרי. "היה קסום להיות איתם באולפן ולשמוע את הקולות הנהדרים שלהם", מסכמת בדש. "יצאתי מההקלטה הזאת בהתרוממות רוח. הייתה לי זכות גדולה לשתף איתם פעולה".
בצד היותו המלחין והמעבד של כל שירי האלבום, ברגוביץ' שימש לה גם יועץ אמנותי. את ההפקה המוזיקלית הם הפקידו בידי בעלה המוזיקאי תומר מוקד, המלווה אותה ברוב שירי האלבום בגיטרה חשמלית.
איך זה הולך עם הלחנים העממיים של ברגוביץ'?
"כמו תומר, גם גוראן מנגן בגיטרה חשמלית. אצלו זה משתלב יופי עם הסגנון העממי שלו".
בסך הכל יצא לבדש אלבום בינלאומי. מלחין סרבי־קרואטי, זמרת ישראלית, הקלטות בבלגרד, בתל אביב וגם באיסטנבול (שם לא הייתה נוכחת), מיקס בברלין ומאסטרינג באמסטרדם. "זה בדיוק כמו שאני אוהבת - בלי גבולות", היא מציינת.
לעומת הקוסמופוליטיות הזאת, שורשיה של בדש מעוגנים כאן. "גדלתי כבת בכורה בבית הכי ישראלי שיכול להיות", היא מצהירה. "הוריו של אבי הגיעו מטריפולי, ואילו אביה של אמי עלה מפולין. אמה הייתה דור חמישי בירושלים, בת למשפחה ספרדית עם שורשים ביוון ובמרוקו".
"אצלנו לא היה מובן מאליו שהגעתי למוזיקה", היא מספרת. "אמא שלי אדריכלית ואבא שלי כלכלן שעוסק בנדל"ן. הם לא בדיוק אנשי מוזיקה, אבל כשהייתי ילדה קטנה, כפי שהיה מקובל אז, הם שלחו אותי לקונסרבטוריון ללמוד נגינה בפסנתר. לא נהניתי ללמוד שם. הכל נראה לי חום ואפור, משעמם וחסר תשוקה. מה גם שלא ריגש אותי להתאמן בבית. אחרי כמה שנים עזבתי את הפסנתר ולא נגעתי במוזיקה, עד שבגיל 16 הצטרפתי ללהקת הנוער 'עבר הווה ועתיד' אצלנו, בפתח תקווה, ושם גיליתי שאני הכי נהנית לשיר והבנתי שברצוני להיות זמרת ולא כלואה באיזה משרד. המדריך שלנו בלהקה היה עוזי חיטמן, ואצלו עשיתי את האודישן הראשון בחיי".
איך היה?
"פתאום מצאתי את עצמי בחדר אחד עם מי שהיה כוכב הילדות שלי. 'תשירי לי משהו', הוא אמר והלב שלי דפק כמו אני לא יודעת מה, כי נורא התרגשתי. עוזי שאל אותי למה אני רוצה להיות על הבמה, ואני השבתי לו שאני חשה התרוממות רוח כשאני שרה. ואז התחילו החזרות. בכל רגע בעבודה איתו נמסה לי שכבה בלב ובנשמה".
מהאקדמיה לאולפן
את שירותה הצבאי עשתה בדש בלהקת המפח"ש (מפקדת חילות השדה – יב"א). כשהשתחררה נרשמה ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב, אולי כדי לרצות את הוריה האקדמאים. "פניתי להיות זמרת, וזה נראה להם כטוויסט בעלילה", היא מעירה בחיוך.
בלימודיה עשתה בדש הסבה לחוג לתיאטרון, ובמקביל השתתפה במחזות זמר בתיאטרון הקאמרי, בין השאר כהודל, מבנותיו של טוביה החולב ב"כנר על הגג". אגב כך התבלטה בצעירי הקאמרי במופעי המחווה שהתיאטרון קיים מפעם לפעם. "זאת הייתה תקופה שבה רכשתי הרבה מאוד כלים להמשך הדרך", היא מסכמת. "יתרה מזה, המשחק עם דטנר היה חוויה בלתי נשכחת".
אם לחזור לברגוביץ', הודות לו הכירה את תומר בעלה. "גוראן אמר שלפני שהולכים להקליט אלבום כדאי להשתפשף בהופעות עם השירים שבו", היא מספרת. "כדי למצוא הרכב שאוכל להופיע איתו, התחלתי ללכת לכל מיני הופעות. באחת מהן פגשתי את אודי רז, נשפן בתזמורת 'מארש דונדורמה', שהמליץ לי על תומר, שיודע לנגן בכל מיני כלים".
ואגב כך הוא סידר לך את החיים.
"זה לא הלך ככה. לקחתי ברצינות את העצה של גוראן לגבי ההופעות עם שירי האלבום וחיפשתי מי שיוכל להנהיג בהן הרכב. נפגשתי עם כל מיני נגנים. השם האחרון ברשימה היה תומר מוקד".
זאת הייתה אהבה ממבט ראשון?
"לא. כשהתחלנו לעבוד יחד הייתי בזוגיות אחרת, שהסתיימה שנה לאחר מכן. רק אז התחילה מערכת היחסים שלי עם תומר. איתו הקמתי את 'BALADINO', הרכב פולק מהים התיכון שמבצע גרסאות חדשות לשירים מסורתיים בלדינו. לפני שלוש שנים הוצאנו את האלבום 'Dos Amantes'. השירים שבלדינו יפים מאוד, אבל בהתחלה לא ידעתי איך להפוך אותם למעודכנים לימינו אלה. אבל תומר ידע גם ידע. בעיבודים שלו שירי הלדינו נשמעים מעודכנים, לא מיושנים".
השם יעל בדש עדיין לא בדיוק מוכר בארץ, אבל מלבד הופעותיה בעולם עם ברגוביץ' היא מקפצת עם ההרכב BALADINO בין פסטיבלים בחו"ל בתחום המוזיקה האתנית. "הניסיון שלי כשחקנית עוזר לי בהופעות עם שירי הלדינו בחו"ל לפני קהל שלא מבין את השירים", היא מדווחת.
בספטמבר צפוי להרכב סיבוב הופעות בארצות הברית. בהרכב משתתפים גם הנגנים יוני דרור וישי אפטרמן. שם ישיקו את "נדודים", אלבום משותף להם ולהרכב Fifth House Ensemble משיקגו.
ב־2013 ארזו היא ותומר את המזוודות ועברו לברלין. "כשניים שמרבים להופיע בחו"ל זה התאים לנו, בפרט שמשם קל יותר להגיח להופעות בארצות הברית", מסבירה בדש את המעבר. "עם כל הישראלים שבה, ברלין היא עיר מגניבה, מה גם שאני חושבת שלכל אחד מומלץ לנסות לגור כמה שנים במדינה אחרת. זה משהו שפותח את המחשבה ואת הנשמה מעבר לסגירות שיש כשחיים רק בישראל".
אני מקווה שלא תשכחי אותנו אגב מסעותייך בחו"ל.
"לא אשכח. אין חשש כזה. הלב שלי נמצא כל הזמן עמוק בישראל, למרות שאני הרבה על מזוודות".