דקלון וצלילי הכרם סוגרים חשבון: "אמרו שהמוזיקה שלנו מהג'ונגל"

רבות דובר, ובוודאי עוד ידובר, על גלגולה של המוזיקה המזרחית, ממוזיקת קסטות בתחנה המרכזית למוזיקה שהיא שם נרדף למיינסטרים ישראלי. אבל בשנות ה–70 הז'אנר הזה היה בחיתוליו, ושתיים מהלהקות החשובות ביותר שפעלו אז היו צלילי הכרם, שבה היו חברים דקלון ומשה בן־מוש, וצלילי העוד, שחבריה היו רמי דנוך, יהודה קיסר ודוד גזלה.

המוזיקה הים–תיכונית פעלה "במחתרת" כבר בשנות ה–60, בין היתר בחפלות בשכונת כרם התימנים בתל אביב. אחד ההרכבים הבולטים אז, שעיצב לא מעט את טעמן המוזיקלי של שתי הלהקות מהכרם, היה השובלים (צלילי שבזי), שבו היו חברים משה משומר ז"ל ושלמה מורי ז"ל, חלוצי המוזיקה הים–תיכונית בישראל.

דקלון (יוסי לוי) ובן־מוש (משה בן־מוש) הכירו זה את זה בהופעה של השובלים במועדון בבית הספר "קלישר", בסוף שנות ה–60. עד מהרה הצטרפו השניים כאורחים להופעותיהם של השובלים עד שהחליטו להקים צמד מוזיקלי עצמאי.  

תחילה הם הופיעו בשמות "צלילי הבוזוקי" ו"צלילי העוד מהכרם", אבל כשאלבום הבכורה של "צלילי העוד" יצא, החליטו דקלון ובן־מוש ששם הצמד שלהם יהיה "צלילי הכרם". 

את הפגישה הראשונה ביניהם שניהם עדיין זוכרים למרות השנים הרבות שעברו מאז. "זה היה בשנת 60' ומשהו, נפגשנו במועדון בבית הספר 'קלישר'", משחזר דקלון. "הייתי מבלה שם עם חברים וראיתי את בן־מוש מנגן עם משה משומר ז"ל ודבל'ה (שלמה מורי) ז"ל. התחברנו וביקשנו מהם לשיר איתם. אחר כך ראינו שיש בינינו כימיה ושאנחנו שרים חלק, אז החלטנו להקים צמד".

בן־מוש: "נכון. משומר ניגן במנדולינה, והם שיגעו אותנו. לפני זה לא ראינו דבר כזה. באותה תקופה היה לי בן דודה שקנה מנדולינה, אז ביקשתי ממנו שילמד אותי, אך הוא נסע ללונדון והשאיר לי את המנדולינה. בשלב מסוים הלכתי אל משומר וביקשתי ממנו ללמד אותי, אז הייתי בא אליו לבית וממנו למדתי לנגן. אני זוכר גם שהייתי הולך ל'אריאנה' (מועדון לילה ביפו - ד"פ) לראות נגנים מנגנים ולומד תוך כדי התבוננות. אחרי תרגול קשה, למדתי לנגן יוונית במנדולינה, ומשומר לקח אותי למסיבות איתו. כשהוא הלך לשירותים, הוא היה נותן לי לנגן. הוא תמיד פרגן לי, לאורך כל הקריירה, ואז באחת ההופעות ב'קלישר', הכרתי את דקלון, שביקש ממני להצטרף למסיבות, וככה שנינו ניגנו עם משומר ודבל'ה במסיבות. זו הייתה ההיכרות הראשונית שלנו. בהמשך עברתי ממנדולינה לבוזוקי ואז לגיטרה חשמלית".

"לא בדיוק", צוחק דקלון, "אני גדלתי על רוק'נרול ועל זמרים כמו אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד, וכמובן על מוזיקה תימנית ושירי תפילה מבית הכנסת". 

בן־מוש: "באותה תקופה שיחקתי מבוקר עד לילה רק כדורגל ושמעתי מוזיקה יוונית. עד היום זו המוזיקה היחידה שמעניינת אותי". 

"אחרי שהשתפשפנו בהופעות של השובלים, התחלנו ללמוד לאט–לאט את השירים עד שתפסנו ביטחון והרגשנו שאנחנו מוכנים לצאת לבד כצמד. קניתי מגבר ומיקרופון, ואז התחלנו להופיע בחפלות. אבל מה? השובלים לא לקחו כסף על הופעות, הם הופיעו בחינם, ואני דרשתי כבר בפעם הראשונה שבה הופענו, שנקבל כסף. קיבלנו 10 לירות על ההופעה הראשונה".

דקלון: "נהגנו לעשות יום–יום חזרות בבית של חמותי בשכונת בבלי, עד שהרגשנו שהחומר יושב עלינו טוב ושאנחנו מוכנים להקליט".

בן־מוש: "לאחר שחזרתי מחו"ל, באתי עם גיטרה וסט תופים חדשני והחלטנו להקים תזמורת. נהגו להקליט אותנו במסיבות על קסטות ולמכור אותן בתחנה המרכזית. היינו להיט".

כאמור, אלבום הבכורה של צלילי הכרם, "בזֹכרי ימים ימימה" יצא ב–75', הפך בן לילה להצלחה והנפיק קלאסיקות, בהן "חנה'לה התבלבלה", לחן חסידי שלו חיבר נתן אלתרמן בשנות ה–30 מילים עבריות, "בזֹכרי ימים ימימה", "חסידה צחורה", "בדד ארעה צאני", "איילת חן", "הכוכב" ועוד. האלבום, שהופק על ידי האחים אשר ומאיר ראובני בראשית דרכם, הוקלט באולפני קולינור המיתולוגיים, ולעיבוד ולהפקה המוזיקליים שלו היה אחראי הגיטריסט, המעבד והמלחין יגאל חרד.

כאמור, במקביל לצאת אלבומם, יצא גם אלבום הבכורה של צלילי העוד, היריבה המרה, וחלק מהשירים בשני התקליטים היו זהים, רק בביצועים אחרים. נדמה שהדם הרע בין שני ההרכבים לא נעלם, גם אחרי כל כך הרבה שנים. 

גם היום דקלון מוכן לספר בפרטי פרטים את הרקע לתחרות בינם לבין צלילי העוד והמאבק על זכות הראשונים על השירים שהופיעו באלבומי הבכורה של שני ההרכבים. "כשהרגשנו מוכנים להקליט, פנו אלינו האחים אזולאי, אחרי שהיה להם כבר אלבום מוכן של צלילי העוד", הוא משחזר. "הם אמרו לנו: 'בואו להקליט אצלנו, אתם המבצעים המקוריים של השירים האלה, אנחנו מעדיפים אתכם ונגנוז את האלבום של צלילי העוד'. הסכמנו אבל הם קבעו את ההקלטות לתשעה באב ובן־מוש התנגד, אז הלכנו לראובני ובסוף אזולאי הוציאו את האלבום של צלילי העוד".

בן־מוש: "אנשים לחצו עלינו להקליט ואנחנו היססנו. בינתיים הקלטות שלנו, שנמכרו בחפלות, הגיעו לרמי דנוך ויהודה קיסר, ששמעו את זה והקליטו את השירים. כמו שדקלון סיפר, אזולאי רצה אותנו והודה שאנחנו המקוריים, אבל בסוף ראובני שכנע אותנו לחתום אצלו. אפילו שהתקליט שלנו הצליח, הם קלקלו לנו את המומנטום ועשו לנו בית ספר".

"דקלון ובן־מוש ניגנו בחתונה שלי. עשיתי מסיבה בבית כי לא יכולתי לחגוג באולם, בדיוק אח של אשתי נהרג במלחמת יום הכיפורים", מספר גם האמרגן והמפיק אשר ראובני. "אחרי המסיבה, שהייתה הצלחה, אנשים פנו אלי וביקשו את ההקלטות של השירים שצלילי הכרם שרו במסיבה, אבל הייתי אז עוד טירון. הביקוש גבר ודקלון ובן־מוש הלכו לאחים אזולאי ביפו וניסו לעניין אותם בהקלטות, אך הם לא מצאו חן בעיניהם, אז אנחנו לקחנו אותם תחת חסותנו, ותוך חצי שנה האלבום יצא. צלילי העוד אומנם הוציאו את האלבום תוך חודש, אבל אמרתי לדקמוש (דקלון ובן־מוש): 'בטווח הארוך אנחנו ננצח', וכך קרה. אגב, ברדיו לא השמיעו את השירים, הם אמרו שזה נשמע מוזר, כמו מוזיקה מהג'ונגל".

גרסתו של מייסד להקת צלילי העוד רמי דנוך מעט שונה. "הוצאנו את האלבום שלושה חודשים לפני שצלילי הכרם הוציאו", הוא אומר ולא מסתיר את הכעס. "כל מה שהם מספרים זה שקר וכזב, אף מילה אינה אמת. מפיק התקליטים אזולאי הסתובב בתחנה המרכזית, ויום אחד שמע ברקע קסטה שלנו עם השירים 'חנה'לה התבלבלה', 'חסידה צחורה', 'גדליה רבע איש' וכו', ואהב, כפי שסיפר לי, את הצבע של הקול שלי. בוקר אחד בשנת 75' הוא דפק אצלי בדלת ואמר שהוא רוצה להקליט אותנו. אל השירים האלה הגעתי בילדותי. גדלתי בשכונת התקווה ושמעתי אותם, מה גם שבגרסה שאני הקלטתי, שרתי כמו המקור ולא שיניתי כמו שדקמוש עשו. לא יפה להשמיץ אותי בכל פינה, אני לא מעוניין לעשות איתם שולם. חבל שדקלון לא מעריך אותי".

אל אלבום הבכורה של צלילי הכרם נחשפתי בנעורי, כשפשפשתי בחנות התקליטים התל–אביבית "החור בשחור" וביקשתי מהמוכר להמליץ לי על אלבום מזרחי. בלי לחשוב פעמיים, הוא שלף את "בזֹכרי ימים ימימה", ואמר: "האלבום הזה ישנה את השקפת עולמך". הוא צדק.

ואכן, האלבום "בזֹכרי ימים ימימה" נחשב פורץ דרך בזכות העיבודים והביצועים שלא נשמעו עד אז במוזיקה הישראלית: השירה של דקלון והנגינה בסגנון יווני–מזרחי של בן־מוש התמזגו עם העיבודים של חרד, שהביאו את המוזיקה היוונית והערבית אל תוך שירים שהושרו בשפה העברית.

אי אפשר שלא להבחין בעיבודים האותנטיים ומלאי החיות שניתנו לשירים שנכתבו שנים רבות קודם להקלטתם, ובכך הפכו אותם לחדשניים ובעלי צליל מרענן, נכון לאותה תקופה. כשמוסיפים לזה את השירה הנקייה בסגנון הבלוז של דקלון ואת הנגינה הווירטואוזית, המדויקת ונוטפת הרגש של בן־מוש, נוצר אלבום שמצליח להגיע גם לאוזניים וללב של מי שאינו חובב מוזיקה מזרחית. 

"עד אז עשיתי עיבודים לכל מיני זמרים כמו אבי טולדנו ובעז שרעבי, אבל לא תפסתי מעצמי מעבד רציני", מספר המוזיקאי ומעבד האלבום יגאל חרד. "פתאום באו אלי האחים ראובני וביקשו שאעשה עיבודים לצלילי הכרם. אמרתי להם: 'איך? מה אני, מעבד?', הם אמרו: 'בוא תנסה, לא נראה לנו שהם כל כך מבינים מה הולך', אז הסכמתי וניסיתי, ומסתבר שהייתה לי בראש המוזיקה הזו. באותה תקופה לא אהבתי את הכיוון הזה. בתקליט השני שלהם כבר היה ברור שאני אעשה את העיבודים, אז אמרתי לראובני שהפעם אני רוצה חלילים. בתקליט השלישי כבר רציתי כינור וחליל, וככה זה התפתח. נתנו לי כל מה שרציתי. ב'חופשי ומאושר' ניגנתי בגיטרת 12 מיתרים, מה שלא עשו עד אז במזרחית".

בן־מוש: "למעשה השירים האלה במקור הם בסגנון אירופי, אבל מהשובלים למדנו להביא טאץ' מזרחי. בזמנו, מוזיקה יוונית הייתה חזקה, אז הבאנו את המוזיקה היוונית בעברית, כדי שהקהל יבין".
 

דקלון: "התקופה הייתה מתאימה, אנשים היו צמאים לזה מאוד. היינו מהראשונים שהביאו את המוזיקה הזו על גבי תקליט. עד אז היו שומעים מוזיקה כזו בעיקר בקסטות. וכמובן, היה לנו את יגאל חרד המעבד שעשה עבודה מצוינת". 

בן־מוש: "יגאל הציל אותנו. הוא ידע הכל והבין עניין. המשכנו איתו גם לאלבומים הנוספים".

דקלון: "לא ראינו גרוש. היינו תמימים מדי. באותה תקופה בחו"ל אמנים כמונו היו יכולים לשבת על מיליונים".

בן־מוש: "שום דבר לא קיבלנו. עד היום. היינו תמימים".

לאחר הצלחתו המסחררת של האלבום הוציאה צלילי הכרם עוד חמישה אלבומים ולא מעט קלאסיקות, בהן "יום שישי הגיע", "סורו מני", "גדליה רבע איש", "שירי, נהדרת", "אסתר אסתר", "שושנת תימן" ועוד. בסוף שנות ה–70 עזב דקלון את הלהקה, ואת מקומו תפס זמר צעיר בשם חיים משה, אך הלהקה לא האריכה ימים ובשנת 82' התפרקה.