אחרי שנתיים של עבודה בביתה בתל אביב, השלימה זוהרה (27) את Growing up Anyways - אלבום הבכורה שלה, אותו היא מפיקה בשיתוף יחזקאל רז. את כל השאר היא עשתה בעצמה: כתבה, הלחינה, שרה, ניגנה, והייתה אמונה על העיבודים. התוצר: 12 שירים שעוסקים בלבטים המוכרים של צעירים בשנות ה-20 לחייהם. עכשיו היא יוצאת אל האור בסיבוב הופעות שמלווה את צאת אלבומה ומפגיש בין העולם האלקטרוני לאקוסטי בשילוב סינתסייזרים. השילוב בין הצלילים, קולה הקסום והמראה המיוחד מבטיחים שהיא כאן - ושכאן היא תישאר.
הפעם הראשונה שלי על במה:
"ככל הנראה בגיל 12, עם 'מקהלת ענבלים'. אחרי זה, בכיתה ח', שרתי במסיבת הסיום של בית הספר, וזו גם הייתה החוויה הראשונית שלי על במה. מאז למדתי בתלמה ילין והופעתי בכל מיני הופעות ג'אז. בצבא הייתה לי להקה והופענו המון בכל הארץ. להופיע מול חיילים ולשיר איתם זוהר ארגוב - זכות שתשמר איתי לעד".
הקו המוזיקלי שלי:
"מוזיקה אלקטרונית. אני חיה, נושמת ועוקבת אחרי כל התפתחויות הז'אנר. זה מרגש, כי זה משהו שמתהווה עכשיו. הדור שלנו מגלה את האינסופיות בשילוב בין מוזיקה למחשב. בגיל 17 התחלתי לנגן בפסנתר, והתאמנתי המון. כמה שעות טובות ברציפות הכל יום. הלחנתי מוזיקה מהרגע שהפסנתר נכנס הביתה, אבל כשהתבגרתי קצת, התחלתי להרגיש שאני לא מצליחה להביע את כל מה שאני רוצה בפסנתר; את כל הצבעים, הצלילים והאפשרויות. ואז נכנס המחשב לתמונה. כל עולם ההפקה והסאונד שאב אותי לתוכו במלוא העוצמה. התמכרתי לצלילים שהמוזיקה האלקטרונית מאפשרת".
ההשפעות המוזיקליות שלי:
"אני מושפעת מאוד ממוזיקת ג'אז וממוזיקה קלאסית. לאורך כל תקופת התיכון שרתי ג'אז - והמון. שרתי בכל מקום שהסכים לשלם. אני חושבת שהסטנדרטים של הג'אז נחקקו בי עמוקות, והרבה משירי הם פרשנות לשירי ג'אז משנות ה־40 בעיבודים אלקטרוניים מתכתיים. את כיוון המוזיקה הקלאסית שאבתי מהפסנתר. כל המחשבה בצבעים ובמרקמים מגיעה מן המוזיקה הקלאסית. הדגש על מהלכים הרמוניים ומנגינות מגיע מהערצה אינסופית למלחינים הקלאסיים הרומנטיים והאימפרסיוניסטיים".
שיר שלי שאני אוהבת במיוחד:
"לא, אל תשאלי אותי על זה. אני ממש לא יכולה לענות לך".
אפשר לראות אותי בהופעה בקרוב:
"ב־16.11 (רביעי), בבארבי תל אביב, בהשקת אלבום הבכורה שלי".