דירה עמוסה בארגזים ברעננה באחד מבקרים אלה. נערת הפרחים מפעם, ומי שהייתה במשך תקופת מה זמרת הייצוג של אמירים, עוברת דירה ומעמיקה את אחיזתה במרכז. צנומה, עיקשת. לא מתמסרת בנקל לצילומים. שונה משהו ממיקה קרני שראיינתי אותה לפני שבע שנים במעונה הגלילי, צמוד שני הצימרים. "אז בכלל לא חלמתי להיות לולו מונלייט", היא מציינת.
מתי החל החלום להירקם?
"בשנה האחרונה, כשהמורה הנוכחית שלי לפיתוח קול, חנה הכהן, חשפה אותי לסגנון שירה חדש לחלוטין, מבחינתי, כולל חומרים שאיתם לא התמודדתי עד כה, כמו אלה של קורט וייל, ג'ורג' גרשווין וקול פורטר. הבנתי שאם ארצה להופיע בהם, במה שהקהל לא מכיר אותי, אצטרך לעשות את זה עם איזושהי דמות וסיפור, לא כהופעה של מיקה קרני".
כאן באה ההפתעה הגדולה. אחרי פרופ' חנה הכהן בת ה–85, שב־71' - שנה לפני הולדת קרני - הייתה המנהלת המוזיקלית של מופע שירי נעמי שמר שהעלתה חבורת "בימות", נכנס לתמונה גיל סרי, נער בן 18. הוא מתרוצץ, ענוד עניבת פרפר, בבכורת הקברט, בבית היוצר בתל אביב, שלערב אחד קרני הפכה אותו למועדון ציורי באוף–ברודוויי.
לפתע הפכת למאמצת קטינים.
"זה לא ככה. 'הבן שלי, גיל, הוא אנציקלופדיה לתיאטרון', אמר לי אביו, גדי סרי, המלווה אותי בהופעות כנגן כלי הקשה. אנציקלופדיה זה טוב. לאחר שחבר אלי בכתיבת המופע עם הסופרת דקלה קידר, הבנתי שהוא יוכל לקחת על עצמו גם את הבימוי, מה שהוא עושה ביומיום בתיאטרון צה"ל. אלדד זיו עזר לנו בייעוץ אמנותי".
הימרת על הילד.
"לא כל כך הימרתי, מה גם שהצלחתי לגייס את תזמורת הג'אז המנוסה 'ניו אורלינס פאנקשן' (שנגניה נהדרים אחד–אחד - יב"א). אין אמנות בלי הימורים".
עד כמה יש בלולו ממיקה?
"בלולו יש הרבה ממיקה, ולא רק שכמוה התחלתי בכינור וממנו עברתי לשירה. אנחנו דומות, אם כי לולו היא טיפוס יותר נועז ויותר מוחצן ממני. אני מקווה שמבחינים כי בשירה, עם הפקת צליל יותר קלאסית, היא שרה אחרת מכפי שאני שרה בדרך כלל".
בבכורת המופע שלך שמעתי פה ושם טענות נגדך.
"והן?"
היו שאמרו עלייך: "אם היא זמרת, מה פתאום היא מגישה קטעי משחק?!"
"לקחתי בחשבון שכך יקרה. הרי יש כאלה שאוהבים לתייק כל דבר במגירות. ואתה יודע מה? לא ממש מעניין אותי מה יגידו".
אני ומיטשל
קרני נולדה בקיבוץ רמת השופט ומשם עברה עם הוריה למושב השיתופי מולדת ובהמשך - לכרמיאל. אביה, יוסי, היה יערן הקרן הקיימת ביערות הצפון, ומבחינתם ט"ו בשבט היה החג בהא הידיעה. "כל שנה היינו מצטרפים לאבא בנטיעות, שומעים את ההסברים שלו לקבוצות שבאו לנטוע וגם נוטעים בעצמנו", משחזרת ילדת הטבע של אז, שהייתה מקפצת יחפה בין הרגבים וחשה קשר ישיר לאדמה.
"גדלתי עם מודעות לנושא היער", היא מספרת. "כשהיינו רואים עשן ביער, או כששמענו קול של מסור, ישר היינו מדווחים לאבא, שיבדוק שהכל בסדר. כילדה, לא הייתה לי בעיה להעיר למטיילים שהשאירו לכלוך. לא להאמין כמה זבל הם היו משאירים, ואנשים כמו אבא שלי, שממנו קיבלתי את החיבור החזק לארץ, נאלצו ללכת בעקבותיהם ולאסוף שקית אחר שקית, פחית אחר פחית, כי אין מכונה שתעשה את זה. עד היום חורה לי היחס של האנשים ליערות".
"הכלי הראשון שבו ניגנתי היה כינור בהשפעת אמא שלי, רותי, שהיא מורה למוזיקה", מספרת קרני. "מגיל מאוד קטן שמעתי אותה מנגנת ורציתי גם. בגיל 7 התחלתי לנגן, כשלמעשה אף פעם לא חשבתי להיות זמרת. התגלגלתי לזה כששרתי זמן מה בלהקת הרוק 'הגורים של פרדונג', למרות שאף פעם לא הייתי ממש זמרת–רוק".
הפטריוטית הגדולה קרני לא עשתה צבא, לאחר שבגיל שבו נערות אחרות מתגייסות, כבר הייתה אם ליותם, בנה מחוץ לנישואים. יחסיהם ידעו תהפוכות, כולל תקופה כואבת של נתק. במקום להתגייס, למדה בבית הספר למוזיקה "רימון".
בשלב מוקדם השתזר שלמה ארצי בסיפור שלה. "נפגשנו באחת מתוכניות 'לילה גוב', שבהן הופעתי לא אחת ככנרת וכזמרת של קולות רקע", היא משחזרת. "שרנו שם עם גידי את 'עוף גוזל'. לאחר מכן שלמה שאל אם ארצה לנגן בהופעות שלו. סיבוב אחד של קיץ, שבו השתתפה גם רונית שחר, עשיתי איתו עד שהוחתמתי בחברת הליקון על אלבום. מבחינת ההפקה וסדר הגודל של ההופעות זה היה לקפוץ למים הכי עמוקים שיש".
בראשית 97', כלומר לפני 20 שנה, הופיע בהפקה מוזיקלית של גיא יפה אלבום הבכורה שלה שנקרא כשמה. את מרב תשומת הלב לכד השיר 'מיטשל', הנחשב כלהיט מספר אחת של קרני. "הרקע של השיר אמיתי", היא חושפת. "מיטשל, שעל שמו נקרא השיר, הוא עד היום חבר טוב שלי".
וג'וני מיטשל?
"לגמרי במקרה זו הזמרת שאני הכי מעריצה, הן כזמרת, הן ככותבת, שממש מלחינה פואמות. לדעתי, היא פורצת גבולות בכל תחום. בסך הכל היא השפיעה עלי המון".
למה לה פוליטיקה
לדברי קרני, לא היה לה קל להתמודד עם ההצלחה הראשונית שלה. "זה משהו מאוד שונה מהעולם המוזיקלי שבאתי ממנו, הבהיל אותי", היא מודה. "לקח לי שנים להגיע להנאה מההופעות. היה דיסוננס גדול בין האהבה שלי לבמה לבין הכוכבות שהייתה קשורה בכך ועד היום נראית לי כשקר אחד גדול. אולי הכוכבות הזאת היא חלק מהעניין, אבל לי היא גרמה המון תסבוכות".
כשאת אומרת "תסבוכות", למה את מתכוונת?
"מאוד הביך אותי שזיהו אותי ברחוב וממש הייתה לי רתיעה מגילויי ההערצה כלפי. לא הבנתי מאיפה זה בא. מבחינתי, הייתי אשת מקצוע, כמו שבנאי הוא בנאי וסנדלר הוא סנדלר. בסך הכל רציתי רק לשיר. מה שמעבר לכך נראה היה לי מיותר ולא הסתדרתי איתו. מאז, כנראה, עברו הרבה מים בירדן ולמדתי לחיות עם כל התופעות. ובאשר לכוכבות, כביכול, בינתיים פרץ גל של תוכניות כמו 'כוכב נולד', 'הכוכב הבא', אני לא יודעת מה עוד, שבהן השקר עלה וצף, והראה את הריק שבהן".
הצלחת "מיטשל" תקעה אותך והאפילה על השירים הבאים?
"למזלי, אף פעם לא נחשבתי כזמרת של להיט אחד, ומאותו אלבום שרדו שירים נוספים, בהם כמובן 'כל קיץ', שהלחנתי למילים של נתן יונתן. כמי שיוצרת כל הזמן, לא נעמדתי במקום אחד. אם אתה פועל ללא הפסקה, גם כשלא מאירים עליך בפנס הכי בולט, יש הערכה לכך שאתה יוצר".
כולה אלבום אחד וכבר תואר תמלילנית השנה של אקו"ם.
"זה היה נורא מצחיק. בא לי אז לצעוק - 'רגע, אתם טועים!'. הרי לצד השיר של יונתן, שבו אגב התארח ארקדי דוכין, גם היו לי באותו אלבום שני שירים של יהודה עמיחי. בסוף לא צעקתי".
תקני אותי אם אני טועה, אבל כבר אז סומנת כזמרת שלא נוגעת בנושאים פוליטיים.
"כן, כבר אז. אני לא אוהבת פוליטיקה ומתרחקת ממנה כמה שיותר. אני לא מבינה בתחום הזה ולא רוצה להבין".
באלבום השני, "סיפור אמיתי", הצטרף מיקי שביב לתמונה כמפיק מוזיקלי.
"אכן כך, והתחלקנו בכתיבת השירים, שאת חלקם כתב חבר שלנו, אורי כץ, מי שלאחר מכן כתב לטלוויזיה סדרות כמו 'הישראלים' של 'מה קשור'. הוא כתב לאלבום הראשון שלי את השיר 'ביום שאורי מת'. מין הומור שכזה".
היכן נכנס מיקי לחייך?
"בהיותי נערה ראיתי לראשונה את מיקי בסרט 'מסע הבחירות של מאיר אריאל' וזכרתי אותו משם. כעבור שנים הצעתי לו לשמש כמפיק המוזיקלי של האלבום 'סיפור אמיתי'. מה שיצא מזה הוא שהתאהבנו ונהיינו זוג".
בעצם, זוג עם שלוש בנות, אבל בלי טבעת.
"לא האמנו אז בחתונה דתית. כעבור שנים, כשכבר היו לנו יסמין ועמליה, ערכנו חתונה אזרחית, לא יהודית, בכלל לא לפי ההלכה".
יש לך משהו נגד ההלכה?
"כיום, כשאני מסורתית, אין לי שום דבר נגדה, אבל אז הייתי מרדנית".
יסמין כבר בת 18. במופע ההשקה של "לולו מונלייט", בבית היוצר, השתתפה בהגשת התקרובת המכובדת לבאי האירוע. עמליה בת 13.5. תכלת, הבת הצעירה, בת 9 וחצי. "אני אמא מאוד דאגנית, חולה על סדר וניקיון", כך קרני מתארת את עצמה.
מה הסיפור של השיר "נישקתי בחורה" באלבומך השני?
"זה שיר שמיקי כתב. הסיפור שמאחורי השיר הוא שבחברת התקליטים (הליקון - יב"א) חשבו שאותו אלבום הוא אמנותי מדי, מה שיגרום לכך שיהיה קשה לחשוף אותו ברדיו. אז מיקי התבקש לכתוב ...להיט. והוא כתב את השיר בהומור, בלי שום הקשר מיני".
טקסט מאנונימי
אנחנו מדלגים על אלבומיה הבאים של קרני (בסך הכל היא הוציאה עשרה, אחד מהם, "עולם אחר" במשותף עם שביב) ומתייחסים להשתתפותה בתוכנית "שירה בשידור". "שלוש שנים הייתי מגיחה מהמקום שלי באמירים לאולפני הטלוויזיה של הערוץ כדי להשתתף בתוכנית הזאת של יוני רועה, שבה לילה מלקוס, איגי וקסמן ואני היינו זמרות הבית", היא מעידה. "בשבילי זאת הייתה הזדמנות לבצע קלאסיקות ישראליות מאוד יפות. היה כיף לשתף פעולה עם איש מקסים כמו יוני רועה".
למה הסכמת להשתתף ב–2011 בעונה השנייה של סדרת הדוקו "מחוברות"?
"הסכמתי להשתתף בתוכנית הזאת מתוך תמימות", היא טוענת כעת. "בדיעבד, היום לא הייתי עושה את זה. בהתחלה מצא חן בעיני הרעיון לצלם לבד את החיים שלי ולהיות מסוגלת להסתכל עליהם מהצד. לא לקחתי בחשבון שזה משהו שנשאר וכל עם ישראל רואה אותו. לפחות זה נתן לי פרנסה טובה וגם הוציא אותי מתוך הבועה שבה הייתי נתונה באמירים. אכן, בעקבות 'מחוברות' עברנו להרצליה".
כעבור שנה התחברת למסורת באלבום "קול דודי", שהוצאת ברוח שיר השירים.
"יום אחד הגיעו אלי במייל טקסטים מדהימים ממישהו אנונימי. לטקסטים האלה, שהיו מבוססים על שיר השירים, הלחנתי לחנים שכמותם אף פעם לא יצאו לי. לאלבום הזה היה ביקוש בחוץ לארץ ובין השאר הוא הביא אותי לשלושה 'טורים' בארצות הברית וגם לאירופה. חוץ מלראות עולם דרך ההפקה של 'קול דודי' הזדמן לי לשתף בה את יסמין, שהצטרפה אלי בשירה, ובהזדמנות הזאת חזרתי אל הכינור".
מיהו אותו "אנונימי"?
"הוא מכנה את עצמו 'אשי', ועד היום אני לא יודעת מי מסתתר מאחורי הכינוי הזה".
שקט ושלווה
לפני שבע שנים, כשראיינתי את קרני לרגל הופעתה המפתיעה לציון 15 שנה לפטירת ר' שלמה קרליבך, היא העידה על עצמה: "תמיד הייתי בן אדם מאמין, אני מתפללת כמעט כל יום, וממש לאחרונה התחלתי להתחזק. אני קוראת המון–המון על יהדות. פתאום נפתח לי איזה צוהר, וזה עושה לי מאוד–מאוד טוב בחיים".
לדבריה, זה לא קרה לה במפתיע. "מאז שאני ילדה יש לי משיכה מאוד חזקה וברורה לדת. משכו אותי הסיפורים בתנ"ך. בכיתה א' הייתה לנו בקיבוץ מורה שהנחילה לנו ערכי יהדות שמאוד דיברו אלי, ולצערי אני לא מוצאת אותם בכיתה א' של הבת שלי. הדברים חלחלו בי, אבל נשארתי חילונית אדוקה...".
מה המצב כיום?
"אני מאוד מסורתית, אבל לא חזרתי בתשובה. בהתחלה נשאבתי לזה. אני לומדת את פרשת השבוע. זה חלק מהחיים שלי, אבל אני לא יכולה לקרוא לעצמי בן אדם דתי. המטבח שלי כשר, ואני לא מופיעה בשישי, בעוד שאני לא יכולה להעיד על עצמי שאני שומרת שבת כהלכתה. עם זאת, אני מלמדת כתיבה והלחנה בבית הספר למוזיקה 'מזמור' ומדריכה מקהלות של נשים".
אז, בהיותי אצלה באמירים בראשית 2010, היא נראתה לי כנטועה נצח–נצחים בכפר שבו הייתה שכנתם של הוריה. "בסך הכל חייתי 11 שנה באמירים ושם גידלתי את הבנות שלי", היא מדייקת. "מיקי ואני החזקנו שם שני צימרים והיה לנו אולם הופעות קטן מעל הבית. מצד שני, הקשה עלינו המרחק מהמרכז, מה שגרם לנו לעבור להרצליה. לרעננה הגעתי לפני שלוש שנים כשכבר הייתי לבד".
מה קרה בינך לבין מיקי שביב?
"הייתה בינינו אהבה גדולה עד שהגיעה לאיזה מבוי סתום ונפרדנו לאחר 14 שנות זוגיות. החלטנו שזה יותר חכם לפרק את החבילה, כשמיקי נשאר בהרצליה".
לפני שנה הפתיעה קרני כשנישאה כדת וכדין למאור לזר, מנהל בית היוצר, שבו השיקה את המופע החדש שלה. לזר הוא מושבניק מחירות ו"עכשיו הוא מוסק זיתים". "מאור הוא בן אדם מקסים, שנותן לי המון שלווה ושקט נפשי ואני לא יודעת אם הייתי מגיעה ל'לולו מונלייט' אלמלא הוא".
נראה שמאור צעיר ממך בחצי יום.
(צוחקת) "כן, בחצי יום. מאור צעיר ממני בשבע שנים בעוד מיקי מבוגר ממני ב־20 שנה. כנראה, אני הולכת על פערי גיל. השוני הפעם שזה היה כהלכה עם הרבנות. היה לי חשוב להראות לבנות שלי שהקשר הזה הוא רציני".
ויותם, בנך בכורך?
"הוא כבר בן 27. עוסק בחקלאות ולומד להיות מקעקע".
מה שלא חסר לך.
"אני כבר לא עושה קעקועים".
והנתק שהיה ביניכם?
"זה שייך לעבר. ברוך השם, הכל בא על מקומו בשלום".
לבסוף, לאן את אמורה להגיע כלולו מונלייט?
"לאולמות קטנים בכל רחבי הארץ".
קטנים.
"כן, לשם אני מכוונת".
לא היית רוצה להופיע בפני קהל גדול יותר?
"זה לא עובד אצלי ככה. כששואלים אותי איפה אני רואה את עצמי בעוד עשר שנים, אני משיבה שאין לי מושג. זה כל היופי בעניין. האמנות לוקחת אותי בדרכים הכי מופלאות והכי בלתי צפויות שיש".