שנה חלפה מאז הוציאה לאה שבת את אלבומה הקודם, "לגדול לצדך", והיא כבר בפרץ של יצירה עם שלושה שירים שיצאו לרדיו: "בית", "סוד הדברים הפשוטים" ולאחרונה "כמו שהרוח מתכופפת לחיטה" היפה. "אין חוקים בדברים האלה", היא מסבירה. "כשזה בא - זה בא. יש לאנשים דרכים ושיטות לכתוב. יש מי שמתייחס לכתיבה כעבודה, לאחרים השירים באים בקלות".



ומה אצלך?
"עכשיו השירים באים לי די בקלות. אני קובעת תאריך לאולפן וכותבת את השיר בלי הכנה מוקדמת, בקלות יחסית, וזה מאוד מדויק, מאוד רגוע, בלי לחץ בכלל".



זה תמיד היה ככה?
"לא. זה חדש לי לגמרי. היום אני מקליטה שיר אחרי שיר. פעם הייתי נכנסת לאולפן ומקליטה בוכטה של שירים. לא היינו יוצאים מהאולפן עד שזה נגמר. בשיטה החדשה מאוד רגוע וקל לי לעבוד ככה. אני מבסוטה מזה".



באלבום הקודם היה לך שיר שנקרא "התרחקתי מהשירים". מה היום? התקרבת אליהם בחזרה?
"לגמרי. זה נשמע לי נכון".



ויש לי עוד תיאוריה, נראה אם היא נכונה: הילדה גדלה. עכשיו התפנה לך זמן ואת יכולה להקדיש אותו למוזיקה ולא לחכות ארבע שנים בין אלבום לאלבום.
"יכול להיות. לפעמים דווקא כשלאדם אין הרבה זמן למה שהוא רוצה, כשיש לו חצי שעה או שעה, הוא מביא הספק. הצמצום דווקא גורם לי לעשות יותר. אבל זה נכון, אני לגמרי בעניין של גידול הבת שלי, דנה. רוב הזמן הראש והלב שלי הלכו אליה. הנפש לא פנויה ותשומת הלב הולכת למקום אחר".



את אמא מעורבת?
"מאוד. כל הזמן אני לומדת ולא עוזבת. הרי לא הכל אני יודעת, וכשצריך אני מבקשת עזרה והכוונה. עכשיו היא בעיצומו של גיל ההתבגרות, עוד מעט בת 14, וקורים הרבה דברים. אז אני כל הזמן מתלבטת איפה לשחרר וכמה ואיפה לא".



איך את היית כנערה?
"הייתי ילדה טובה. יותר מדי. אני מצטערת שלא עשיתי קצת בלגנים. לא הייתי תלמידה טובה. הייתי שרה ומתופפת על השולחנות, מנגנת על הסרגלים, לא בכיוון של לימודים. אז לא הייתה עזרה בשיעורי בית וגם פחות תשומת לב לנושא הזה. בבית לא ממש כיוונו אותי ללימודים, וממני זה לא בא. הייתי עסוקה בקטע חברתי בבית הספר, עם החברות והצחוקים והשירים. חבל שלא שחררתי את החבל יותר. הייתי צריכה לתת לעצמי להתבטא, לבדוק ולהתנסות. אם ילד טוב ושקט מדי, זה לא טוב".



הייתה לך משפחה טורקית על הראש.
"החכמה הגדולה היא שכשהילד משתולל, את צריכה להבין אותו, לתת לזה מקום ולכוון אותו. לא להגיד 'תמשיך להשתולל' וגם לא לאלף אותו. זה לא קל. כשאת נהיית הורה, את לא זוכרת איך היית כילדה, איזה מעשי שובבות עשית. יש השפעות חברתיות וצריך ללמד את הילד להקשיב לעצמו, ללכת עם הלב ולא להיות מושפע באופן קיצוני".



גרוש לבן ליום שחור

האלבום הבא של שבת ("הוא יצא בלי לחץ"), יהיה השמיני במניין. מאז 1990, אז הוציאה את אלבומה הראשון, "חום שאתה מחפש", היא כותבת ומלחינה גם לעצמה וגם לאחרים. "מהרגע שהתחלתי, אני מתפרנסת מהמוזיקה שלי", היא אומרת ולא שוכחת להוסיף "תודה לאל".



ויש לה הסבר וגם עצה טובה למי שעוסק במוזיקה: "אני חיה טוב, בצניעות, מסתדרת לא רע, ויודעת לכלכל את עצמי. את זה למדתי מאבא שלי, שאמר: 'תשמור גרוש לבן ליום שחור'. מכיוון שהוא לא ידע טוב עברית, הוא היה מדבר בלשון זכר גם לבנות. איך שהוא גידל אותנו, ומה ששידר לנו, חלחל אלי ותמיד ידעתי להסתדר. אף פעם לא בזבזתי מעל הפופיק ולא קניתי מה שאני לא יכולה. אבל אם היה מה שרציתי לעשות, עשיתי אותו – יש לי ביטחון בחיים".



את לא חוששת מהעתיד?
"נכון, במוזיקה הפרנסה לא קבועה ולא רציפה, ובגלל זה חשוב לשים כסף בצד. תראי, עכשיו אני נשמעת בדיוק כמו אבא שלי. אצלי יש עניין של ללכת להופיע בכל מקום, גם במקומות קטנים. אני לא אומרת לא להופעות, ולפעמים את נופלת למקומות שבא לך, ואני לא יודעת מה לעשות. מקומות פדיחות. לא מזמן הייתה לי הופעה בפני קבוצה של נשים. אני באה לשיר והן מקשקשות ומשתוללות, בכלל לא מתייחסות. את עוברת כל מיני דברים שקשה להסביר. חברה אמרה לי 'אתה מופיע במקומות גדולים ואף אחד לא יודע שלפעמים אתה עובר דרך הביוב שנמצא מאחורי הקלעים'".



יש מי שאומר שבארץ לא יודעים להתייחס בכבוד לאמנים שמתבגרים.
"על זה אני בכלל לא חושבת. למדתי ואני לומדת כל הזמן, לא להסתכל אחורה מדי ולא קדימה מדי. לא להיות תפוסה בעבר ולא לחשוש מהעתיד. לקח לי הרבה מאוד שנים ליישם את זה. לא לחשוב על מה שהיה ומה שלא היה. פשוט להמשיך הלאה. להיות ברגע. אחרת מה? אנחנו כל הזמן רואים באיזה מהירות אנשים נעלמים ואיזה דברים נוראים קורים. להיות את הרגע זאת עבודה יומיומית, כי הראש לוקח אותנו לעבר או לעתיד, ואז אנחנו מפספסים את הרגע. אז כשאת שואלת אותי מה יהיה עוד עשר שנים, לא אכפת לי. אני רוצה להיות עכשיו, כרגע, לממש את החלומות ולחיות באומץ".



מה החלומות? אהבה?
"מאוד רוצה, אבל אני צריכה עוד קצת להתחזק כדי לצאת לזה. לאט־לאט אני עושה צעדים לכיוון".



הרגע זה עכשיו, לא?
"יש דברים שיותר קל ליישם ויש דברים שיותר קשה, שאת תקועה בהם, שהם יותר מצולקים. שמתי שלט בסלון שכתוב עליו 'יאללה'. כולם שואלים אותי מה זה ואני אומרת יאללה, צריך להתקדם הלאה. לקפוץ למים. החיים קצרים. אני אומרת שאני מצולקת ממערכות יחסים? נו בסדר, יאללה. עם הצלקות תקפצי למים".