ערן צור, היוצר הוותיק והמוערך שהפציע עם חומרים מקוריים כבר בשנות ה-90 עם להקותיו השונות, דוגמת "טאטו" ו"כרמלה גרוס ואגנר", השיק לאחרונה אלבום סולו חמישי במספר, העונה לשם "המסלול המואר". תוך כדי כתיבת השירים לאלבום, התבהרו לערן צור בתקופה הזאת דברים רבים על חייו. צור מספר שכתיבת שירים זה משהו שיוצא מהנפש החוצה: "דברים שאתה לא שם לב אליהם בחיי היומיום פתאום מתגלים בבירור לעיניך". בראיון מיוחד לכבוד צאת אלבומו החדש, שוחחתי עמו כדי לשמוע ממנו על ההעזה והרצון לפרוץ גבולות שרווחו בתחילת דרכו, על השיר "כלנית" שילדיו הכי אוהבים מהאלבום, ועל התהליך שהוא עבר בירושלים, לקראת צאתו של האלבום.
הסאונד של האלבום החדש נשמע שונה מהתקליטים הקודמים שלך. איך היה לעבוד עם עופר מאירי?
"תענוג. הגעתי אליו אחרי שעבדתי על השירים עם כמה אנשים, כך שהגעתי בשל עם התוכן. עופר דאג בעיקר לצורה, זו הפעם הראשונה שאני עובד עם מפיק מוזיקלי שזו עבודתו העיקרית. כלומר, לא אמן שגם מפיק בזמנו הפנוי. זה הבדל גדול. נתתי לו להוביל את הפרויקט אל צליל מסוים, ובכל פעם שבאתי אליו להקשיב ולהקליט - הופתעתי מהמשב המרענן שהוא מביא עמו".
אני רואה אותך כפורץ דרך מבחינה טקסטואלית, איך אתה מתייחס כיום למי שהיית בתחילת דרכך?
"אני בעד הבחור בן העשרים וכמה שהייתי, וזוכר באיזו דרמטיות התייחסתי ליצירה. לפעמים אני מקנא בהעזה שהייתה וברצון לבדוק ולפרוץ גבולות. מצד שני, אני גם זוכר את הבדידות והקושי שהיו המחיר ששילמתי".
ככותב, מלווה אותך חשש כיצד הטקסטים שלך יתקבלו על ידי הקהל או העיתונאים?
"החשש הזה שייך יותר לתחילת הדרך. כיום אני יודע שאקבל התייחסות רצינית ממי שאוהב את מה שאני עושה. לגבי תגובות משמיצות ברשת - אני מנסה לקבל אותן בהומור. לגבי ביקורת שלילית - אני מנסה ללמוד ממנה במידה והיא רלוונטית בעיניי. לגבי ביקורת משבחת ותגובות יפות - זה משמח אותי".
תמיכה מהדור הצעיר
לדברי צור, ילדיו הגיבו בצורה יפה לשירים החדשים. "משירי האלבום החדש, הילדים שלי הכי אוהבים את 'כלנית'. אפילו ניגנו איתי אותו כמה פעמים בבית, ושרנו יחד את 'The show must go on'. תוך כדי תהליך יצירה אינני משתף אף אחד, ודאי לא את הילדים. אבל כשהאלבום יוצא הם שומעים אותו".
מה הביא אותך לרצות להלחין טקסט של זאב ז'בוטינסקי? אתה מתגעגע לעברית של פעם?
"את העברית של ז'בו הכרתי לראשונה מהתרגום שלו ליצירה 'העורב', מאת אדגר אלן פו. תוך כדי ביצוע של התרגום הזה התאהבתי קשות בעברית שלו. לפני כשנתיים, הייתי שותף למופע מחווה לסופר אמיר גוטפרוינד ז"ל. את המופע עשינו כשאמיר כבר היה חולה בסרטן וזמנו היה קצוב. שאלתי אותו מה הוא היה רוצה שאבצע, והוא זה שהפנה אותי לשיר 'כולה שלי', בגלל שבאחד מספריו האחרונים יש דמות של בחור צעיר, עולה חדש מרוסיה, שמנגן פאנק ומלחין עבור הלהקה שלו רק טקסטים של משוררים מהצד הימני (רצוי קיצוני) של המפה הפוליטית הישראלית. אני מקפיד להתרחק ממורשתו המדינית של ז'בוטינסקי, ומתרכז רק בצד המשורר שבו, כל זה בגלל השימוש הרב והלא תמיד מוצדק בשמו בישראל של היום".
לאור דרישת הקהל לשיר את להיטך המוכרים, מתבקש לשאול, איך אתה מצליח לשיר את אותו השיר שוב ושוב מבלי שימאס לך?
"כשאמן מופיע אז דרישת הקהל היא דבר מבורך עבורו. אני נהנה לספק את הצורך שיש לאנשים שבאים לראות אותי. יש לי הרבה כבוד לזה שהם יצאו מהבית, קנו כרטיס, ועכשיו הם יושבים להקשיב לשירים שלי. טוב לי לחוות את השירים כל פעם מחדש. נמאס - זה לא בלקסיקון שלי".
אם לא היית אמן, יוצר וזמר מה היית?
"אין לי מושג במה הייתי בוחר. תמיד התקשיתי לקבל מרות, כך שהייתי מתקשה להיות שכיר עם בוס מעל הראש. אולי הייתי פותח עסק עצמאי - מועדון רוק או חנות לכלי נגינה".
ולסיום, האם אתה מאמין בכוח עליון?
"יש לי שיר באלבום החדש שאומר: יש כוחות מסביבך - למעלה ומעבר, יש את כל המחזור של החיים. והגשם שבא, המים שהרטיבו - הנה שוב ירוק בין התלמים".