כפי שאפשר להתרשם מהמיני־אלבום (שישה שירים) שהוציאה בימים אלה בהפקת יוסי פיין, דסה שרה באנגלית וקצת באמהרית. "בסגנונות שאני שרה, כולל סול, אתנו־ג'אז ורגאיי, אני מרגישה שיותר מייצג אותי לכתוב ולשיר באנגלית", מציינת דסה. "אני לא חייבת לשיר בעברית, כדי להתחבר לקהל כאן".
מדוע רק שישה שירים? סיבות כלכליות?
"זה לא כך. יש שירים שאנחנו מבצעים בהופעות ולא נכנסו לאלבום, ויש שירים שמחכים שאוציא מהמגירה. חשבתי שכצעד ראשון יותר נכון לא להוציא אלבום מלא ולפעול הלאה, תוך כדי התחשבות בתגובות הקהל. אכן, יש גם סיבות כלכליות".
למרות גילה הצעיר, מפגינה דסה אסרטיביות וגישה נמרצת לדברים: פרט להפקה המוזיקלית ולנגינה, לקחה על עצמה הכל. "מהתחלה היה ברור לי שעלי לנהל את ההרכב ולתאם את ההופעות והחזרות עם כל המסביב", היא מספרת. "כמי שמאוד אוהבת להיות בעניינים בכל מה שנוגע לה ונחשבת טיפוס עצמאי, מתאים לי לעשות את הדברים לבד, גם אם יש בכך חסרונות".
והם?
"יש לי יותר מדי דברים על הראש. אם הייתי משחררת קצת, אולי זה היה מאפשר לי להתרכז יותר במוזיקה".
הוריה עלו מאתיופיה במבצע משה והיא גדלה בנצרת עילית, שם התגלה הכישרון שלה. כתלמידת י"א יצאה לראשונה לארצות הברית עם משלחת מהצופים. במהלך שירותה במשטרה הצבאית כמאבחנת ביטחונית במחסומים, נפצעה בתאונת דרכים, "כשמישהו דרס אותי במעבר חצייה". העיסוק במוזיקה השתלב בתהליך השיקומי שעברה בשנה שבה הייתה בקיבוץ גלעד, במסגרת פרויקט למשוחררי צבא.
בגלעד, שם עבדה בגן ילדים, היא התחילה ללמוד פיתוח קול וגיטרה מתוך החלטה לעסוק במוזיקה כמקצוע ולא כתחביב. חברה מהקיבוץ הציעה לה להיבחן לעונה הראשונה של "דה ווייס". בתוכנית היא עשתה חיל, עד שבשלב הדו־קרב הפסידה לקטלין רייטר, המנצחת באותה עונה.
"לא יצאתי משם בידיים ריקות", היא מציינת. "בהמלצת יהודה עדר, המנהל המוזיקלי דאז של התוכנית, למדתי ברימון. כך הגעתי לשיר בטקס הדלקת המשואות לפני כל המדינה, וגם לשיר במשך תקופה עם עידן רייכל".
לגבי אתיופיה, מספרת דסה ש"לפני חצי שנה ערכתי שם מסע שורשים והרגשתי מאוד מחוברת למקום, שבו התאהבתי. החלום שלי הוא להופיע גם באתיופיה ולא להגביל את עצמי בגבולות המדינה שלנו".
להקת AvevA – מופע אפרו־סול באנגלית ואמהרית, 19.12, שני, 19:00, בית הקונפדרציה, ירושלים