כשהיא אפופת ג'ט לג, לאחר מספר חודשים בלוס אנג'לס, נחתה אתמול הזמרת נינט טייב בישראל לקראת הופעה שמתוכננת לה הערב (רביעי) בבארבי בתל אביב. בראיון לניב רסקין בגלי צה"ל, היא ניסתה להסביר מה עובר עליה בתקופה האחרונה, ואיך נראים החיים בצל האנונימיות, לעומת מה שהיתה רגילה לעבור בישראל, כשהיא מתחמקת מצלמי פפרצי ומגינוני הערצה ברחוב.
עם כל הכבוד ללוס אנג'לס ולונדון, איך זה לחזור?
"הגעתי אתמול לישראל, אז אני קצת בג'ט לג. להופיע בבארבי זה תמיד מיוחד. זה המקום האהוב עליי להופעות, אבל עכשיו יש לזה בכלל ניחוח אחר לחזור לפה, כי פה זה הבית. רוצה לדמיין את הקהל, ולראות את כל האנשים שבאים לשמוע את המוזיקה שלי, יש לזה הרגשה אחרת. הרבה יותר מרגשת מהרגיל. אני מופיעה הרבה, בהתחלה לקח לנו קצת זמן, גם להתארגן על דירה, על גן לילדה, אבל עכשיו נורא כיף לי, אני נוסעת כל בוקר לכתוב, להירגע, לנגן. זה כיף גדול ואחר לגמרי.
"אלה חיים אחרים. להרגיש שאתה עושה הכל מההתחלה ויש בזה משהו מאוד מאוד נקי. אני יכולה ללמוד את עצמי מחדש. הדרך שלי היתה לא פשוטה, המערכת יחסים המורכבת שלי עם הקהל לא היתה פשוטה, היו לי הרבה קשיים. לא תמיד פוצצתי אולמות. ממש לא פוצצתי אולמות. הרבה מאוד אנשים לא הצליחו לעשות את המעבר מהיותי המאמי הלאומית לרוק.
"אנשים לא קיבלו את השינוי ולא ממש רצו לשמוע את מה שיש לי להגיד, כשאני שם, אני מופיעה ולפעמים ההופעות מלאות, ולפעמים קצת פחות, כי אני ממש מקבלת את זה, הגוף שלי, השרירים שלי, הנשמה שלי זוכרת את זה מהארץ. אף אחד לא מכיר אותי שם. מי שקנה כרטיס שם בא כי זה עניין אותו. זה בסדר, נאסוף אותם אחד אחד.
על הקהל בארץ אמרה: "כל שינוי מביא איתו שינוי בתוצאה, זה גם היה בשבילם קיצוני. הם פגשו אותי בשינוי המוזיקלי שלי, הייתי בת 19 וגדלתי והתפתחתי לעיני כל המדינה, עם כל מה שזה אומר. וזה היה קשה כי זה היה שונה. היום אני יודעת להגיד שזה בסדר, אבל אז לא הבנתי איך הם לא רואים את מה שאני רואה".
"אנשים לא קיבלו את השינוי ולא ממש רצו לשמוע את מה שיש לי להגיד, כשאני שם, אני מופיעה ולפעמים ההופעות מלאות, ולפעמים קצת פחות, כי אני ממש מקבלת את זה, הגוף שלי, השרירים שלי, הנשמה שלי זוכרת את זה מהארץ. אף אחד לא מכיר אותי שם. מי שקנה כרטיס שם בא כי זה עניין אותו. זה בסדר, נאסוף אותם אחד אחד.
על הקהל בארץ אמרה: "כל שינוי מביא איתו שינוי בתוצאה, זה גם היה בשבילם קיצוני. הם פגשו אותי בשינוי המוזיקלי שלי, הייתי בת 19 וגדלתי והתפתחתי לעיני כל המדינה, עם כל מה שזה אומר. וזה היה קשה כי זה היה שונה. היום אני יודעת להגיד שזה בסדר, אבל אז לא הבנתי איך הם לא רואים את מה שאני רואה".
"למרות שבא לנו ויש לנו חברים, אני מוצאת את עצמי בודדה שם. יש לנו אנשים מקסימים וחבר'ה שנמצאים שם הם אחלה, אבל כן, הבדידות היא עוטפת. בעיקר בלילות. אבל הכל בסדר, אנחנו בטוב, וכיף לנו, וסה"כ נסענו לחוות איזו חוויה ולהכיר עולם. אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי סולחת לעצמי. באתי ולא הצבתי לעצמי יעדים. האוצרות שאני אקח איתי משם, זה יהיה שווה את הכל, אין לי יעדים. אני רוצה לעשות מוזיקה, לכתוב, זה מספיק לי.