"זה משהו שנפל עלי כרעם ביום בהיר וגורם לי הרבה שמחה ואושר", מתפעל המוזיקאי שמעון כהן, שמחר (שלישי) בערב יהיה בהיכל התרבות בפתח תקווה בין האמנים שיזכו בטקס חגיגי באות יקיר אמ"י (איגוד אמני ישראל). "אני חבר איגוד המוזיקאים, לא חבר אמ"י, ומתרגש מכך שהאמנים יודעים להוקיר מה שעשיתי איתם ולמענם כמלחין, כמעבד, כמנצח וכפסנתרן".
רבים רואים בשמעון כהן הכהן הגדול שבהיכל הזמר העברי. כמלחין, יש אומנם במאזנו יותר סימפוניות שהלחין מאשר פזמונים שלו שהפכו ללהיט, אבל עיבודיו רבי-ההשראה העניקו תו איכות לתקליטים רבים של זמרים, וכשהוא ליווה אותם בפסנתר, נגינתו נשמעה כנגינת תזמורת רבת-כלים.
לדברי כהן (79) נינו של זאב אברמוביץ', ממייסדי ראשון לציון, המוזיקה עברה אליו בתורשה מאמו, חבצלת, שהייתה פסנתרנית חובבת, בעוד שאביו היה החשמלאי של המושבה. בן שש היה כשיצא עם הוריו להופעת חנוכה בבית מכבי שם. כוכבת הערב הייתה זמרת צעירה, לבושה בשמלה אדומה, "יפהפייה משגעת" כהגדרתו, והוא לא שיער שלימים יהיה הפסנתרן הצמוד שלה. זו הייתה שושנה דמארי במלוא הדרה. "זמן קצר קודם לכן הביא אבי הביתה מקלט רדיו, והתמכרתי לשיריה של שושנה", הוא נזכר. "פתאום ראיתי את המלכה שלי שרה מולי. היא הייתה זמרת ענקית גם אם לא תמיד שמרה על הקצב ולפעמים אפילו זייפה קצת".
במקביל ללימודיו בתיכון, החל את לימודיו באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בעודו חייל הכין את עיבודיו הראשונים ללהקת "הרוקדים הידד". בן 20 היה כשהוזמנו ממנו פרטיטורות לתזמורת ירושלים, שלה התבקש לעבד שישה ריקודי עם. "עשיתי שם מעשה חסר טקט ממדרגה ראשונה, ממש חוצפה שאין כדוגמתה", מספר כהן, "אם מישהו היה עושה לי דבר כזה, הייתי זורק אותו לכל הרוחות. בעודי חייל, לבוש במדי צבא, כשהתזמורת עמדה לנגן את העיבוד שלי ללחנו של ניסן כהן הברון ל'היושבת בגנים' משיר השירים, ביקשתי מהמנצח יוחנן בהם לאפשר לי לנצח על התזמורת, למרות שלא התנסיתי בכך קודם לכן. משם הגעתי כעבור שנים לנצח אפילו על התזמורת הפילהרמונית המלכותית של לונדון ועל התזמורת הסימפונית של לוס אנג'לס".
ארבע ידיים על הפסנתר
בתור מעבד, היה כהן חלק בלתי נפרד מפסטיבלי הזמר למיניהם. כאשר לפסטיבל הזמר והפזמון השני עיבד את לחנו של שלמה בידרמן לשיר "נעמה", זוכה הפרס השני, נוצר הקשר שלו עם מבצעת השיר, אסתר עופרים או רייכשטט, כפי שנקראה בתקליטה העצמאי הראשון - "היו לילות". התקליט זכה למקום של כבוד בכותל המזרח של הזמר הישראלי לאו דווקא בשל לחנו של כהן ל"נערה על החוף", שירו של אורי אסף, ולא רק בשל ביצועה המרטיט של הזמרת, אלא גם במידה רבה הודות לעיבוד התזמורתי העשיר של כהן בן ה-25 דאז. "לעומת אי אלה זמרים אחרים שאיתם עבדתי, אסתר עופרים לא הייתה חברה שלי", הוא אומר, "היא הייתה בחורה מופנמת עם אי אלה שיגעונות, כשבעלה, אבי עופרים, היה הבולדוזר שהניע אותה. לא היה קל ליצור את התקליט ההוא. היא עשתה את המוות עד שניאותה להקליט את 'רקפת', עם המילים של לוין קיפניס ללחן עממי. לאחר שכבר איימה להחרים את ההקלטה ואיכשהו אבריימלה הצליח לשכנע אותה לבצע את השיר, יצא לה שלאגר לא נורמלי. ככל שהצלחנו עם התקליט, הקשר בינינו הלך והתרופף. יכול להיות שאם תשאל אותה עלי, היא כבר לא תדע מי אני.
"עם זאת, הודות לתקליט 'היו לילות', היה לי המזל להיות מקורב למלחין השיר, מרדכי זעירא, בשנותיו האחרונות. איזה איש מתוק להפליא היה מיטיה, נשמה רוסית עם לב רחב. אני זוכר אותו כמלודיסט מובהק, שהיה מלחין את שיריו בשריקה או תוך כדי נגינה במסרק. וסשה ארגוב - גם לאחר 'שיר הרעות' מתש"ח ו'הוא לא ידע את שמה' מראשית המדינה, לא העריכו אותו כראוי בגלל החדשנות שלו. משנות ה-60 הוא נחשף יותר לקהל הרחב הודות לשיריו ללהקת 'התרנגולים' ולמחזמר 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר'. סשה לא עיבד את השירים והשאיר לנו, המעבדים, לחגוג עליהם. נוצרה בינינו חברות קרובה, שבין השאר התבטאה בנגינה בארבע ידיים בפסנתר.
"זכיתי לעבוד גם עם משה וילנסקי, שכמו לארגוב, בהגיעו לגיל 80, ניצחתי על קונצרט המחווה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית לכבודו. בשבילי הוא היה כמו אבא שלי, ומאוד אהבתי אותו. כואב לי איך שלעומת ההערכה לסשה, היצירה הרבה של וילנסקי, שלדעתי גם היה גדול המעבדים שלנו, נדחקה במידה מסוימת הצדה. דרכו הגעתי ללוות 27 שנה כפסנתרן את שושנה דמארי, שתמיד אזכור אותה כמלכה אמיתית".
בנשימה אחת עם וילנסקי, ארגוב ודמארי מעלה כהן את שמו של יהורם גאון. "'אתה מוכרח לבוא ולראות להקה חדשה', אמר לי יום אחד סשה ארגוב והביא אותי להופעת 'התרנגולים' באולם נחמני הישן בתל אביב", משחזר כהן. "שבעה בחורים שרו על הבמה באופן יוצא מהכלל. מהם התלהבתי במיוחד מיהורם גאון, ששר שם נפלא. 'סשה, עשה טובה ותכיר לי את הבחור הזה', אמרתי לארגוב. מאותה היכרות צמח, על פי האנתולוגיה של המלחין יצחק לוי, המופע 'רומנסרו ספרדי', שהייתי המנהל המוזיקלי שלו.
"יורם הביא אלי, לראשון, את סגן יו"ר הכנסת דאז, יצחק נבון, כדי שיכתוב על הווי הספרדים בירושלים. נבון, החם והלבבי, מיד הרגיש אצלי בבית. כשהתאחרה השעה ורציתי להכין משהו לאכול, אמר 'עזוב, אתה אשכנזי', ונכנס למטבח כדי להכין על המקום סלט כמו שהוא ידע להכין".
ב"רומנסרו הספרדי" המקורי כיכבו יוסי בנאי והזמרת רמה סמסונוב לצד גאון, שכתב בעקבות המופע לכהן: "שמעון, ידיד נפש. שיהיה רשום בפרוטו
קול שעל לוח לבנו - לרומנסות וללדינו הגעתי דרך שמעון כהן. הוא אשר גילה לי את היהלום המונח מתחת לאפי, ואני לא שמעתי את שמעו כלל. על כך תודה גדולה לעולמים".
לא מתיילד
"היא הייתה אהבה גדולה שלי וממש סחררה לי את הראש", מספר כהן על נחמה הנדל, זמרת נוספת שעמה עבד והייתה ידידתו הטובה. "נחמה הייתה זמרת נפלאה, שגם ניגנה בפסנתר ברמה של פסנתרן קונצרטים, דיברה בלי סוף שפות, הביאה לנו את שירת משוררי תור הזהב בספרד, קירבה אלינו את שירי ביאליק וטשרניחובסקי ולמעשה, הייתה חלוצת שירי העם כאן".
כהן היה הגלאי של לא מעט זמרים. מביניהם הוא זוכר את מתי כספי מגיע לתוכנית הרדיו "תשואות ראשונות" כמצחיקן דווקא. את אבי טולדנו גילה כנער עולה ממרוקו בקיבוץ רוחמה, שם לימד בתיכון. דרכו הגיע טולדנו לשיר את "זוהי יפו" של יוסי גמזו ווילנסקי ונהיה כוכב. כמו כן היה כהן מנהלו המוזיקלי של פסטיבל שירי הילדים בראשיתו וגם מעבד "למה ככה" ו-"אן דן דינו", השירים הזוכים בשנתיים הראשונות. "לאחר תקליט שירי הילדים שעשיתי עם אסתר עופרים, הפסטיבל הזה היה התגשמות חלום בשבילי", הוא מעיד. "הגישה שלי שם הייתה לכבד את הילדים ולא להתיילד איתם, כמובן לא לעשות חוכא ואטלולא מהדבר הזה.
"כשעשיתי כן, זכרתי את עצמי כילד שהתרגש מהסרטים הגרנדיוזיים שראה ורציתי לתת לפסטיבל את הכבוד הראוי. כשיפה ירקוני באה להופיע בו במכנסיים קצרים, נבהלתי. 'השתגעת?' שאלתי אותה. 'הרי הילדים רוצים לראות אותך על הבמה כמו מלכה'. כששלחתי אותה לבוא בבגד אחר, יפה חזרה כשהיא לבושה בצורה הכי מפוארת בעולם.
"הכל אופנות", הוא סבור. "בתקופה ההיא אנשים התרכזו במלודיות ובטקסטים, ובשירים של פעם אפשר היה להבחין בחשיבה לעומק. היום חבר'ה שיודעים לנגן שניים-שלושה אקורדים בגיטרה מתפתים לכתוב לעצמם את השירים שהם שרים, וכך זה נשמע. למרות זאת, ניתן פה ושם לשמוע שירים חדשים מאוד יפים. בסופו של דבר, כידוע, הזמן עושה את שלו ומה שטוב - נשאר".
כמלחין היו לכהן רק שני להיטים - "רוח שטות", שכתב עם אבי קורן ושר יהורם גאון, ו"דברים של לא כלום", שכתב עם חיים קינן ובביצועיהם של נעמי לוי ושל שמעון בר זכה בפרס השני בפסטיבל הזמר והפזמון 1964. באיזשהו שלב העביר באופן מודע את מרצו מהבידור ומהמוזיקה הקלה אל המוזיקה הרצינית יותר.
כך זה קרה לו: "יום אחד אמרתי לעצמי שכשיגיע יומי וישאלו אותי, שם למעלה: 'מה עשית?', אשיב שעשיתי עיבודים. ואז אולי יוסיפו וישאלו 'מה כתבת?' ולא תהיה לי תשובה ברורה על כך. כאן התערב הגורל. ליאונרד ברנשטיין, שזכר יצירה סימפונית שכתבתי בעקבות 'רומנסרו ספרדי', כשחיפש יצירה לנצח עליה בפתיחת בריכת הסולטן בירושלים, הזמין ממני את היצירה 'רישומים ירושלמיים' לביצוע הפילהרמונית, תזמורת שלהגיע אליה היה בשבילי כמו לטפס אל האולימפוס. מכאן ואילך התרכזתי ביצירות של מוזיקה רצינית. זה התאים לי כמי שכבר בעיבודים מצא כר נרחב יותר מאשר בכתיבת פזמונים".
כהן, שהיה המנהל המוזיקלי הראשון של התזמורות הסימפוניות בראשון לציון ובאשדוד, מלמד באקדמיה למוזיקה בתל אביב, שבה למד בצעירותו, וממשיך להלחין יצירות סימפוניות. בין יצירותיו החשובות - "מחולות לחג", שהלחין במלאות 100 שנה לראשון לציון; קנטטה ליום הזיכרון; מחזור שירי היינריך היינה; "תרועת חג" ועוד.
במהלך הקריירה המאוד מכובדת שלו ראה כהן את חבריו מתחתנים, לא מעטים מהם גם מתגרשים, בעוד שהוא נשאר רווק מושבע. כך עד שבגיל שבו רבים מהם כבר שכחו מתי הם התייצבו מתחת לחופה, הוא נשא לאישה את אידה שחר, מנהלת חשבונות, צעירה ממנו ב-14 שנה, גרושה ואם לשלושה בנים. "תמיד ידעתי שכאשר אמצא את החברה האמיתית שלי, לא אעזוב אותה", הוא מצהיר.
בעקבות נישואיו, עזב כהן לראשונה את עירו האהובה ראשון לציון ועבר עם רעייתו לתל אביב. תחביביו הפכו לזוגיים. "אנחנו נהנים לפתור יחד תשבצים, לצעוד בעיר, לראות סרטים ולנסוע לחוץ לארץ. בשביל לזכות באישה כמו אידה, היה לי שווה לחכות שנים רבות עד שהתחתנתי. אני מודה על כך לאלוהים. זאת המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי אי פעם".
איך קיבלת אותה?
"כחובב אסטרולוגיה, שלמד את התחום במשך שנים, כשראיתי שאני עולה בתזמורת בראשון לציון על מסילה מאוד לא רצויה, חיפשתי מגדת עתידות כדי להיחלץ מהבעיה והגעתי אל אידה, שנוסף לכל היא מיסטיקנית, שלא פעם מצליחה לראות את הנולד. אותם מפגשים מקצועיים, שבעקבותיהם נחלצתי מהבעיות בתזמורת בראשון ושממנה עברתי לשיתוף פעולה עם הפילהרמונית, הביאו אותנו לבסוף לחופה".