לאן נעלם האמרגן והמפיק שלמה צח? "אני המת המהלך"

את ששי קשת גילה כשהחל את הפקותיו ב”סולן”, משרד ההפקות של מיקי פלד: “יום אחד ראיתי שם את ששי יושב בחוץ דומע. כששאלתי אותו מה קרה, סיפר שבוטלה התוכנית לשלישייה שלו עם אריה מוסקונה ומוטי גלעדי. נזכרתי ששבוע לפני כן, כשהופיע עם יוצאי להקת הנח”ל, כל הבנות התנפלו רק עליו. הבנתי שלבחור יש כריזמה ולקחתי אותו לידיים. כך הפכתי אותו לאליל זמר, וכשהבאתי לשיתוף הפעולה שלו עם יונה אליאן בסרט ‘נורית’ של ג’ורג’ עובדיה, תרמתי להקמת משפחה בישראל”.

תגליתו הבאה הייתה אילנה אביטל: “זה התחיל כשההורים של אילנה התקשרו אלי וסיפרו שיש להם בת מוכשרת משהו בלתי רגיל. כששמעתי אותה שרה בצרפתית, כמעט התעלפתי. תוך כמה חודשים, בגיל 17, היא עשתה מקום שלישי בפסטיבל הזמר עם ‘אותך’, שכתב לה שייקה פייקוב”.

ואז נכבשת בקסמה.
“והיא בקסמי. כשעברה את גיל 18, התחתנו וכמו במקרה של אילנית, צה”ל הפסיד עוד חיילת בגללי”.

נישואיהם של צח ואביטל החזיקו מעמד תשע שנים. במהלכם נולד בנם, עמית צח, זמר ויוצר, שמתגורר בימים אלה בניו יורק. כמו את אילנית, צח מפיק גם את אביטל.

מה אתה יכול להגיד על התהפוכות הרבות שעברה הקריירה שלה?
“אני לא אחראי למה שהלך כשהיא לא הייתה חתומה במשרד שלי”.

צח מעולם לא הפיק אמנים מכל הבא ליד. כשפתח ב־1972 את משרד ההפקות “אורות” עם חיים שלף המנוח, חברו מלהקת “כרמון”, הכריז: “אנחנו לא נכניס לכאן 50 אמנים, כי אז 40 יהיו רעבים”. כיום הוא אומר: “עכשיו, כשיש יותר מדי אמנים במצב כלכלי קשה, רואים כמה צדקתי אז. במקום להיות סופרמרקט, תמיד העדפתי להיות בוטיק בתחום שלי”.

אותו בוטיק הניב גם את יזהר כהן: “יום אחד התקשרה אלי נורית הירש ואמרה - ‘הרגע יצאו מכאן הכל עובר חביבי לאחר שאמרו כי השיר שאהוד (מנור) ואני כתבנו (“אבניבי” – יב”א) להם לאירוויזיון לא מספיק טוב. כשהשמיעה לי את השיר בטלפון, אמרתי על המקום : ‘יזהר!’”

יכולת לדעת שהוא יזכה באירוויזיון 1978?
“מה פתאום! כשאילנית דורגה שנה קודם לכן באירוויזיון השני שלה רק במקום ה־11 עם ‘אהבה היא שיר לשניים’, מאת עדנה פלג ואלדד שרים, הבנתי שלטקסט בשיר אין שום משמעות. צריך איזה גימיק במילים, כמו ‘הללויה’ וכמו ‘אמן’, וגם להביא תנועה לקופסה שנקראת טלוויזיה. עד ‘אבניבי’ לא היה באירוויזיון שיר עם תנועה סוחפת כזאת בסגנון מייקל ג’קסון”.

כמו כוכבים אחרים מבית היוצר של צח, גם ליזהר כהן ציפתה נסיגה בקריירה לאחר תהילת האירוויזיון: “לי היה קשה לתפקד עם יזהר לאחר האירוויזיון, ולדעתי, לו היה קשה לתפקד איתי. הוא התעופף קצת בדרישות שלו לאחר הזכייה, והייתה לו נפילה. ממנה יצא ב־85’ כשייצג אותנו בשנית באירוויזיון עם ‘עולה עולה’, שיר של חמוטל בן זאב וקובי אשרת, שנכתב על בסיס שיר שהיה אמור להתחרות בפסטיגל”.



אשרת כתב עם שמרית אור את “הללויה”, השיר שזכה באירוויזיון 1979 בירושלים. בעקבותיו תבעה גלי עטרי את צח ומאז הם אינם מדברים. “מול שלושת הבחורים הנפלאים שהיו איתה בלהקת ‘חלב ודבש’, גלי דרשה שכמו בארץ, גם בחו”ל הם יוצגו כ’גלי עטרי וחלב ודבש’”, הוא טוען.

תגלית אירוויזיונית נוספת שלו היא הזמר אדם, שהיה ב־1985 אחד מזמרי הליווי של יזהר כהן בשיר “עולה עולה”. בדרך לטיסה לארץ הבחינה אביטל, הפעם על תקן אשת המפיק, שהרקדן חיים כהן יודע גם לשיר. הגילוי הזה הצמיח אליל נוער לתקופת מה. “אומנם האלילות לא תחזור, אבל אדם, במאי ומפיק המופע הערב, מגלה כישורים נוספים”, אומר צח על בן טיפוחיו. שירת הברבור של צח באירוויזיון הייתה ב־1999 כשעמד מאחורי הופעתה שם של להקת “עדן”, ובה האחים בטלר דורגה רביעית עם השיר “יום הולדת”. “זאת ההוכחה שמיקום גבוה באירוויזיון לא מבטיח לשיר חיים ארוכים”, אומר צח.

התנתקת?
“התנתקתי, כשהבנתי סופית שמאז שנכנסו לתמונה המדינות הקומוניסטיות לשעבר עם ההצבעות ההדדיות ביניהן, אי אפשר להצליח שם יותר, בטח שאין יותר סיכוי לעשות כסף מהאירוויזיון”.

מסתכן בזהירות

לצד התגליות חווה צח גם החמצות. דוד ד’אור היה אחת מהן. “דפנה דקל, זמרת שלי, נדנדה לי שכדאי שאקח את ד’אור, שאיתו שיחקה ב’סאלח שבתי’”, הוא מספר. “לא התלהבתי. דוד נשמע לי עם הקול הנמוך שלו כמו דורון מזר, זמר שלי. יום אחד היא הביאה לי הקלטה שבה דוד שר את ‘קול מהשמיים’ עם הקונטרה טנור הגבוה שלו, דבר שכמותו לא נשמע בארץ. הרגשתי שככה יוכל לכבוש את העולם. כשרצה לשיר גם דברים אחרים, נפרדו דרכינו”.

באחרונה נקלע צח, שרזה והעטה על פניו זקנקן מכסיף, לעמודי החדשות. “עמי כרמלי, מי שהיה שותף שלי, עומד לדין על מעילה בהיקף מיליון שקלים וחצי במשרד”, הוא מעיד. “לבסוף, תפסנו אותו בעזרת בלש”.

עם החושים החדים שלך, היכן היית בתקופת המעילה?
“בתקופה הזאת עברתי ניתוח לב פתוח ועוד כל מיני דברים רפואיים, נוסף לכך שאני מסתובב עם סוכרת קרוב ל־40 שנה. איך שאתה רואה אותי, אני המת המהלך”, הוא צוחק.

באיזה מובן?
“במובן הרפואי והכלכלי. להיות מפיק בארץ זה סיכון אחד גדול. תמיד היה לי בראש שאסור לי לגמור כפי שגמרו גודיק ופשנל. תמיד נזהרתי. בניגוד לגודיק, מעולם לא הבאתי לארץ אמנים. חוץ מייצוג מספר אמנים, המשרד שלי עוסק בהפקת הצגות בידור, כולל ‘אדוני שר האוצר’ עם יהורם גאון ועם גילת אנקורי, ובדרך הצגה חדשה עם ניצה שאול ואסתי זקהיים, שכתבה אדיבה גפן. כמו כן, נכנסנו לסיפור של הפקת סרטים דוקומנטריים, שעושה בכישרון רב השותפה שלי, מירי פרלמן”.

כלומר, אתה מפזר סיכונים.
“כך נהגתי תמיד”.