47 שנים חלפו מאז נפטרה המשוררת והסופרת לאה גולדברג בגיל 58 והותירה אחריה נפח עצום ורב של יצירות, שעיצבו את התרבות הישראלית ועברו מדור לדור. כשגולדברג נפטרה ב־1970, השחקנית-במאית־תסריטאית שירה פרבר הייתה בת שנה. בשיחה איתה נדמה כי מהיום שנולדה, שזורה יצירתה של גולדברג בכל נימי נפשה ומלווה כל שלב בחייה הצעירים והבוגרים. "גדלתי על יצירותיה. הקול שלה הוא על־זמני. קלאסיקה במיטבה. מאחר שהשירה היא אישית וכמובן נשית, זה פוגע בול. כל כך הרבה פעמים בחיי התנחמתי בשירתה. שירה טובה מנחמת, וגולדברג, מבחינתי, היא הגדולה מכולם", מטעימה פרבר.
פרבר (47) החלה לשחק כבר בשנות נעוריה. אחרי שסיימה לימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב, פנתה לקריירה מצליחה, שכללה משחק עטור שבחים בתיאטראות ובסרטי קולנוע ("בסמה מוצ'ו", "אושר ללא גבול"), פלוס כתיבת תסריטים לטלוויזיה.
בשני העשורים האחרונים החליטה להפוך את "חולשתה" לגולדברג לחלק אינטגרלי מחייה התיאטרליים ונכנסה לדמותה במחזה "אולי מחר אני אהיה", מונודרמה המבוססת על חיי גולדברג, שרצה כיום בקפה הקאמרי: "אני משחקת בהצגה את גולדברג בת ה־40 עומדת בתחנת רכבת באיטליה בעקבות מכתב שקיבלה מפאולו ויונטה האיטלקי, מרצה אורח באוניברסיטה בירושלים. היא מאוהבת נואשות בפאולו, אבל לפתע, בדרכה לפגוש אותו, עולים בה חששות מדחייתו, ואולי הוא לא באמת הזמין אותה; ומתחילה לעשות חשבון נפש עם חייה, כדי להבין מדוע לא זכתה כל חייה לאהבה אחת גדולה ואמיתית".
היום (חמישי) תעלה מופע פרי עטה, "אולי מחר אני אהיה": מפגש אינטימי, של שחקנית ופסנתרן, עם חייה של גולדברג בליווי שיריה הגדולים. "המופע מוזיקלי בעיקרו", מספרת פרבר. "אני מספרת על אנקדוטות מצחיקות מחייה, קוראת ממכתביה, ובעיקר שרה משיריה בליווי המוזיקאי יובל מסנר, אליו פניתי לראשונה עם הדראפט הראשון של המחזה. בחרתי שירים שלה שלא הולחנו, וביקשתי שילחינם, כדי שאוכל לשבץ במונודרמה. בדיעבד, התברר לי שהוא כבר הלחין חלק מהם. יש בינינו כימיה מצוינת".
המפגש המחודש עוקב אחר סיפור חייה של גולדברג, מהולדתה בקובנא ב־1911, דרך הגירוש לרוסיה והחזרה לעיר ב־1919, השיגעון שתקף את אביה ואשפוזו, עלייתה לארץ, השתלבותה בשנות ה־30 בקבוצת הסופרים והמשוררים "יחדיו" והמרד שלה בקבוצה, על רקע מלחמת העולם השנייה וקריאת הקבוצה, בראשם נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, לשירה מגויסת.
למופע גם היבט מעמיק יותר אל חייה האישיים המורכבים: אהבותיה, אכזבותיה, יחסיה עם אמה והקולגות. ועל כל אלו מנצחות קלאסיקות זמר עברי, כמו: "את תלכי בשדה", "ולא היה בינינו אלא זוהר", "בארץ אהבתי", "מכורה שלי", "מה עושות האיילות" ועוד רבים וטובים.
מתי פגשת לראשונה ביצירתה של גולדברג?
"קובץ שירי הילדים שלה, 'צריף קטן', היה אחד הספרים הראשונים שקראתי. כל כך אהבתי אותו, שכשנבחנתי לתלמה ילין, בחרתי את 'הילד הרע' שהגשתי כמונולוג והתקבלתי".
את בעצם שחקנית. איך זה מרגיש לשיר במופע שלם?
"בשבילי לעבוד על שירים זה פנטסטי. אני לא זמרת, אלא שחקנית ששרה; ומה שיש לי להציע זה את החיבור העמוק שלי לשיריה של גולדברג. לעשות חזרות ולהופיע עם מוזיקאים מוכשרים. זאת בעצם מתנה גדולה שסידרתי לעצמי".
מה השיר הגולדברגי הפייבוריטי שלך?
"קשה להצביע על שיר אחד שלה שהוא פייבוריטי. כשהתחתנתי, הקדשתי בחופה ללני, בעלי, את השיר: 'אם תיתן לי חלקי באימת מחשכיך'. אבל שיר שתמיד גורם לי לבכות על הבמה הוא 'יום בו יקום', הממחיש היטב את הזרות שיש בין שניים שפעם כל כך אהבו. זה בועט. זאת הגדולה של משוררת. שהשיר בועט יותר חזק מהמציאות. מציאות מרוכזת".
מה היית אומרת ללאה גולדברג לו הייתן נפגשות כיום?
"הייתי רוצה להגיד לה כמה היא מוכרת ואהובה. מה שלא הרגישה בחייה".
"אולי מחר אני אהיה", היום (חמישי), 21:00. קפה תיאטרון הקאמרי.