זה היה בדיוק לפני חצי יובל, כאשר אבי פרץ, אז זמר צעיר בראשית דרכו, פרץ לפתע לעולמנו עם “קשה לי”, להיט אדיר שסחף מדינה שלמה. בעקבותיו הוציא בשנות ה־90 אלבומים בקצב מסחרר. מאז הוריד הילוך ובשנים האחרונות די נעלם מהעין הציבורית, עד שלפתע צץ במוצאי יום העצמאות בטקס הענקת פרס ישראל. במחווה שנערכה בטקס למלחין נחום היימן ולשיריו חזר וביצע שם את “שיר אהבה ישן” על אניטה וחואן, הלהיט העל־זמני של המלחין ושל נתן יונתן, שהשמיע פרץ גם ב־2009, במעמד הענקת פרס ישראל להיימן.
“את ‘שיר אהבה ישן’ אהבתי מתמיד”, מספר פרץ. מאז שהייתי ילד, בכל מקום שזה התאפשר לי, שרתי אותו. שנים הבטחתי לעצמי שכאשר אוציא תקליט, אקליט אותו. ההזדמנות לכך נקרתה לי ב־92’, כשנכנסתי לאולפן כדי לעבוד על האלבום הראשון שלי. למעשה, זה לא הלך פשוט. נסים בן־חיים, המפיק שלי דאז, לא כל כך אהב את הרעיון. אז לא היה מקובל להקליט שיר ארץ־ישראלי כזה עם סלסולים. אבל התעקשתי מתוך מחשבה שיש לי מה לחדש בו. יום אחד, כשנסים יצא מהאולפן לאכול צהריים, ישבתי לי ככה עם המעבד מיכי חייק ואמרתי לו: ‘בוא, תנגן את ההרמוניה ואני אשיר; נראה איך נסים יגיב כשיחזור’. אכן הקלטנו סקיצה, וכשנסים חזר, השמענו לו את ההקלטה והוא התאהב בה על המקום. ‘עכשיו עוזבים הכל ומקליטים את השיר הזה’, אמר”.
בידיעת נחום היימן?
“עדיין לא. מיד לאחר ששמעון פרנס השמיע את הביצוע שלי ל’שיר אהבה ישן’ בהשמעת בכורה ברדיו, נחצ’ה התקשר לאולפן ושאל מי הזמר ששר את השיר שלו. כזמר צעיר התרגשתי. הפתיע אותי שמלחין בשיעור הקומה שלו התעניין והתקשר. הוא גם החמיא לי שמכל הביצועים הרבים לשיר הזה - זהו הביצוע היפה ביותר והזמין אותי לפסטיבל ערד, שאותו ניהל מוזיקלית והיה אז הבמה הכי גדולה שזמר יכול היה לצפות לה”.
“אבי הוא בחור שנולד עם חוש מידה ראוי, מסלסל ושר נכון בקול נהדר”, החמיא לו היימן המנוח בראיון לפני חמש שנים וחצי. “לנחצ’ה יש מנגינות שחודרות ללב, ובדרך כלל הטקסטים שלהן מדברים על אהבת הארץ”, מגיב פרץ. “זה משהו שאני מאוד אוהב ומתחבר אליו. מנקודת המבט שלי, המנגינות שהלחין הן כמו תפילה, כמו פיוט. יש בהן משהו שנכנס לנשמה. אין כאלה, כשבמקביל, כטיפוס חבל על הזמן, הוא נשאר בעיני צעיר גזעי”.
פתח קופות במרוקו
פרץ (50) לא נהיה זמר יש מאין. “זה מהבית”, הוא מציין ומאזכר את סבו, הפייטן שמעון לוי, “שבילדותי היה סוחב אותי לבית הכנסת, שם הייתי מצטרף אליו בתפילות”. פרץ הוא הבכור בין ארבעת ילדיו של בעל מוסך, והוא עבד איתו עד הצלחת “קשה לי”. בנעוריו התפרנס כתקליטן בדיסקוטקים. “די הייתי מוכשר בקטע הזה”, הוא טופח לעצמו על השכם. “תוך כדי החלפת התקליטים וההנחיה הייתי שר בעצמי, אבל עוד לא עברתי לקדמת הבמה. הביטחון הדרוש לכך בא בהמשך”.
שירת בלהקה צבאית?
“דווקא לא. כמי שרצה הכי קרבי שאפשר שירתי בשריון, עד שבאחד האימונים נפגעתי בגב. כשרצו לשחרר אותי, לא הסכמתי. התעקשתי להמשיך לשרת עד סוף הצבא, אפילו בתור שקמיסט או בתור נהג בוס. לשמחתי הגעתי לאן שהגעתי בכוחות עצמי, לא בחסדי להקה כלשהי”.
בחלק הג’ובניקי של שירותו הוא חזר לתקלט בערבים וגם הצטרף ללהקת חתונות, עד שהמפיק הירושלמי נסים בן־חיים שמע אותו באיזשהו מועדון והציע להוציא לו תקליט. “קפצתי על המציאה”, מציין פרץ.
להיט העל “קשה לי”, עם מילים ולחן מאת דני שושן, ששם אותו על המפה, היה זרוק אצלו ממושכות על הארון. פרץ נזכר בו רק כשעמד לפני סיום הקלטת אלבום הבכורה שלו, והיה חסר לו שיר. “אל דני הגעתי כמו אל כותבים אחרים”, מעיד פרץ. “לא היה לו מושג איך אני שר. ‘תשיר לי’, אמר לי. אכן שרתי לו וקיבלתי ממנו את ‘אל תחכי לי’, שיר שקט על חייל שיוצא לקרב, שמאוד האמנו בו. כשדני לא שם לב, הפכתי את הקלטת ופתאום שמעתי את הסקיצה של ‘קשה לי’. כל השאר היסטוריה”.
אגב, כשהקליט את השיר, באמת היה לו קשה. “הקלטתי את האלבום לראשונה באולפן בתחנה המרכזית בתל אביב וכבר הייתי בשלב המיקסים כשהכל נחרב”, הוא משחזר. “כשהגענו בבוקר לשם, לא היה אולפן. הכל נשרף, כנראה כתוצאה מקצר בלילה. אתה יודע מה זה בשביל זמר שמצפה לפרוץ ופתאום נשאר בלי כלום? אז לא היו טכניקות הגיבוי של היום, ולא הייתה ברירה אלא להקליט הכל מחדש, כמובן, באולפן אחר”.
מה זה עשה לך כזמר בראשית דרכו?
“כל המרוץ התיש אותי. מרוב הלם שנה שלמה לא התקרבתי לאולפן. ניסיתי לברוח מהעניין. מזל שלא התייאשתי”.
איך אתה מסביר את הצלחת “קשה לי”?
“זהו שיר שלכל אחד קל להתחבר אליו. למי לא קשה? אם לאחד ברחה החברה, אחר התגרש או נכנס לחובות. מה שמעניין הוא שהשיר לא תפס על ההתחלה. אז, כשאפילו התעלמו ממנו וכמעט לא השמיעו אותו ברדיו, המכירות היו על הפנים, ועדיין עבדתי במוסך של אבא שלי”.
מה עיכב את ההצלחה?
“כנראה בשלב הראשון לא ידעו איך לאכול את האלבום הזה. במזרחית שלט אז הסגנון הטורקי של שירי הבכי, בעוד שבאתי אומנם עם טקסט עצוב אבל עם מנגינה מקפיצה שעשתה שמח. זה מין שילוב שאני רואה אותו כתמצית הישראליות שלנו, כשאנחנו תמיד בין שמחה לעצב. היה זה יוסי סיאס שנדלק על השיר מיידית. הוא השמיע אותו ברדיו עוד ועוד, עד שהתחיל להתגלגל כדור שלג שכבר אי אפשר היה לעצור אותו. בסוף הגעתי אל המעגל של דן שילון, שהיה אז שיא השיאים. למחרת כבר לא יכולתי לצאת מהבית, לאחר שקודם לכן לא ידעו לחבר בין הפרצוף שלי לשיר”.
בנוגע למכירותיו של האלבום “גלגל הזמן” משנת 1992, ובו “קשה לי” ו”שיר אהבה ישן”, אומר פרץ: “אין לי נתונים, אבל ברור שהוא נמכר במאות אלפי עותקים, מיליון כמו כלום, שלא לדבר על זיופים בכמויות מטורפות של הקלטת, שיצאה במקביל לתקליטור”.
התעשרת?
“מי שמכיר אותי יעיד שאני עצמי לא השתניתי. נשארתי אותו אבי פרץ, ואני ממשיך לגור כל חיי בבת ים, רק שאולי אני רואה כיום את הדברים בצורה יותר בוגרת. מיליונר לא יצאתי מהסיפור. הזכויות לא היו בידי, והייתי רק הזמר. כל מה שרציתי זה שישמעו את השירים שלי”.
באלבומך הרביעי, “שלווה”, שיצא ב־1997, הפתעת כשכולו הוקדש לשירי יאיר רוזנבלום.
“שנה לאחר שיאיר רוזנבלום נפטר, גברי מזור כמפיק אמנותי הציע להקדיש אלבום לשירים שלו. אני לא חושב שהפתעתי. אף פעם לא ראיתי את עצמי רק כזמר מזרחי, מונח שאני לא מבין, וזה מצחיק לקשר אותו אלי. הרי מוצא המשפחה שלי בצפון אפריקה או בסוף מערב, כפי שנכתב. זה מזרחי? כשגברי בא עם הרעיון, התחלתי לחפור בשירים של יאיר, והתברר לי שאני מכיר כמעט את כולם ואוהב אותם. ולא רק אני. אותו אלבום הצליח לחבר בין קהלים מקצוות שונים”.
נראה שפרץ הוא מעל ל”קצוות”. אם מצד אחד, ריגש בביצוע המשותף עם ירדנה ארזי ל”שיר של יום חולין” מאת רחל שפירא ורוזנבלום, מצד שני, שיתף פעולה כזמר וכיוצר עם מרגלית צנעני, שאיתה הוא מיודד, ואת מה שאירע לה תיאר כבלון שסופו להתפוצץ. קשר חם היה לו גם עם אהוד מנור, שכתב לו את המילים של השיר “אמארוקו”, “שיר שאיתו הייתי הזמר הישראלי הראשון שפתח קופות במרוקו”.
על פניו נראה שלקחת סיכון כשיצאת באלבום משירי רוזנבלום, בהם “מה אברך”, “על כפיו יביא” ו”שלווה”.
“זה היה סיכון גדול, מפני שלא רק שיצאתי בו מהסגנון המזרחי, אלא שהלכתי בו על שירים שקטים. מבחינתי, אז, לפני 20 שנה, הוא היה ציון דרך בחיים שלי. בשיא ההצלחה כאילו החלטתי אז להוריד הילוך”.
מדוע?
“אגיד לך מדוע. כשפרצתי עם ‘קשה לי’, שימי, הבן הבכור שלי, היה תינוק, וכל כך הייתי שקוע במרוץ של הקריירה, שלא שמתי לב איך שהוא גדל. יום אחד קיבלתי הארה ואמרתי לעצמי: ‘יו, אני לא מכיר את הבן שלי!’ אז החלטתי לעשות ברקס ולא רק שהפסקתי להופיע בשבתות, אלא עברתי לקצב אחר, מה שאפשר לי להיות אבא במשרה מלאה. פתאום נהיה לי ראש שקט ליצירה עצמית והלחנתי כמעט את כל שירי אלבום ‘כל פעם מחדש’, כולל שיר הנושא שלו, שרחל שפירא כתבה לו את המילים”.
מאז אותו אלבום, שיצא ב־2001, נכנסת ל”בצורת אלבומים”, בעוד בשנות ה־90 דהרת מאלבום לאלבום.
“זאת מפני שאנחנו בעידן אחר. אם אוציא אלבום חדש, אז רק כדי לרכז בו את הסינגלים שהוצאתי במשך השנים”.
בלי כאב לב
לדברי פרץ, אין בכוונתו להתניע מחדש הסתערות נוסח שנות ה־90. הוא עסוק ביצירה. בין מבצעי שיריו מרגלית צנעני, ישי לוי, ליאור נרקיס, נתי לוי וגם אנשי הפרויקט של רביבו. “אני מתאים שירים שאני כותב למבצעים שלהם, כך שאין לי כאב לב למסור אותם לאחרים”, הוא אומר. “לא צריך לדאוג לי. במקביל אני כותב לעצמי”.
פרץ ממשיך להופיע, אם כי הרחק מאור הזרקורים של פעם. “ככה מתאים לי”, הוא מדגיש. “כיום אני לא בתחרות עם אף אחד, ואני פועל בקצב שלי. חוץ ממני, אין מי שיכתיב לי מה לעשות חוץ מהקהל, שרוצה לשמוע ממני יותר”.
בינתיים עברו על פניך זמרים אחרים נושאי השם פרץ, בהם קובי ומשה.
“אני מפרגן לכולם ושמח לראות שהשם פרץ נהיה מותג במוזיקה הישראלית, לאחר שכאשר הוצאתי את האלבום הראשון שלי, לפני 25 שנה, נעשו ניסיונות לשכנע אותי לצאת בשם אחר - ולגמרי לא הסכמתי”.
שיחתנו מתנהלת נוכח אוושת הגלים בחוף הסלע בבת ים, כמטחווי קשת מביתו. הוא נשוי מגיל 21 ליעל ואב לארבעה בנים - שימי, נתנאל, יוסי ואדיר. שימי, בן 27, הביא לעולם לפני חודשיים את בתו אדל והפך את פרץ, כאמור, בעל פני הילד, לסב.
לסיום, אני חייב לשאול אותך דבר מה. כשראיינתי אותך לראשונה לפני 20 שנה, הצהרת: “תמיד אהבתי את הדברים הכי מסוכנים”, וסיפרת כיצד התמכרת לגלשנים, לאופנועי ים, לטרקטורונים, לדהירה בג’יפים בחולות, אפילו למרוצי אופנועים. זה בתוקף?
“לא תאמין, אבל מה שאמרתי אז תקף גם היום. אחרי שאני והחבר’ה מפרקים בסופי שבוע אגרסיות בחולות ובים, אנחנו חוזרים משם רגועים לכל השבוע”.